נרקיסיסטים -

 זאבים בעור כבשה

המאפיינים הבולטים של נרקיסיסטים סמויים כוללים:

* רוגע ונינוחות "תמידיים", ברמת "חביבות".

* אדישות מופגנת או סמויה.

* חוסר עניין במי שאינו חלק מ"מעגל החיים" שלהם ותיוג האחרים

 כ"פסיכים", "מטומטמים", "לא רלוונטים"...

* נטייה אובססיבית ל"פרפקציוניזם"(ולעתים אף התהדרות בכך, או

"הכאה על חטא" מעושה).

* ביקורתיות כרונית.

* התנהגות פאסיבית אגרסיבית (חדלות אישים אלימה).

* הימנעות מטיפוח (או מיעוט בולט של) קשרים חברתיים -

"ביישנות חברתית".

* מרעיפי חום וקור, ללא קשר נראה למצב בפועל.

* עמעום GASLIGHTING, היא השיטה המועדפת עליהם (לא הבנתם אותם

נכון, לא שמעתם אותם, הם מעולם לא הבטיחו, אתם "מדמיינים"....)

- זו השיטה לגרום לכם להפסיק לסמוך על הזיכרון שלכם, הידע שלכם,

יכולת ההבנה שלכם... - זו השיטה שתגרום לכם בלית ברירה לסמוך עליהם

ועל דבריהם (ואולי אף לפקפק בשפיותכם).

השילוב בין עמעום ליחס חם-קר מוציאים כל אדם מסור, שמשתדל לרצותם, משיווי משקל רגשי/נפשי.

                          למראית עין

                "למדתי לשתוק ולהתמודד לבד. בין כה איש לא היה מאמין לי... כלפי חוץ נראינו "מושלמים",                            מקור לקנאה... חיי במחיצת א"נ היו של זהירות מרבית כרונית ודיכוי עצמי... תשישות                                 ושחיקה נפשית."

                                                     (מדברי מישהי שהייתה נשואה לנרקיסיסט)

                      "ככול שניסיתי לתקשר אתו, לרצות אותו, להראות ולהוכיח לו איזה בן נפלא ואוהב יש לו, כן הלך                    ונהרס הדימוי והערך העצמי שלי, כן הלכו ו"נעלמו" לי זיכרונות מחיי, כן טעיתי יותר
                  בבחירותיי. והתקשיתי להסתמך על ידע ויכולות שהיו לי."

                                                   (מדברי בן בוגר של נרקיסיסט)

                                        אם משהו מהציטוטים שלעיל (או באחרים בהמשך) נשמע לכם מוכר, אם אתם מסוגלים להזדהות עם האמור, אתם                                           בקשר עם נרקיסיסט או מכירים מקרוב קרבן של נרקיסיסט. אישיות נרקיסיסטית (א"נ) יכול להיות הורה (אבא או                                                 אמא), בת/בן זוג, אישה/בעל, חבר/ה... - כל דמות משמעותית בחיינו. (א"נ זה שווה ערך ל-NPD ובקיצור איש/ה

                        בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית   NARCISSISTIC PERSONALITY DISORDER).

אולי אתם דבקים באמונה שאתם ממשפחה "מושלמת", אולי אתם נחשבים ל"זוג יפה", ל"זוג המושלם", אולי אתם מעריצים את מי מהוריכם (שבעיניכם לא יכולים לעולם לטעות) כי הם "מושלמים"...- עמוק-עמוק בבפנוכו שלכם אתם יודעים שזה שקר, אך לא מסוגלים ו/או יודעים להתמודד אתו. לא. אינני מכירה אתכם, את משפחתכם, את הזוגיות שלכם או את הוריכם - אני כן יודעת 2 דברים בוודאות:

1) אין אדם אחד בעולם מושלם. לכ"א מאיתנו חוסנים וחולשות.

2) אין אדם אחד בעולם שלא עושה טעויות - למעט, אנשים במצב של קומה, הרדמה או תרדמת עולמים...

