התעללות רגשית סמויה
=
גניבת זהותך
מאמרים למחשבה:
היקשרות
טראומטית
TRAUMA
BONDING
(מבוסס על נסיונו הקליני וכתביו של ד"ר פטריק קרנז ובהלימה עם המידע שבאתר)
היקשרות טראומטית היא לרוב הסיבה העיקרית לקושי לנתק קשר מהמתעלל/ת
את תחושת האושר האנושי ניתן להגדיר במילה אחת בודדת: שייכות. האושר האותנטי, הבריא הממשי, שכולנו נכספים אליו = שייכות. ככול שנרגיש/נחוש שאנו אהובים ו/או רצויים לסביבה ולסובבים אותנו, ככול שהקשרים הבינאישיים שלנו יהיו אמיצים, טובים ואיכותיים יותר, כן תגדל רמת תחושת האושר הפרטית של כל אחד מאיתנו. בעיתות מצוקה או בימינו האחרונים עלי אדמות, מה שייקבע לכול אדם בריא בנפשו זה מי נמצא/ים לצדנו ואתנו, ולא כמויות הרכוש והכספים שרשומים על שמנו, או כל השג אחר שלנו.
היקשרות טראומטית Trauma-Bonding נוצרת על רקע דפוס התנהגות מעגלי של אדם משמעותי בחיינו (בין אם גבר ובין אם אישה). דפוס התנהגות זה מורכב מהתעללות בשוטף עם הפוגות אקראיות של "פרצי נחמדות" וחיזוקים חיוביים. כלומר שאחרי כל "סבב"ממושך של התעללות (בין אם רגשית ובין אם גופנית), המתעלל/ת מעניקים לקרבנותיהם יחס תומך, נעים וחם ומשדרים להם שהקשר המתקיים, הוא קשר בטוח ומגונן. הפוגות קצרות אלה, מקשות על זיהוי ההתעללות או בכלל על היווצרות מודעות לה.
היקשרות טראומטית יכולה להיווצר בקשר רומנטי, בקשר בתוך המשפחה (אבא, אמא, אח, אחות, ילדים והוריהם), ביחסים בעבודה וביחסים עם חברים/ות. היא שונה בתכלית מקשרים טבעיים, שנוצרים במהלך אירועים טראומטיים משותפים, בהם גוברת הקרבה והאחווה בין השורדים ולצורך תמיכה הדדית (אחים לנשק, קבוצות של נפגעי אסון טבע או טרור, עם שלם בעת מצב חירום או מלחמה...)
המונח Trauma-Bonding (היקשרות טראומטית) מתייחס, במקור, לקשר רגשי חזק (ובלתי מודע), שנוצר במושא ההתעללות (בנפגע/ת) כלפי מי שהם מאוד אוהבים, בשל דפוסי התעללות מוסווים היטב תחת מעטה של הפוגות קצרות של תמיכה-לכאורה ו"נחמדות". המדובר בדפוסי התנהגות מעגלית של אלימות (מילולית/רגשית). בצורה פרדוקסאלית (הפוך-על- הפוך), ברוב המקרים הנפגעים כלל לא מודעים להתעללות, כלל לא מודעים לעובדה שהאדם (גבר או אישה) אותו/ה אוהבים הם מתעללים ובוודאי שלא מודעים לתהליך ההזדהות שלהם עם המתעלל/ת, שמחבלת באיכות חייהם, בבריאותם וברווחתם. זאת בשל רגשות הקרבה, האהבה, ההערכה ו/או ההערצה (לפעמים אף בתוספת תלות רגשית, חברתית או כלכלית) שהם חשים כלפי מי שהם אוהבים, אך שהלכה למעשה מנצלים אותם ואת נתינתם.
