top of page
התעללות רגשית סמויה
=
גניבת זהותך
מאמרים למחשבה:
אם החיים שלכם מתנהלים "על קצות הבהונות" ואתם עושים שמיניות על כבל של מתח גבוה - אתם בקשר עם זן המתעללים הסמויים המסוכנים מכול! ולו רק כי מאוד קשה לזהות אותם.
הם יותר מתוחכמים, יותר משפעלים-זדוניים (מניפולטיביים) ו"מוסווים" טוב יותר מכול המתעללים רגשית גם יחד.
עם נרקיסיסט/ית סמוי/ה בחייכם, קל להאמין שהבעיות, כפי שהם טוענים, נובעות כולן מכם ובגללכם.
שהם טהורים וזכים, אמיתיים, הוגנים וישרים - תשכחו מזה!!!
היות שהם הזן הקשה מכול לזיהוי, ההשפעות הרעילות
שלהם קשות יותר לאבחון, להבנה ולעיכול. והתוצאות לקרבנותיהם עצומות יותר, פוגעניות יותר והרסניות יותר.
רוב בני האדם שלא "זכו" לחוויה האישית המפוקפקת הזו, מתקשים
לתפוס את חומרת טבעה של התעללות הנרקיסיסטים הסמויים.
זו צורת ההתנהלות/ההתנהגות הפוגענית וההרסנית מזו של כל שאר
סוגי הפרעות האישיות, והנפגעים יכולים להסתובב עם הפגיעות עשרות שנים, מבלי שיהיו כלל מודעים למה שמעוללים/עוללו להם.
מבלי שלרגע קל, אפילו יעלו בדעתם לייחס את הבעיות הבריאותיות, הגופניות, ו/או את חוסר הסיפוק, כאבי הלב והעדר תחושת ההצלחה שלהם למקור האמיתי.
הסיבה המובילה לקושי בזיהוי נרקיסיסטים סמויים נובעת
מהרושם הכללי שהם מעוררים: הם בד"כ שקטים ומתנהלים בנינוחות ו"חביבות", בעלי נטייה למופנמות ומצטיירים כביישנים (רושם הפוך מהרושם שמותירים בנו נרקיסיסטים "גלויים"). יחד עם זאת, הם מצליחים להבהיר, "ללמד" ולשכנע כל קרבן שלהם, שמי שאחראים בלעדית לכל בעייה, קושי או כישלון שאותם קרבנות חווים, זה הקרבנות עצמם.
נרקיסיסט סמוי:
חדל אישים אלים, המסוכן
והקטלני שבמתעללים רגשית
(passive aggressive)
המשך קריאה על תגובות גופניות ללחץ רגשי/נפשי, כתוצאה ישירה של CPTSD פוסט טראומה מורכבת.
הורה נרקיסיסט סמוי/ה:
יתמוך בעמדותיכם מינקות, כנגד ההורה השני, ויירכוש בכך את אהדתכם. כלומר יחזק את ה"פופולריות" שלו בעיניכם. לדוגמה: אם בגיל 3 רטנתם על אמא שלכם על כך שהיא "מכריחה אתכם" ללכת לישון בשעה שאתם עוד רוצים לשחק, הנרקיסיסט הסמוי יסכים אתכם. הוא תמיד ייתפס כהורה הטוב והמטיב, מאחר שהוא לרוב יאשר את מה שההורה השני שולל. כלל לא מעניין אותו אם בפועל לילדיו, נניח, יחסרו שעות שינה, או שהם "יחיו על ממתקים" וכו'. ועל זה נאמר: חוסך שבטו-שונא בנו! כל רטינה או חוסר שביעות רצון שלכם כילדים וכבוגרים כלפי ההורה השני/ה יקבלו חיזוק מההורה הנרקיסיסט ובדרך זו, לא רק שהפופולריות שלהם בעיניכם גדלה, הם מטפחים בכם ניכור ועויינות כלפי הורה אכפתי ואוהב/ת שרוצה ועושה לטובתכם. בחינוך ילדים אחראי, לא אמורים להיות "הסכמה" או "עידוד" של התנהגות ובחירות שייפגעו בכם (בטווח הקצר ו/או הארוך). כלומר, ההורה שמאפשר לכם לעשות ההפך ו/או "מגבה" בחירות ורצונות שלכם, שמושתתים על חוסר נסיונכם בחיים, הוא אולי הורה פופולארי (כי ילדים "מפרשים" זאת כאילו שהוא לצידם ומבין לליבם...), אך חסר אחריות ומחוייבות כלפיכם וכלפי עתידכם. היקשרות הילדים להורה הנרקיסיסט/ית, איננה היקשרות בריאה. המונח הרשמי הוא: *היקשרות טראומטית.
