יחסים רעילים

אפילו האחים גרים, שבמקור כתבו סיפורי "זוועה" למבוגרים, לא"העזו" לייחס את רמות הרעל והחולי, אתם נאלצו שלגיה  וסינדרלה להתמודד, לאימהותיהן ואחיותיהן הביולוגיות. ב"עמי ותמי", קיים "תירוץ" של מצב כלכלי קשה... ואישה (האמא) "שלא נותנת מנוח לבעלה" כדי שהוא יבצע את "הגליית ילדיהם" ליער. זאת בסיפורי המקור. (במהדורה השניה, גם היא "הפכה" לאם חורגת). אשתו של הדייג מרושעת ורודפת בצע וכו'.
ואם תהיתם איך זה שסיפורים אלה ואחרים, פרי עטם, נחשבים לקלאסיקה בכל העולם מזה יותר מ-200 שנים -
זה בזכות "גאוניותם"בלחשוף עובדות חיים ואמת מכוערת, על טבעם של לא מעט בני אדם.
בשורה התחתונה, הפגיעה הקשה מכול היא לרוב פגיעתם של הקרובים מדרגה ראשונה.
 
האושר הוא תוצרת בית. גם היפוכו...

הפתיח על אגדות ילדים נועד להעביר שני מסרים : 1) אין חדש תחת השמש: 2) סוף טוב יש בעיקר באגדות, ובחיים הממשיים כל אדם אחראי לאושר שלו (ומותר ורצוי לשתף אחרים). אם אתם מצויים במערכת יחסים בה "רגעי האושר" הולכים ומתמעטים ו/או המהווים בלעדית "תגמול" בעבור "סחורה ושירותים" שנתקבלו מכם,  או , לחילופין, מהווים את ה"גזר" להמשך הזרמת האספקה שלכם  ליצרני הרעל - אתם ביחסים רעילים.

ברור ששום אדם בריא אינו מתנדב מרצונו החופשי להיות קרבן. ובמקביל, כל  הבריא בנפשו מפשפש במעשיו ובמחשבותיו לנוכח מצבים בלתי נעימים, בהם ו/או להם הוא שותף. הוא/היא הופכים את עצמם ל"כתובת הראשונה"  ולעתים ("בסיוע" יצרני הרעל) ל"כתובת הבלעדית" לתלונות... טעות היא לדבר על בחירה "חופשית"  כשאוהבים, כשמעריכים או מעריצים מישהו. טעות היא לדבר על רצון ובחירה חופשיים אם תלויים במישהו רגשית, כלכלית או חברתית...          המשך קריאה על יצרני הרעל>

מהן מערכות יחסים רעילות ואיך תדעו שאתם בסכנה?

25 השאלות שלהלן יסייעו לכם לזהות:

בין אם אתם ילדים של ובין אם בני/בנות זוג של מעמעם/ת רגשית, דעו לזהות סימנים ועדויות להתפשטות הרעל הארסי בנשמתכם:

* האם אתם "נזהרים בלשונכם", ו/או או נמנעים מלדבר או לפתוח בשיחה על נושאים שחשובים לכם עם האדם ?

* האם אתם נמנעים מלחלוק בחופשיות את רגשותיכם, מחשבותיכן וזכרונותיכם מתוך חשש לתגובה שלילית של הזולת המשמעותי לכם (הורה,

   בן/ת זוג, מנהל/ת)?

* האם רוב הזמן אתם "מהנהנים", תומכים ומחזקים את וב: עמדות, אמונות, ערכים וצרכים של הדמות המשמעותית לכם? (ובשאר הזמן שותקים,

   או נושכים את לשונכם?)

* האם לצורך שימור ושמירה על הקשר שלכם, אתם "מעגלים פינות" ו/או "מתאימים" את אמונותיכם וערכיכם לשלהם? וכפועל יוצא, מבלי משים,    פוגמים במו ידיכם בזהות של עצמכם?

* האם בנוכחותם אתם חשים תשושים, מותשים, מדוכאים או חשים שאתם "דרוכים" לגבי מצב רוחם ולהלך הרוח שלהם?

* האם לא פעם, אתם ה"מפייסים"? ה"מכילים"?