יחד עם זאת, ובמקרים בודדים, היקשרות טראומטית יכולה להיווצר באותה עוצמת פגיעה בקרבן דווקא לאדם שלישי, שמצוי באותו קשר כסביל (בעיקר כשהמדובר במשפחה גרעינית, אם כי גם בארגונים היררכיים). זאת, היות שבמהותה היקשרות טראומטית הינה קשר שמתקיים מעצם הבגידה באמון שלנו. אמנם לרוב היקשרות זו היא אכן לדמות המתעלל/ת, אך במצבים בהם קיים אדם שלישי בקשר, בו המתעלל/ת "פעילים", דמות משמעותית ו/או סמכות, יכול להיווצר מצב בו מי שהפכו למטרה למתעלל/ת מקנים את מלוא אמונם לאדם השלישי, מתוך מחשבה ואמון מלאים (ולרוב אף טבעיים) שהוא/היא "יצילו" אותם. רק שלאותו אדם שלישי חסרים הכלים והיכולות לעשות כן. במצבים של "הפוך-על-הפוך" שכאלה, הבגידה באמון של הקרבן נובעת ממי שנתפס/ת בעיניו כ"מציל/ה".
הִקָּשְׁרוּת טראומטית נוצרת, בעיקרון ובמרבית המקרים, אצל כל מי שעוברים התעללות רגשית מידי דמות משמעותית ו/או סמכותית בחייהם, משתי סיבות עיקריות:
1) "רגעי החסד", שאותם מתעללים מקנים לקרבנותיהם, מקבלים תהודה של אסירות תודה אצל הנפגעים ו-
2) השווי של "רגעי החסד" מואדר (הופך ליקר מכפי שהוא בפועל) ומונע מהקרבנות לראות בדמות המתעלל/ת את מקור הסבל, הרוע והשלילי. הראציונל של הנפגעים "זוכר" איך אותה דמות "העניקה" לו/ה תחושת רווחה ברגעי משבר, ולא מסוגל לזהות את העובדה המצערת, שמי שהוביל אותם למשבר היא/הוא בדיוק אותה דמות. כלומר המתעלל/ת הופכים במוח האנושי המיוסר ל"מטיבים".
* זה יכול לקרות לכל אדם ובכל גיל (מינקות ועד שיבה), בעל/ת מנעד רגשות בריא ויכולת אותנטית לאהוב. מי שחשופים לביקורת יתר של אדם הקרוב/ה לליבם, מבלי משים "סולחים" לו/ה על הקנטות "קלות", הערות עוקצניות, אכזבות "בקטנה" ממנו/ה. זה הרי לא סוף העולם אם מישהו "שכח" לעשות דבר-מה, להיות פנוי למעננו בול ברגע שהיינו זקוקים לו/ה, שמעביר/ה עלינו ביקורת אותה הוא/היא מציגים כביקורת בונה... זה מאוד טבעי, כשאוהבים, לגלות סלחנות ו/או להדחיק בשוטף ומבלי משים "אמירות של מה-בכך". מה שקורה בפועל הוא, שלמרות שהרציונאל שלנו מכתיב לנו "להעביר/להחליק" או"לא לעשות עניין" מכול אכזבה פעוטה, זה כן "נרשם" ומצטבר בגוף שלנו - היות שהגוף שלנו אינו פועל לפי ועל-פי הרציונאל האנושי: מבחינתו פגיעה היא פגיעה! (הגוף אינו מבחין בין פגיעה, אכזבה ועלבון רגשי לפגיעה גופנית כלשהי).
גם במקרים היותר נדירים, בהם ההִקָּשְׁרוּת הטראומטית נוצרת כלפי אדם שלישי המצוי/ה גם כן בקשר המתעלל/ת, היא נוצרת משתי סיבות עיקריות:
א) האדם השלישי המצוי בקשר אינו מאיים על הנפגע/ת בשום צורה ואופן ובכך מהווה "מפלט" מסוג של קרנות מזבח (חסד) ו-
ב) אם כי האדם השלישי מבין ללב הקרבן, ו/או אף חווה מול המתעלל/ת חוויות דומות לשל הקרבן, היא/הוא נתפס בעיניי הקרבן ואף בעיניי אחרים, כמי שאמור לפתור את המצוקה (אם בשל גילו/ה, מעמדו/ה, שיוכו/ה או הגדרת התפקיד שלו/ה...) - אדם שלישי זה הופך במוח האנושי המיוסר ל"מטיב", בה בעת שבשל חסכיו שלו/ה הוא אינו "מטיב" בפועל ואינו מקנה פתרון/מענה אמיתי לנפגע/ת. כלומר יוצא שהאדם השלישי בוגד באמון המלא של הנפגע/ת, שלנצח יהיה "אזוק" אליו (גם מתוך ראייתו כבן-ברית וגם מתוך הצורך הטבעי שנוצר בנפגע/ת מאסירות תודה על "העדר התעללות").