*למאמר המלא על הורות וזוגיות נרקיסיסטית
+
אחת הסיבות המובילות לחוסר היכולת לייחס אף שמץ מהשלילי שחווים הקרבנות לנרקיסיסטים הסמויים, נעוצה ב"אשליה האופטית" שהם מייצרים בקרבנות ובסביבה: הרי ניתן לראות את האדם מול העיניים, לגעת בו, לדבר אתו - הוא נוכח. רק שבפועל, כל נרקיסיסט סמוי הוא נוכח-נפקד. >>> להמשך קריאה על "אשליה אופטית"בקשר עם נרקיסיסטים סמויים והשפעותיה
נוכח-נפקד
נוכח-נפקד הוא כל אדם שאינו מועיל/תורם בנוכחותו. אחד שמבטיח ולא מקיים, אחד שנותן לך לחשוב שמשהו כן יקרה (כי זה יכול להשתמע מנוסח וסגנון דבריו) ואז להתחמק מכל מחוייבות. נוכח-נפקד הוא אדם שבחיים לא ייקח או יקבל על עצמו אחריות למשהו או למישהו. פאסיבי.
מאידך, ביכולתו להשליך ולשייך את מלוא האחריות ואת נטל האחריות לזולת
(במחיצתו/ה הוא חי בד"כ בתנאים טובים ונוחים, שאותו זולת "מקורבן" מספק/ת לו)
ובכך באה לידי ביטוי האגרסיביות שלו. האלימות שבו, חוסר ההתחשבות שבו, חוסר העניין הכן והאמיתי שלו במי שחי לצדו. הוא אישית, לא יינקוף אצבע. משענת קנה רצוץ. (ואם "בטעות" הוא מפתיע ועושה לכם "טובה"- זה כדי לגרום לכם להיות אסירי תודה ואכולי רגשות אשם, על כל מחשבה לא חיובית שאי-פעם הייתה לכם כלפיהם... זה חלק בלתי נפרד משיטת הגסלייטינג, העמעום והבלבול שהפכה להם לדרך חיים).
קרבנות של נרקיסיסטים סמויים, שכן פונים לטיפול רגשי/נפשי, עושים זאת על רקע מפחי הנפש התמידיים שהם חווים בחייהם ומייחסים, באופן טבעי, את מפחי הנפש הללו ואת כל התחושות הלא נעימות שהם חשים, לעצמם. למשהו שלכאורה "דפוק" בהם. ולא כך הוא!
אבל (!) הבעייה בפנייתם לטיפול היא, שהאפשרות שהמטפל/ת "יעלו" על כך שהאדם קרבן של נרקיסיסט סמוי, היא קלושה עד אפסית. כל טיפול שאותו/אותה קרבן יקבלו, ישמש רק כ"פלסטר" (רטייה) להרס ולחורבן שבוצעו בנפשם ובנשמתם ע"י אדם חיצוני להם, שבפועל אחראי לכשלונותיהם ולחוויותיהם השליליות בחייהם. בעייה נוספת בטיפול היא, שרוב המטפלים/ות למדו להתייחס אך ורק לשיקוף הסובייקטיבי של המציאות ע"י מטופליהם. הווה אומר שהם נוטים לקבל את שיקוף המציאות של הקרבנות, שבלאו הכי באים כל הזמן בטענות כלפי עצמם. ואז, במסגרת הטרנד (הנהייה החברתית הרווחת) של לקחת/לקבל אחריות אישית על מה שקורה לאדם בחייו ועל כל ה"פאקים" בחייו/ה הם "מלמדים מחדש" את מטופליהם לקחת/לקבל אחריות על מצבים ותוצאות שנובעים ישירות מה"הכתבות הסמויות" של המתעללים/ות בחייהם. כלומר, בפועל (ושלא מדעת), מחזקים במטופלים את התחושה, שאם משהו נדפק בחייהם, הרי זה באחריותם הבלעדית... (כלומר, לא פעם יוצא שמטפלים/ות מחזקים בקרבן בול את המצב הרצוי לנרקיסיסטים...). חמור מכך: אם פניתם לטיפול זוגי או משפחתי עם נרקיסיסט סמוי (ולעתים אף בעלת אישיות גבולית), הם יוציאו אתכם בעיני המטפל/ת בדיוק כמו שהם מצליחים להוציא אתכם בשוטף - "האשמים העיקריים" ואת עצמם כטלית שכולה תכלת.