* האם אתם מרבים להצטדק ולהסביר את עצמכם מולם? או לחזור בכם מעמדה או רעיון שביטאתם?

* האם הוא/היא משועשעים מכינויים ו"שמות חיבה" שהם מעניקים לכם? מלהקניט אתכם, תוך פגיעה באופייכם ובמאפיינים שלכם?

* האם אתם חשים מנוצלים: כלכלית, רגשית או אחרת?

* האם אתם חשים "אנוסים" להסכים רוב/כול הזמן עם הדמות המשמעותית בחייכם?

* האם אתם חשים כאילו שמולם ואיתם אתם בתפקיד של "מישהו אחר"? שעליכם "לשחק תפקיד" שרצוי להם? - ואם חלילה "תעיזו" לזוז

   מהתפקיד הזה, זה יוביל לערעור מערכת היחסים איתם או לחורבנה?

* האם הם נמנעים מלהביע הערכה הולמת להצלחות שלכם? האם הם נוטים להפחית מערך השגיכם? (אלה הם ביטויים של קנאה)

* האם אתם פחות  מבסוטים מעצמכם בנוכחותם: אינכם חשים שאתם במיטבכם? חשים את ההפך, שהם "מעודדים" את התכונות והחולשות

   שאינכם אוהבים בעצמכם? שהם נהנים מהעובדה שאתם במצב של הרס-עצמי?

* האם אתם חשים שבנוכחותם ו/או באימוץ עצותיהם אתם "ברגרסיה"? שנוכחותם ו/או דעותיהם עוצרות אתכם מלהתקדם ולקדם את רצונותיכם,

   את שאיפותיכם את עצמכם...?

* האם אתם חשים שאינכם מסוגלים לבקש ו/או לפנות אליהם לקבלת תמיכה ועידוד רגשיים.נפשיים?

* האם אתם לא סומכים על כך שתקבלו מהם סיוע כלשהו: כלכלי, או עזרה ביצועית (כמו העברת חפצים, תיקונים, סחיבה של משא, הלוואה וכו') או

   אפילו עמידה בלו"ז שחשוב לכם, כמו פגישות משותפות, ביצועה בעתה של מטלה או בקשה?

* האם אתם לא סומכים על הבטחותיהם? (ולו רק מחשש שמא, לדבריהם,  אתם לא שמעתם/הבנתם/זכרתם נכון)?

* האם אתם תוהים בינכם לבין עצמכם אם הם משקרים, מספרים חצאי אמיתות, או שאתם מוסטים מבירור האמת?

* האם קיימת איזושהי תאימות בינם לבינכם? (ברור שקיימת תאימות ביניכם לבינם...). יש לכם בכלל נושא או עניין משותף כלשהו, שמאז שאתם

   זוכרים את עצמכם היה ה"קטע שלכם", ושהצלחתם לשתף אותם בו כחלק מהקשר ביניכם? 

* האם מתחת לפני השטח של יחסיכם רוחשים ביקורת שלילילת, מסרים  מלגלגים או עוקצניים (סרקזם), גלגולי עיניים, גוון קול לגלגני או מתנשא,

   ביטול, התעלמות, חוסר/העדר מענה, זעם כבוש?

* האם אתם חשים שהם "בודקים את הגבולות" שלכם מדי פעם? עושים או מתנהגים כאילו ב"להכעיס" (ונוטים "לשכוח" שדברים מסויימים

   מציקים לכם בוודאות)? - הלכה למעשה, הם לא מכבדים את הגבולות שלכם.

* האם אתם חשים לא פעם, שאתם מנהלים מולם "מלחמת מוחות"?

* האם הערך העצמי ו/או הדימוי העצמי שלכם הולך ומתכרסם, ומדי פעם מגיע לשפל חדש?

* האם הבריאות הגופנית שלכם הולכת ונפגמת, למרות שלא נחשפתם למחלה או לחבלה גופנית כלשהי?

לפני שתזדרזו ליחס זאת לגילכם, למשהו ששיניתם בתזונתכם או לכל אפשרות אחרת (אם עניתם בכן על יותר מ- 2 סימנים),

הסיכוי הגבוה הוא, שזו הדרך בה הגוף שלכם מגיב ומאותת לכם שמצבכם הרגשי/נפשי בכי רע!