* בפועל, היקשרות טראומטית נוצרת על רקע של מתן אמון מלא שלנו (וללא עוררין) באדם (גבר/אישה) משמעותיים בחיינו/לנו, בו/ה (ובשל תהליכי חשיבה טבעיים של המוח האנושי) כל אדם בריא ומאוזן בנפשו/ה לא היו מסוגלים לפקפק, אף לא לשבריר שנייה... ובפשטות: היקשרות טראומטית נוצרת על רקע האכזבות (גם "בקטנה") החוזרות ונשנות שאנו חווים בקשר השוטף שלנו עם אותו אדם שחשוב ו/או קרוב ללליבנו.
** אחת הפגיעות הרגשיות הקשות מנשוא המהווה טראומה רגשית ממושכת וחמורה, היא המתנה/ציפייה לדבר לו אתם מייחלים "שנדחה" או שבסופו של דבר, כלל לא יתקיים, למרות שהובטח ו/או נאמר לך (ולא, לא "שמעתם מהרהורי ליבכם", כן הבנתם נכון ובדיוק כמו שכול אדם נורמטיבי אחר היו מבינים ואין לכם כול בעייה של זיכרון או של חוסר הבנה) - "רק" איתרע מזלכם ואתם אוהבים ו/או נאלצים להתמודד מול ועם מתעלל/ת רגשי. זה נכון לגבי הבטחות שנתנו לכם, דברים שנאמרו לכם ע"י האדם האחרון שהייתם חושדים בו, כי פשוט נתתם בו/ה אמון מתוקף הגדרתו (כגון: אבא, אמא, אח/ות, חבר/ה הכי קרובים...) ל.א.
המונח "היקשרות טראומטית" trauma bonding, הוטבע ע"י ד"ר פטריק קרנס ב-1997. ד"ר קרנס, ד"ר לקרימינולוגיה בהשכלתו הראשונית וד"ר לפסיכולוגיה, הוא מומחה בכיר לטיפול בהתמכרויות, שהקים את אחד ממרכזי המומחים המובילים בארה"ב לטיפול בטראומה ובהתמכרויות. לדבריו "היקשרות טראומטית הינה חיבור/התקשרות לא-תפקודית שנוצרת במצבים של סכנה, בושה או ניצול". הוא מייחס את התגובה האנושית הזו לדרך בה המוח שלנו מעבד ומגיב למצבי טראומה. מצבי טראומה מתפרשים אוטומטית במוח כמצבי הישרדות, ומחייבים אותנו לשנות התנהגות כדי לשרוד.
התגובה האנושית להיקשרות טראומטית, בין השאר, מייצרת בשורדים תגובה של "התמכרות" למתעלל/ת שלהם, "שוות ערך" להתמכרות לסמים, לאלכוהול, למשחקי מזל ומחשב... (או תגובה של "התמכרות"/נאמנות עיוורת ל"מציל/ה" שלהם).
ההבדל המהותי בין היקשרות טראומטית לתסמונת שטוקהולם, הוא שבהיקשרות טראומטית לוקחים בחשבון ומתייחסים למגוון רחב של ארועים ולשפע התגובות האנושיות (האינדיבידואליות) שנובעים ממצבי הישרדות שונים.
(במילים אחרות: היקשרות טראומטית מתארת במדוייק את המצבים והתהליכים בקשר/ים בינאישיים, במהלך החיים בשוטף, מול ועם מתעללים/ות רגשיים, באותה רמה שתסמונת שטוקהולם מתארת מצבים של חטיפה ובני ערובה, מול ועם שוביהם). בין אם כבני ערובה ובין אם כ"כפופים/כפיפים" למצוא פיהם ולרצונם ורווחתם של המתעלל/ת, גם היקשרות טראומטית וגם תסמונת שטוקהולם מהווות מנגנון הגנה מוחי, של הישרדות.