אפילו פטירתו או "העלמותו" של הנרקיסיסט הסמוי מחייכם, אינה מוחקת או מאפשרת החלמה אמיתית מפגיעותיו/ה. ישנן שיטות טיפול שעוקפות את הרציונל, שכן מובילות להתאוששות ולהחלמה (תוך גג 15 פגישות) - טיפול "קונבנציונלי" של שיחות עם מטפל/ת איננו אחת מהן.
הדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר הן במטפלים והן בקרבנות/המטופלים - הוא שמונע
את ההכרה באמת. אף אחד מאיתנו לא מסוגל לחשוב בטבעי לכיוון ו/או לקבל את האפשרות, שאדם שאנו כה אוהבים ושכה קרוב אלינו, כמו אבא, אח, דוד, חבר, בן/ת-זוג, או אדם שהיה "לצידנו" תמיד - הוא [ובכ-25% מהמקרים, היא] - הם פגועי נפש מפלצתיים. שימו לב לתחושה שהתעוררה בכם לנוכח עצם קריאת השיוך של הפרעה נפשית או מפלצתיות לאדם קרוב ואהוב עליכם...
- תחושה זו התעוררה בגין הדיסוננס הקוגניטיבי - הפער בין התפיסה הרגשית לתפיסה
המחשבתית/מוחית. המשך קריאה: דיסוננס קוגניטיבי
האנשים בחייכם (גברים ונשים) שאינם מסוגלים להעניק מכול הלב דבר לזולת, למעט ביקורת עויינת, "הורגים" בכול מי שאוהב אותם, באמצעות שיטת הביקורת הערמומית, את היכולת לזהות, לקבל ולהנות משפע הטוב של היקום ומי שאוהבים אתכם באמת ובתמים!
ולמרות זאת, מי שנפגעו מתקשים למצוא את הקשר בין ריקון המשאבים שהמתעלל גוזל/ת מהם לרמות הכשלונות והעצב שחווים. רק בגלל, שהנרקיסיסט/ית נשארים רגועים ונינוחים עת הם מוחקים את זהותכם, כדי שלנצח לא יעלה בדעתכם שאתם מוצלחים מהם! ורצוי, שגם אף אחד אחר לא יחשוב כך...
כי הם קנאים פתולוגיים וכי שבריר שניה לפני הביקורת האגבית הראשונה, שלהם כלפיכם, ובוודאות(!) מבלי להכיר אתכם, הייתם טובים ומוצלחים מהם!!!!
* כך בדיוק נוצרת תסמונת שטוקהולם
וכך בדיוק נוצרים *היקשרות טראומטית ו*קשר הבגידה
המאפיינים הבולטים של נרקיסיסטים סמויים כוללים:
* רוגע ונינוחות "תמידיים", ברמת "חביבות".
* אדישות מופגנת או סמויה.
* חוסר עניין במי שאינו חלק מ"מעגל החיים" שלהם ותיוג אחרים כ"פסיכים", "מטומטמים", "לא רלוונטים"...
* נטייה אובססיבית ל"פרפקציוניזם" (ולעתים אף התהדרות בכך, או "הכאה על חטא" מעושה).
* הצבת סטנדרטים גבוהים, בלתי מציאותיים, לעצמם (ולקרבנותיהם).
* אמונה שלמה, שהם טובים יותר מהזולת.
* ביקורתיות כרונית.
