שאלת מיליון הדולר:
האם "הם"מודעים למעשיהם???

המעניין הוא, שחרף ההתנהגות הבלתי מקובלת (והמזיקה לזולת), כמעט שלא ניתן לראות עליהם אותות מצוקה של לחץ רגשי או חברתי. המתעללים רגשית, המכונים גם * מחרבי הקשרים הם, על פי מחקרים, 9% - 10% מכלל האוכלוסייה. המאפיין המשותף לכולם הוא  "רדידות רגשית". ההשקעה הרגשית שלהם בזולת שואפת לאפס.   המשך קריאה> *היקשרות טראומטית ומקבילתה *תסמונת שטוקהולם.

ד"ר קרבר טוען שבמצבי חיים, כשהאנשים הללו מצדיקים את התנהגותם מול הזולת, הם עושים כן בצורה מחושבת, בכוונה ובאמצעות שפעול זדוני (מניפולציה). החלטותיהם, המניפולטיביות שלהם ודרכי התמודדותם מבוססות בד"כ על חישוב-קר ומתוכנן בקפידה, שנועד לשרת רק אותם ואת תכניותיהם. זה בעיקר בולט לעין כשהמדובר בתחום הכלכלי ובכספים - "איכשהו" אתם תממנו אותם. וגם אם הם "מעלימים" מכם ומהמערכת הזוגית כספים - הם יצדיקו את זה באיזושהי "תרומה" או וויתור שהם עשו במערכת הזוגית ש"מקנה להם את הזכות" לנהוג כך, לכאורה.

​

זה מה שהופך את האנשים הללו למסוכנים בקשרים בין-אישיים - התנהגות קרה ומחושבת, עם צידוקים שנשמעים יחסית "קבילים": הם "משתדלים", אך לא מוצאים מקום עבודה/פרנסה, קשה להם, כואב להם; הם באמת התכוונו לסייע, אבל הם נרדמו מעייפות (שעמום וחוסר מעש...), או הגב נתפס להם, היה להם כאב ראש רצחני... אין המדובר באירועים בודדים, אלא בדרך פעולה שיטתית ועקבית (לעתים נדירות הם כן מפתיעים לטובה ועל כך מתבסס הקשר אליהם, *קשר הבגידה, שדומה למדי לסינדרום שטוקהולם, ממנו סובל/ת כל קרבן של קשר ממושך עם מתעלל/ת רגשית). קשר מעין זה מכונה *היקשרות טראומטית.

"בזכות" האקס שלי אני יודעת לפתוח סתימות ביוב, לפרק ולהרכיב רהיטים, להחליף פיוזים, לתקן מכשירי חשמל ביתיים ועוד - הוא "באמת" התכוון לעשות את התיקונים והתחזוקה הביתיים, אבל בפועל הוא כמעט מעולם לא הגיע לכך. לזכותו יאמר שאחד הצידוקים היותר יצירתיים שלו (שהתבסס על תמיכתי החברתית בשוויון זכויות לנשים) היה, שהוא מכבד את הצורך שלי בשוויון זכויות ובעצם הימנעותו מלנקוף אצבע, הוא מאפשר לי להרגיש שוות זכויות... (זה נשמע כמעט קביל, למעט העובדה הפעוטה שהמדובר היה במניעת כל סוג של "תמורה/תרומה גברית" בקשר, ולא בזכות גברית כלשהי, שהוא "העניק" לי ברוחב-לב, מתוך כבוד לאישה ולנשים).

... בדיעבד, נראה לי שעשיתי את אותה טעות שעשו ועושים ארגוני נשים - זכותי כאדם ממין נקבה, לעסוק בכל משלוח-יד ולהשתכר ממנו כאדם ממין זכר, זכותי להתחרות על אותם מקומות וקידומים ולזכות בהם על סמך כישוריי כאדם, ובלי כל קשר למגדר שלי. זכותי לבחור לעצמי בני זוג, מבלי שיקראו או יתייחסו אליי כאל "שרלילה"...   וזה בסדר גמור ואפילו מתבקש שגבר ייפתח בעבורי דלתות וסתימות בכיור. זה לא עניין של "זכות", שניטלת ממני - זה עניין של הבעת כבוד והערכה כלפיי - הכרה בי כאדם ממין נקבה (מתוך קבלת המבנה הגופני שלי ויכולותיי הטכניות והמכניות, כבוד לחוסנים שלי וקבלת החסכים שלי).  מעניין מה הוא היה "מוכר" לבן זוגו, במידה שהיה מעדיף, את בני מגדרו...