ללא טיפול יעיל, די בהיקשרות טראומטית אחת בעברנו או בהווה, כדי שלאורך חיינו ניפגש "אישית"בגברים ונשים שיאכזבו אותנו. היקשרות טראומטית מייצרת *קשרי בגידה (באמון שלנו).
* מי שראו את הסדרה "חטופים" או "Homeland" המבוססת עליה, אולי יוכלו לקבל מושג לגבי מה קורה לשבויים מכל סוג שהוא.
** ילדים שחווים ניכור הורי נקשרים בדיוק כך להורה המנכר/ת.
*** להבדיל, גם ילדים שחוו פרידה מהורה מטפל/ת, טרם שהיו בשלים לכך רגשית (הוכנסו לפעוטון לפני גיל שנה וחצי, או ילדים שנאלצים לבלות במסגרת טיפולית ו/או חינוכית, פרטית או ציבורית, שעות ארוכות ללא הדמות המטפלת הטבעית שלהם), יפגינו התנהגות של תלות ותלותיות בהורה או בדמות העיקרית שמטפלת בהם במשפחה. הם חווים זאת כנטישה, כל יום מחדש, למרות שהדמות המטפלת העיקרית יכולה להיות של אדם אוהב ותומך ובריא/ה בנפשו/ה. קיים סיכוי סביר, שבמקרה זה בלבד, ילדים שקיבלו אהבת-אם חמה ומחבקת (אם כי במינון שלא הספיק להם) "ייתאפסו על עצמם" בין גיל ההתבגרות לשנות ה-20 שלהם.
היקשרות טראומטית נוצרת תמיד על רקע של ניצול ו/או בגידה. ניצול בד"כ ינבע מדמות של אדם (גבר או אישה) סמכותי, בעוד בגידה באמון מקנה לקרבן חוויית נטישה. זהו מצב בו הקרבנות עוברים התניה (שלא מדעת) על רקע שיטת השכר והעונש בה נוהגים המתעללים בקשר.
סימנים ומאפיינים להיקשרות טראומטית - (על ה*בושה):
1. דפוס ההתנהגות שאתם חווים בקשר שלכם, אינו מכבד את ההבטחות
שנתנו לכם.
2. ידוע לכם, ש"אין על מי לסמוך", אך למרות זאת אינכם מסוגלים
לעשות דבר בנדון, ובוודאי שלא לעזוב/לנטוש את הקשר.
3. היו כבר מי שהביעו את דעתם השלילית על הקשר שלכם ו/או על המתעלל/ת. או שהתעלמתם מהם, או שמצאתם תירוצים שנשמעים קבילים/רציונאליים, "להסביר" (אחרת מהרושם שהתקבל אצל אותם חברים או בני משפחה, קרובים ומכרים) ו"להצדיק" את דבקותכם בקשר ובמתעלל/ת.
4. היו ויש מי שמביעים דאגה כנה למה שעובר עליכם, אך אתם "מנפנפים" את דאגתם (ואותם).
5. חשבתם על להתרחק או לנתק קשר, אולי אפילו עשיתם כבר ניסיון אחד או שניים - בכל המקרים, עצם המחשבה (ובוודאי הניסיון), העלו את רמת הלחץ והמצוקה שלכם לדרגה בלתי נסבלת וויתרתם. פשוט הרגשתם שבלעדיהם לא תוכלו להמשיך לחיות.
6. אתם מודעים לכך שהאדם (בן או בת זוג, אבא, אמא, מנהל/ת... ואפילו חבר/ה קרובים) לא תמיד מתייחסים אליכם "יפה", אך אתם מעדיפים להתרכז רק בטוב.
7. מסיבה כלשהי, אתם חשים שעליכם להגן על המתעלל/ת בכול מחיר, ולמרות שהם לרוב מתייחסים אליכם מתחת לכול רמה וביקורת, אתם תמיד תעשו למענם כל שתוכלו (גם במחיר דחיית צרכיכם שלכם).
8. כשאתם נשארים נאמנים למי שבגדו/בוגדים באמון שלכם כמעט בשוטף.