* התנהגות פאסיבית אגרסיבית (חדלות אישים אלימה).
* מהווים לקרבנות שלהם משענת קנה רצוץ. (וכול עצה שתקבלו מהם, תפגע בכם, במוקדם או במאוחר).
* הימנעות מטיפוח (או מיעוט בולט של) קשרים חברתיים - "ביישנות חברתית".
* מרעיפי חום וקור, ללא קשר נראה למצב בפועל.
* עמעום GASLIGHTING, היא השיטה המועדפת עליהם (לא הבנתם אותם נכון, לא שמעתם אותם, הם מעולם לא הבטיחו, אתם "מדמיינים", מנין לכם, "מי שמכם"...) - זו השיטה לגרום לכם להפסיק לסמוך על הזיכרון שלכם, הידע שלכם, יכולת ההבנה שלכם... - זו השיטה שתגרום לכם, בלית ברירה, לסמוך עליהם ועל דבריהם (ואולי אף לפקפק בשפיותכם). השילוב בין עמעום ליחס חם-קר, מוציא כל אדם מסור, שמשתדל לרצותם, משיווי משקל רגשי/נפשי.
אין המדובר במצב רוח ו/או משהו תקופתי - המדובר בהפרעה לכול החיים.
בני אדם (נשים וגברים) בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית סמויה, הם אנשים בלתי זמינים רגשית. נוכחים-נפקדים בחיינו. דבר שמעצים את הדיסוננס הקוגניטיבי של הנפגעים מהם - כי הם חיים אתם ו/או חיו איתם תחת אותה קורת גג. או מתנהלים איתם ומולם בעבודה, מדי יום. כאן המקום לציין, שלעתים קרובות, נשים בעלות הפרעת אישיות גבולית, מתנהגות בקשר בצורה דומה לנרקיסיסטים סמויים, אם כי לא ברצף. בזמנים "כתיקונם" (מבחינתן), כשלכאורה אין כל עדות בשטח לסערת נפש כלשהי שלהן, הן מתנהלות על רצף הנרקיסיזם הסמוי.
זה שמתעוררים אתם והולכים לישון איתם, שפוגשים אותם בשוטף, מקנה למוח האנושי את האשלייה שהם קיימים בשבילו. התקשורת אתם, היא על בסיס יום-יומי ו/או בשוטף - אז המוח האנושי "מבין/מפרש בטעות" שהם זמינים.
ומאחר שהם אלופים ב"משחק תפקידים" וביכולת להגיד דבר אחד ולהתכוון למשהו אחר ("רק לך" יש בעיות בהבנה ו/או בזיכרון, "רק לך" יש יכולת להוציא דברים מהקשרם, או לתת פרשנות מוטעית, או לשמוע מהרהורי ליבך...) - אז אכן הבעייה היא שלכם,
אבל בוודאות שלא בכם!!!!
העניין הוא, שהנרקיסיסט הסמוי הביא את יכולת ההסוואה שלו לדרגת אומנות, שאין שני לה, ומכאן רמת הסיכון שבקשר אתם.
הסיכוי ש"תתפסו אותם במילה" שואף למינוס אפס, גם אם יש לכם הקלטה ברורה שלהם עם תאריך ושעה... הם נשמעים מאוד משכנעים, מאוד רציונאלים, מאוד ברורים, מאוד רגועים, מאוד "שפויים" - בטח ובטח שלעומתכם.
קשה מאוד לייחס למישהו מחוייך, נינוח, נעים הליכות, שמשדר רוגע ו"איזון רגשי" (מאחר שכלל אינו מעורב רגשית במה שעובר על אחרים בסביבתו ואיש מהם לא מעורר בו רגש אמיתי כלשהו) - אכזריות, חולניות ו/או הפרעה נפשית...
- הוא שנאמר: נוכחותם הפיזית וכל תכונה חיובית שניתן לייחס לאדם כלשהו, הינם בגדר אשלייה אופטית, בנרקיסיסטים סמויים.
ההתעללות הרגשית והמנטלית שהנרקיסיסטים הסמויים מפעילים על מושאי מטרתם, מושתתת על רמזים והַשָּׁאָה (סוגסטיה) מרומזת.