כל חיית טרף זקוקה לשיטה בה היא יכולה לארוב לטרפה מבלי לעורר חשד. הנרקיסיסטים הם זאבים בעור כבשה, המסוכנים והמתוחכמים שבמתעללים הסמויים. רק שלכל אחד ואחת מהם יש את סגנון ההתנהלות שלו. נשים וגברים כאחד. למרות הבדלי הסגנון האישי של כ"א מהם, בשורה התחתונה מטרותיהם זהות. וכל אחד ואחת מהם משיג את מטרתו ע"י שפעול רגשי זדוני של הסובבים אותם והקרובים אליהם.

 

בפועל היה ניתן להעלות לא רק אתר שלם על נרקיסיזם, אלא פורטל. הרשת בארה"ב רוחשת מאמרים, אנשי מקצוע, קרבנות, בלוגים, פורומים, סרטוני ווידאו, עצות וסיפורים אישיים...

 לפי מחקרים (וארגון הפסיכיאטרים האמריקני) המדובר בקרוב ל-10% מכלל האוכלוסייה הלוקים בהפרעת האישיות הזו (פירוש: כל אדם עשירי!!!). העניין הוא, שאישיות נרקיסיסטית (א"נ) איננה נחלתם הבלעדית של בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית. כל האנשים (גברים ונשים) מקבוצה ב' של הפרעות האישיות (לפי ספר האבחנות של ארגון הפסיכיאטרים האמריקני, המשמש לאבחון פסיכיאטרי בעולם כולו) הם בעלי אישיות נרקיסיסטית. בקבוצה הזו 4 סוגי הפרעות אישיות: הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (סוציופאטים), הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות היסטריונית/היסטרית והפרעת אישיות נרקיסיסטית. כלומר, שבעלי/ות אישיות נרקיסיסטית יכולים להיות בעלי כל אחת מארבעת הפרעות האישיות הללו. בפועל, מאחר שספר האבחנות הפסיכיאטריות מתעדכן מעת לעת ונוספים לי הגדרות ותתי סעיפים, אחוזי הלוקים עולים בהתאם וכיום ההערכות הן, שהמדובר בקרוב ל-16% מכלל האוכלוסיה, בעלי אישיות נרקיסיסטית (אם כי לא בהכרח בעלי/ות הפרעת אישיות נרקיסיסטית).

לפיכך, האתר יעסוק בעיקר בבעלי/ות אישיות נרקיסיסטית וב"מטרות החיות"שלהם, המייסרים"בשקט" את הקרובים והאוהבים שלהם .

(את הנרקיסיסטים הגלויים קל לזהות: הם טיפוסים מתנשאים, שחצנים ותובעניים. הם חייבים להיות במרכז העניינים, "מסמר חברתי". סף התסכול שלהם נמוך ולכן הם נוטים להתפרצויות זעם, אם הם לא מקבלים את "שלהם". גם אנשים "רגילים" יכולים להיות נרקיסיסטים גלויים, אך הבולטים ביניהם הם מנהיגים ורודנים, אנשי חברה וציבור מוכרים וראשי כתות. הוכח שכל הפסיכופאטים והרוצחים הסדרתיים נרקיסיסטים. נפוליאון, סטאלין היטלר וסדאם חוסיין ברשימת החשודים, אך גם קים קרדשיאן וקיניי ווסט...)

כי היחידים שניתן היה לאבחן פסיכיאטרית כא"נ הם מי שהואשמו ונכלאו. האפשרות שא"נ כלשהי תפנה אי פעם לטיפול נפשי/רגשי שואפת לאפס: הם הרי "מושלמים"ואם יש להם בעיות, הן נובעות מאחרים, אותם ואתכם הם שמחים להפנות לטיפול. וגם אם "בטעות"הם הגיעו/הסכימו להגיע לטיפול זוגי או משפחתי, הם יצליחו לשכנע את רוב המטפלים שה"בעייתיות"בזולתם.