9. באיזשהו מקום, אתם מודעים לכך שהאדם אותו/ה אתם אוהבים, מפעיל/ה עליכם מניפולציות (משפעל אתכם), אך אתם מכחישים זאת או בוחרים לחשוב מחשבות משמחות.
* 10. כשאתם שומרים בסוד, לעצמכם, כל מידע ו/או חוויה כואבת שחוויתם אתם/מולם בד"כ, זה כי אתם חשים בושה: גברים מתביישים להודות בחולשה כלשהי (בין אם רגשית ובין אם ביצועית/השגית), בעוד נשים מתביישות מהרעיון שאולי הן לא מספיק "טובות", או לא מספיק "ראויות" ולכן רוב הנפגעים, גברים ונשים כאחת, מעדיפים לשתוק. ומעבר לבושה האישית/פרטית, קיים גם החשש מהשיפוטיות של החברה ו"איך אני אתפס בעיניי מי שמכירים אותי"... "מה הם יחשבו עלי"... (ואם אתם חשים לבד, בודדים או מבודדים בעולם, מנותקים מקשרים חברתיים ו/או משפחתיים משמעותיים... - הבושה, שמתפתחת על רקע היקשרות טראומטית שלכם, היא שמרחיקה אתכם מחיים נורמטיבים מספקים, מרחיקה אתכם מאנשים וממערכות יחסים בריאים, טובים ומטיבים ומהדקת את הקשר שלכם עם ואל המתעלל/ת על שלוכותיהם).
**לגורם הבושה הזה, עשויה להיות השלכה של חרב-פיפיות (חרב בעלת להב חד משני צדדיה) על איכות החיים והקשרים של מי שנחשפו מלידתם/ילדותם המוקדמת להתעללות רגשית במשפחה. חלק ניכר מנפגעים/ות אלה, בניסיון הנואש לזכות באהבה ובקבלה הטבעית (בהם היו אמורים לזכות בהיותם קטינים), ייתאמצו לא רק להסתיר את מה שחוו, אלא אף יציגו כלפי חוץ חזית של "שמחים, כיפיים, חברותיים ופתוחים", בניסיון הנואש לבנות לעצמם את הקשרים הטבעיים שנמנעו מהם. הם לרוב ייטו "להעניק את חולצתם האחרונה" (רגשית ואף הלכה למעשה) בקשרים החברתיים והזוגיים, שהם יבנו כבוגרים. דבר "שמבטיח להם" מפחי נפש ואכזבות מרות לאורך חייהם ו"מקבע" אותם בעיני עצמם, כ"פרייר/ית" או כ"פתי/ה", "דפוק/ה"... - כלומר, שלבוגרים אלה, נטייה "לייצר לעצמם" (שלא מדעת ושלא במודעות או בכוונת תחילה) קשרים קרובים טראומטיים. הצורך הטבעי בשייכות ולשייכות (שלא קיבל מענה הולם בעתו), ללא *טיפול הולם וממוקד, ימשיך לפגוע בהם (שיחות "קונבנציונאלית" עם מטפלים לא ישנו זאת. בין השאר היות, שגם בטיפול, הם ייטו להציג את החזית/התדמית שהם בנו לעצמם). איש מאיתנו לא שש למחשבה/להכרה שהוא/היא עשויים להיתפס בעיניי הזולת כ"נידי"/נזקק ו/או חלש וחמור מכך, בעיניי עצמו/ה.
11. הנסיונות החוזרים ונשנים שלכם לרצות בני אדם, ו/או לגרום להם לאהוב ולהעריך אתכם, גוברים על היכולת שלכם להבחין ברמות הניצול שלהם אתכם.
12. ובעוד אתם יודעים בוודאות שתעשו למענם ה-כו-ל, אתם תחשבו "מיליון פעמים" אם בכלל לפנות אליהם או איך לפנות אליהם כאשר אתם זקוקים לשיתוף פעולה מהם, או לתמיכה כלשהי מהם.
מה גורם להיקשרות טראומטית?