 

די אם אינכם בטוחים בכך האם האדם המשמעותי לכם פועל במודע אם לאו, אתם לא רק במערכת יחסים  רעילה -

אתם במערכת יחסים רעילה של התעללות רגשית/נפשית המשך קריאה: שאלת מיליון הדולר

שימו לב: הסכנה בנכישתו של הצפע המזרח תיכוני המצוי לקרבן, נובעת מהזמן שלוקח לארס שלו לפעול ומהטעות של הקרבנות ל"התמהמה" בפנייתם לקבלת עזרה וטיפול. במרבית המקרים, הללו מצילים חיים.

העדר טיפול בעיתו, יוביל למוות איטי, כואב ומיוסר במשך שבועיים עד 4 שבועות.

וכפי שהצפע פועל בחסות חשכת הלילה, כן פועלים מרעילי היחסים בחסות שיטת העמעום (גסלייטינג), אותה הם מיישמים כטבע שני. גם לרעל שהם מטפטפים זמן השפעה ארוך: אם נשווה בין שנות חייו הממוצעות של  נחש צפע (15) לשנות חייו הממוצעות של אדם (X 5.5-6, בין 80-90 שנים) ונכפיל בזמן שלוקח לרעל שלו להתחיל ליסר את הקרבנות - אזי בתוך כשלושה חודשים (11 שבועות) ועד 6 חודשים (24 שבועות) בתוך מערכת יחסים רעילה - הגוף שלכם אמנם לו מת, אך הנשמה שלכם, המהות שלכם, הזהות שלכם -בתהליך גסיסה.

הנוגדנים למערכת יחסים רעילה

* צעד ראשון זה להפחית תקשורת כלשהי אתם למינימום ההכרחי ולהתמיד בכך.

* לחדש ולחזק קשרים עם אנשים שאינם קרובים או חברים של הדמות המשמעותית בחייכם.

* לפנות לסיוע ולטיפול רגשי לאנשים בעלי ניסיון, ידע ויכולת ו/או למצוא שיטת טיפול בתופעות ה- PTSD שהולכות ומתרבות,

   הולכות ומחמירות את מצבכם. שיטות מבוססות ביו-פידבק ושיטות/אימונים סיניים להגיעה לאיזון גופני/נפשי קבילים באותה

   מידה של סיוע נפשי/רגשי "קונבנצויונאלי" - בררו ובדקו מה מתאים לכם.

* מצאו את הדרך להתרחק ככול האפשר ואפילו לנתק את הקשר. אם עצם הרעיון מבעית אתכם, קיים סיכוי סביר שעליכם

   למצוא, במקביל, את הדרך לטפל בתסמונת שטוקהולם בה לקיתם.

* הצעד האולטימטבי לטיפול בתסמונת שטוקהולם הוא, פשוטו כמשמעו - לנוס על נפשכם ! (ניתוק קשר אבסולוטי לכל החיים, כולל קשר באמצעות אחרים, משפחה וחברים שלהם, גם אם הם משותפים לכם) הוא תרופה יעילה ב- 100% ונוגדן בדוק לתסמונת שטוקהולם. (תסמונת שטוקהולם היא עדות וודאית לכך שאתם במערכת יחסים  רעילה ומתעללת).

* כל רעיון או רמז לרעיון שמשהו  באדם המשמעותי בחייכם (גבר או אישה) יישתנה לטובה (ולא רק ברמה ה"רגעית", של

   גג עד 3 חודשים ברצף) - הוא הזוי!

* והכי-הכי חשוב הוא, שלא תבואו אל עצמכם בטענות!!! כי במצבים של התנגשות שכלית-רגשית (דיסוננס קוגניטיבי), גם כשברור לנו שהמצב הוא בכי-רע, צריך תעצומות נפש, כוחות-על, נחישות ורצון של ברזל (ואפילו קצת "טירוף"...). להפך. אחרי כל ניסיון "התנתקות" שנכשל, התעודדו והתחזקו מהעובדה, שבפעם הבאה...  (כדי להצליח במשימה כלשהי "לא מזיק" להתאמן).

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.