כך או כך, כל עוד אתם בקשר עם נרקיסיסט/ית, בחיים הם לא ייאפשרו לכם

לחוש שאתם ראויים לאהבתם ולהערכתם. מה שלא או כן תעשו, לעולם לא

יספק את הנרקיסיסטים ליותר משעה קלה, ובוודאי שלא ייזקף לטובתכם

בעתיד (אלא אם כן הם מנסים לחזור לחייכם). מאידך, כל פירור של מידע

לגביכם, כל נטיית לב שלכם, כל צורך ו/או רצון שלכם ישמשו אותם נגדכם

או לשפעולכם לצרכיהם ולשירותם. וקיים סיכוי גבוהה שאתם אנשים

אמפתיים, תומכים, מסורים,"מטפלים" ומתחשבים. יש להניח שזו מערכת

היחסים שהוטבעה בכם בילדותכם (כי כולנו תבנית נוף הולדתנו ולילדים

אין ברירה). תשכחו מאהבת אמת, מאינטימיות, מביטוי כן של רגשות

או, מהתנצלות כנה כלשהי. הכול למראית עין!

אפילו לסוציופאטים יש יכולת לזהות את מצוקת הזולת

(ולו רק כדי להשתמש בה נגדו). 
לנרקיסיטים חסרים הכלים והיכולת לזהות מצוקה ולהביע אמפתיה אותנטית ו-75% מהם, הם גברים. 

טיפ "הזוי"

קיים סיכוי סביר שאם מי מהקרבנות יצליח לספק להם ליטוף אגו 24/7, מבלי לעורר את חשדם לחנופה, ייקל עליו/ה להמשיך בקשר עם א"נ. (ספק אם מישהו, בדעה צלולה, ינסה לעשות זאת, או יצליח בכך).

יש לזכור ולהפנים 3 עובדות

1) ההתעללות לא קורית בגלל שמישהו התנדב שיתעללו בו/ה. היא קורית כי הא"נ אינם דוברי אמת, משקרים, מעבירים מסרים מבלבלים, ומשפעלים רגשית (מניפולטיבים) ואנו סומכים עליהם ממקום של אהבה ויושרה אישית שלנו.

2) אין מצב שתשנו אותם ואת יחסם, גם אם לפעמים נדמה לכם שרק עוד קצת נתינה ואהבה מצדכם... 

3) ככל שאחיזתו/ה של  א"נ סמויה באדם ממושכת יותר, כן ילך הקרבן ויפקפק בעצמו, במעשיו ובאמונותיו. הא"נ הסמוי/ה הם אנ"סים רגשיים ונפשיים, הניזונים מיכולותיהם של אנשים "נורמטיבים" להעניק ולהביע את תחושותיהם האותנתיות בהתנהגותם ובמעשיהם.

לעתים נדמה כי דווקא נשים וגברים בעלי יכולות רגשיות עמוקות ואמפתיה גבוהה, מצויים בקשר שמכרסם ובולע את מהותם. את ה"אני" המקורי שלהם. 

ד"ר דנקן ריאך (פסיכולוג קליני) מפרסם את סיפורו האישי באנגלית.
להלן פרשנותו ההומוריסטית למצבים עגומים להן נקלע עם בת זוגו הנרקיסיסטית:

"אלה אנקדוטות מחיי עם הכותרת התואמת. בסוף כל אחת מהן, הערותיי המקצועיות כמטפל:
"הדברים שהרגשתי פגעו בה

היא​: מה אתה מרגיש?

אני: מפוחד.

היא: ממה אתה מפחד?

אני: מהאפשרות שתתחילי לצעוק עליי.

היא: זו התעללות!

אני: מה התעללות?

היא: אתה מתעלל בי רגשית!

אני: איך אני מתעלל בך רגשית?

היא: אתה תוקף אותי עם הרגשות שלך!

אני: אני חושב שזה בריא לגלות לך את רגשותיי.

היא: ממש לא, אם זה פוגע בי!

אני: אז מה עליי לעשות?

היא: אתה לא אמור לחוש פחד!!!!

"הרגשות שלך לא מעניינים או חשובים לנרקיסיסטים. את/ה אמור למלא את התפקיד שהם ייעדו לך - זה מה שחשוב להם. אין מקום לשום רגש אחר שלך, אלא אם כן המדובר ברגשות חיוביים של אהבה והערצה כלפיהם. מאחר שהנרקיסיסטים לא מקבלים על עצמם כל אחריות לחוויות של עצמם, כולל לא לרגשותיהם, אז כל רגש שלילי חייב להיות אשמתך!