לפי ד"ר פטריק קרנס, היקשרות טראומטית נוצרת על רקע של יחסים נצלניים של קרבה. המדובר בשלשלאות האוזקות את הקרבנות לאדם שמסוכן להם. יחסי קרבה נצלניים (של ניצול) עשויים להתפתח על רקע יחסי עבודה, גירושין, מצבים של התדיינות, גילוי עריות והתעללות בילדים (התעללות מנטלית/רגשית ו/או גופנית ), מערכות משפחתיות ומערכות נישואין, אלימות במשפחה, מצבים של חטופים ושחרור שבויים, חטיפה, ניצול מקצועי והתעללות על רקע דתי - מהווים קרקע פורייה להיקשרות טראומטית.
המשותף לכול אחת ממערכות היחסים הללו הוא: שבכ"א מהן קיימת האפשרות לניצול של אמון ו/או כוח/מעמד/סמכות, ובכל אחת מהן מעורבים או עוצמות רגשיות גבוהות (אינטנסיביות) ו/או שלמערכת היחסים הספציפית חשיבות גבוהה/עליונה לנפשות הפועלות.
יחד עם זאת, היקשרות טראומטית יכולה להיווצר דווקא כלפי דמות משמעותית ו/או סמכותית אחרת (לאו דווקא של המתעלל/ת), שנמצאת/מצויה אף היא בקשר שלכם עם המתעלל/ת. לדוגמה: כאשר מי מההורים מתעלל/ת אכזרי/ת, יכולה ההיקשרות הטראומטית של ילדיהם להתהוות דווקא כלפי ההורה השני/ה, שכלל אינם מתעללים. היקשרות טראומטית להורים בריאים בנפשם עשויה לקרות, כאשר דמות ההורה (שתפקידה ההורי להגן על ילדיה) "לא רואה, לא שומע/ת, או לא יודע/ת"... ובהחלט איננה יוצאת חוצץ או מנסה בפועל למנוע את המשך ההתעללות - בין אם תוך נקיטת צעדים אופרטיביים להרחקת הילדים מהמתעלל/ת ובין אם תוך נקיטת צעדים אופרטיביים להרחקת המתעלל/ת. כלומר, שגם אם דמות ההורה השני/ה איננה מתעלל/ת וכן בריאה בנפשה, אך לא עומדת בציפייה הטבעית ממנה של להגן על ילדיה, הלכה למעשה (ולא סתם ליהפך ל"אח/ות לצרה"), אזי הקשר שיווצר בין הילדים לדמות שאיננה בהגדרה מתעלל/ת יהיה קשר של בגידה באמון של הילד/ה וייכנס להגדרה של היקשרות טראומטית.
היקשרות טראומטית = בגידה באמון
בפשטות: כול מה שחשבתם שהוא אמיתי, ש"בניתם" על הקיום שלו, כל מה שהאמנתם בו (לגבי אבא או אמא שלכם, אח או אחות, חבר/ה קרובים, בעל או אישה, בן/ת זוג, מנהל/ת או כל אדם אחר משמעותי בחייכם) - היה תעתוע, אחיזת עיניים, סוג של אשלייה אופטית, חיים במטריקס... זה לא בגלל שאתם "בעלי דמיון מפותח", או חלילה רפי שכל. אשלייה זו נבנית "למענכם" באמצעות שקרים, מניפולציות ואף רמאות והולכת שולל בזדון או, מתהווה על רקע של אי עמידה בציפיות הטבעיות של כולנו מדמויות משמעותיות בחיינו. וקשה מאוד להבחין בכך, מהסיבה הפשוטה שהמתעללים/ות מנקדים, פה ושם, את דבריהם בחלקיקי אמת או בחצאי אמיתות. אפילו טיפה קטנה של אמת, שאותה טווים ברשת המניפולציות המילוליות, מסוגלת להוליך שולל גם "פוליגרפים" אנושיים. גם במצבים בהם שמתם מבטחכם בדמות משמעותית, שמצויה בקשר המתעלל, אך שהוא/היא אינם עונים על הציפייה הטבעית שלכם ושל כול אדם אחר מהם (כולנו מצפים שגם אבא וגם אמא יגנו על ילדיהם, כולנו מצפים שאחינו ואחיותינו הבוגרים ו/או החסונים מאיתנו יעמדו לצידנו, כולנו מצפים שבן/ת זוג אהובים לא ייבגדו בנו ובוודאי שאנו מצפים מחבר/ה קרובים לעמוד לצידנו ברגעינו הקשים. הרי זה רק טבעי שנאמין בהם).