הַשָּׁאָה (סוגסטיה) היא הכלי הפסיכולוגי היעיל מכול המוכר בתחום הפסיכולוגיה, ואסור באיסור חמור לזלזל או להמעיט מערכה.
נרקיסיסטים סמויים מציגים לאדם (גבר או אישה, ילד/ה) האוהב אותם והנמצא אתם בקשר, זהות בדויה של עצמם, המבוססת על שקרים פתולוגיים פשוטים למדי. שקרים אלה מאירים אותם בהילה של "מלאכים משמיים"/ל"ו הצדיקים, ומקנים להם שם של "נשמות טהורות" שלעולם לא ייפגעו בזבוב, או בנפש חיה.
לדוגמא, נרקיסיסט סמוי יוכל לומר למושא מטרתו משהו כמו "אני לא מבין/ה איך אפשר להתנהג בצורה איומה שכזו...?" כהערה אגבית, לגבי מכרים שבגדו בבני הזוג שלהם, או נתפסו בשחיתות, במרמה, או בכל מעשה שלילי אחר. "ממש גועל נפש...", הם ימשיכו ויגידו, בהביעם את שאט נפשם.
כל אדם שיישמע אותם מתבטאים כך (על אחת כמה וכמה, מי שאוהב אותם), יניח/יאמין שאין מצב שהדובר/ת יעלו בכלל בדעתם להתנהג בצורה שכזו.
השקר טמון בכך שהנרקיסיסט/ית הסמוי/ה נהגו/נוהגים/יינהגו כך, בדיוק (באותה צורה שלילית!), מבלי להניד עפעף.
דוגמא מוחשית (יותר טריוויאלית ופחות דרמטית), לאמירות שקריות של נרקיסיסטים היא למשל הבעת תדהמה/ביקורת לנוכח משהו שמושא מטרתם מספר להם כגון: "מה רק עכשיו בוקעות לך שיני בינה?!" (משפט שממנו כל אדם "רגיל" היה מבין שכנראה להם בקעו שיני הבינה לפני שנים רבות, או לפחות ממזמן. ממש לא! - בפועל אין בפיהם אפילו לא ניצן בודד של שן בינה...).
או, דוגמא נוספת: "זה הכול? הוצאת רק 75 במבחן במתמטיקה?! את/ה לא מתבייש/ת?" (המשפט השני נאמר בד"כ ברמת ה"קריצה". בפועל הם עצמם בכלל נכשלו במתמטיקה ונאלצו להשלים על חשבונם, כדי להמשיך בלימודיהם, או שכל ממוצע הציונים שלהם לדורותיו מעולם לא עבר את ה-70) - כל בנאדם מהשורה, היה מניח שמביע/ת התדהמה/הביקורת-הסמויה היה מוציא או הוציא ציון הרבה יותר גבוה... השקרים, הרמזים, הביקורת הסמויה ב"פולנית גבוהה" (המתחבאת תמיד באמירותיהם), מצטברים לאורך הקשר והשנים ו"מעוורים" את הנפגעים מלראות ולהבין עם מי יש להם עסק בפועל...
הוסיפו למצב שלעיל (ולמשוואה הכוללת) ביקורת סמויה על אחרים ועליכם ואת העובדה שנרקיסיסטים סמויים הם מטבעם חדלי אישים אלימים (פאסיבים -אגרסיבים). זאת אומרת, שאתם נושאים את האחריות לכל מה שעובר עליהם ועליכם גם יחד (ובפועל אתם "נושאים" את מלוא האחריות לקשר איתם ולחייכם המשותפים - על כל זווית והבט של החיים, כולל ילדים משותפים, חיות מחמד, צמחייה...) ושתפו, בבקשה, את כולנו בידע הנובע מכך: איך אתם מסוגלים ללהטט בין האחריות והחיים של עצמכם, בתוספת האחריות המלאה לחייו ולחוויותיו של הזולת...?