וזה קורה לא בגלל שמישהו מהנפגעים/ות הם חלילה רפי-שכל, או שמשהו בהם "דפוק": זה קורה בגלל המגבלה הרגשית של כול מוח אנושי בריא לחלוטין להיות מסוגל לעבד נתונים שכלל לא "מסתדרים לו" עם עובדות החיים של רובנו! כגון: אבא ואמא רוצים ורואים את טובתם האמיתית של ילדיהם; חבר/ה טובים יעמדו לצדך בעת צרה; אמור להיות קשר מטיב עם אחים ואחיות; אנחנו אמורים להיות מתוגמלים על השיגינו; בני אדם אינם חפצים שנועדו לניצול...
הווה אומר, שהנפגעים הם דווקא בני אדם בעלי ערכים ואמונות בריאים ונורמטיבים!
כשיודעים במדוייק להגדיר אהבה, ניתן לעשות את ההבחנה בין מערכת יחסים אוהבת ובריאה לבין מערכת יחסים חולה. להלן ההגדרה האנושית לאהבה - נסו להשוות אותה למה שהאדם אתו אתם במערכת יחסים מביע/ה כלפיכם:
האהבה היא טובת לב ונדיבה. היא לעולם איננה צרת-עין או רותחת מקנאה. היא איננה גאוותנית ואיננה מציגה עצמה לראווה בצורה מתנשאת. אין בה יוהרה או הכרה (מוגזמת) בערך עצמה. אהבת אמת איננה חצופה, גסה או נוהגת בחוסר אכפתיות, או באדישות. אהבת אמת איננה מתעקשת על הדרך שלה, כי היא אינה דורשת את טובת עצמה. היא איננה קפריזית, היא לא סובלת מרגישות-יתר (כלומר, היא כן יודעת "להעלים-עין"), ואיננה מביעה שאט נפש וחוסר סבלנות או סובלנות. לאהבה אין שמחה לאיד לנוכח אי-צדק, חוסר הגינות ועוולות, אך היא מאושרת ושמחה כשהאמת, הצודק והנכון שולטים בכיפה. האהבה מאמינה בטוב שבזולת ולא מתעכבת על חסרונותיו.
ואם האדם השני לא מתנהג כך בשוטף ובעקביות כלפיך, את/ה לא נמצאים בקשר של אהבה. וגם אם את/ה מתנהגים בדיוק כך, בדרך של אהבה, אין זה אומר שיש לכם קשר של אהבה. קשר של אהבה הוא הדדי, דו"צ ומורכב מ-2 אנשים. אין די באדם אחד לקיים קשר של אהבה. וקיים סיכוי גבוה, שבקשר שכזה אתם חווים (שלא מדעת) אהבה נכזבת סמויה.
היקשרות טראומטית לעולם מייצרת קשר שבגד בכם ובאמונכם - קשר הבגידה
רשימת ופירוט ההשפעות וההשלכות כגון: פגיעה בקוגניציה/בדעתך, פגיעה ביכולתך להעריך נכונה,
מִדּוּר וחלוקה ל"מגירות", פגיעה בדימוי העצמי, בערך ובהערכה העצמית/בושה טראומטית,הימנעות - קושי בלתת אמון, רשימת תגובות פוסט טראומטיות, הפרעות אכילה, הפרעות ופגיעות במיניות ובחשק המיני, התנהגויות מסוכנות, שימוש בחומרים כימיים "כמפלט", "חטיפה לימבית" - עירנות-יתר ו/או הימנעות רגשית, הרס/השפלה עצמית (כולל התנהגות מינית מסוכנת) ועוד, בחלקו השני של המאמר.
האם אתם בהיקשרות טראומטית:
חלקו השני של המאמר, עוסק בעיקר בסימנים והשלכות של היקשרות טראומטית על הנפגעים וחייהם, כולל שאלון לבדיקה עצמית בהבטים שונים של קשר עמוק ומשמעותי לך.