החיים הם לא פיקניק ,לרבים וטובים בעולם. בחיים "נורמלים" אנו צריכים לשאת באחריות הבלעדית רק על חיינו שלנו. לכל דבר אחר, אמורים לשאת באחריות משותפת... (כלומר לא לבד, לא בבלעדיות). ואם זה לא מספיק, אז יושב לו אדם (גבר או אישה) ומסבירים לכם איפה ובמה אתם טועים, איפה אתם מפשלים, ומה לא עשיתם נכון... (כלומר, שלא רק שהם לא נוקפים אצבע, אלא עוד יש להם את החוצפה וחוסר הבושה להעביר עליכם ביקורת)!
סורי, שכחתי, הרי הם מבקרים אתכם לטובתכם האישית, 'כדי שתוכלו לשפר ולהשתפר'...
נשמע קביל, לא? ומה שבפועל קורה לרוב המכריע של ה"מטרות החיות" הוא, שהלחץ הגובר והצורך הנואש למילה טובה, גורם להם להתמקד בחיי המשפעלים הסמויים, שמעולם לא הזיעו למענם, ושלא מדעת להזניח ו/או לדחוק הצידה, לוותר ולהדחיק את החיים של עצמם, את צרכיהם ואת רצונותיהם (כולל חברים וקרובים, שבעבר היו להם והיו קרובים לליבם, כולל תחביבים ונטיות לב אישיות...).
פלא שהערך העצמי של הנפגעים לנוכח ה"עילוי", הצדיק, המלאך, התם לב, נקי הכפיים והמידות (מחקו את המיותר או הוסיפו משלכם, לפי הצורך) שואף לגובה האבק שמתחת לשטיח? פלא שהם מתייעצים ושומעים רק בעצתם של הנרקיסיסטים? פלא שהנפגעים לא סומכים יותר על עצמם ועל יכולותיהם שלהם? פלא שהם טועים פעם אחר פעם בבחירות הפרטיות שלהם למען עצמם ובחייהם (שמונעות מצרכי הנרקיסיסט/ית ה"משפעל/ת" אותם יום-יום "בקטנה"...?) למי יש זמן, יכולת וערנות לכך ש'הנאה דורש' אמור גם להיות ה'נאה מקיים'? מי מסוגל לשים לב לכך, שבעוד הם מעמידים לכם ולאחרים "סטנדרטים גבוהים" (ובכך מנכסים אותם, לכאורה, לעצמם) - הם מעולם, אבל מעולם לא עמדו בחלקיק מהסטנדרטים שהם קובעים ומטיפים לכם!
חישבו על כך - המדובר בשטיפת מוח איטית, חבויה וכרונית, לפעמים יום-יומית (לכל אורך הקשר) על כל תחום של החיים (משפחה, חברים, לימודים, עיסוק, פרנסה, בריאות, זוגיות ואהבה...) כשתמיד, אבל תמיד(!) המשפעל/ת נדמים כיותר "מוצלחים", "חכמים", "שקולים", "ידענים", "מבינים", "ישרים", "הוגנים"... - ארוזים כ"מתנה לאנושות" ובפועל חדלי אישים אלימים (בלועזית המונח הוא: פסיבים אגרסיבים).
מאוצר ההתבטאויות של נרקיסיסטים סמויים:
* רק התלוצצתי... מה יש, כבר אי אפשר להתבדח?... מה קרה לחוש ההומור שלך?
* שוב את/ה עם ההמצאות שלך?!... את/ה והדמיון שלך... שוב עם השטויות...?
* לא הבנת אותי נכון... הזיכרון שלך לא להיט... שוב את/ה מוציא/ה דברים מהקשרם?!
* למי יש כוח לכל הדרמות שלך... רגישות היתר שלך, היא בלתי נסבלת... אולי כבר תרגיע/י?...שוב את/ה
עושה פיל מזבוב?
* אמנם, המילה באנגלית aggressive מתרגמת למילה תוקפנות, בעברית (כאשר ההבדל העיקרי בין תוקפנות לאלימות, מיוחס, בד"כ, לכוונה שמאחורי ההתנהגות. למרכיבי ה"תכנון" והביצוע...) לפיכך, תוקפנות (רגשית ו/או אחרת), במצבים של כוונה ותכנון לצורך רווח אישי, הופכת להיות אלימות לשמה! הווה אומר, שמי שמשתמשים בתוקפנותם ככלי וכאמצעי לשרת את מטרותיהם - נוהגים באלימות.
bottom of page