"מסתבר שלא הרגשתי את מה שהרגשתי

אני: אני עצוב.

היא: ממש לא. אתה כעוס!

אני: אני לא חושב שאני חש כעס. איך את יודעת את זה?

היא: אני שומעת את הכעס שלך בקול שלך!

אני: אה! חשבתי שעצוב לי.

היא: תפסיק להרים עליי קול!!!!

אני: לא הרמתי עלייך קול. זה הקול הרגיל שלי.

היא: אני חייבת שתמצא טיפול הולם לכעסים שלך.

אני: עכשיו אני מתוסכל.

"התהליך הנרקיסיסטי נובע מהצורך שלהם לשמור על דימוי עצמי מושלם ולכן הם משליכים על זולתם את כל התכונות השליליות של עצמם (ובעיקר על המָסוּרים להם). עם קצת ניסיון ויכולת הקשבה ניתן לדעת מה "רץ" לנרקיסיסטים במוח, או בעולמם הפנימי - רק צריך לדעת להקשיב. דרך אגב, דוגמא זו מצביעה גם על מה שקורה למָסוּרים להם בתהליך - הם לבסוף מקבלים על עצמם את התפקיד, בו הם הואשמו ע"י הנרקיסיסט/ית (ושהושלך עליהם) מלכתחילה.

"מסתבר שלא ידעתי את מה שידעתי

אני: תגידי לו שייתקשר אליי לעבודה.

היא: בסדר, אומר לו להתקשר ל 415-1111

אני: לא. זה לא מספר הטלפון שלי בעבודה. המספר שלי בעבודה הוא 415-8888

היא: לא נכון!! מספר הטלפון שלך בעבודה הוא  415-1111

אני: התקשרת אלי אי פעם לעבודה?

היא: לא, אבל אני יודעת שהוא 415-1111

אני: אבל מנין את יודעת זאת?

היא: אני פשוט יודעת!

"הידע האבסולוטי לגבי המציאות/פני הדברים נמצא בידי הנרקיסיסטים. הם חייבים ליצור לעצמם דגם של העולם שגורם להם נחת רוח. הם יתעקשו על המציאות הזו גם בפני המָסוּרים להם, וגם מול אחרים ויעמדו על כך שכל אדם יאמין לדבריהם. לעתים קרובות ההבטים של המציאות, עליהם הם מתעקשים, הם סובייקטיביים ופתוחים לוויכוח, אך גם לא פעם המדובר באמונה שגויה שלהם שניתנת להפרכה על סמך המציאות העובדתית (על סמך עובדות ועדויות פשוטות).

"הכול סבב סביבי

היא: למה דיברת עם הבחורה ההיא?

אני: היא זו  שפנתה אליי בשאלה.

היא: חשת כלפיה משיכה?

אני: אין לי שמץ. אני מניח שלא.

היא: אני לא מאמינה לך. התחלת איתה!

אני: באמת? לא נראה לי.

היא: יכולתי לראות שזה מה שאתה עושה!

אני: נו, טוב. את יודעת, אני די לחוץ עכשיו.

היא: למה?

אני: ניסיתי לקרוא את הספר שלי ואז התחיל כל העניין הזה.

היא: נו בטח! הכול תמיד סובב סביבך!

"המדובר שוב בהשלכה. בפועל הכול סובב סביב הנרקיסיסטים ולו רק בגלל העובדה שאין כל מקום או פינה בקשר בין נרקיסיסט למשת"פ שלהם למציאות, לתובנות, לרגשות ולמחשבות של המסור/ה (אלא אם כן הם משקפים את אלה של הנרקיסיסט).

"האשמה של 100%
הייתה שלי

אני: אני ממש מצטער על כך שפגעתי בך במהלך מערכת היחסים בינינו.

היא: ועוד איך שעליך להצטער.

אני: גם אני נפגעתי במהלכה.

היא:  זו אשמתך.

אני: אני חושב ששנינו נושאים בנטל האחריות למערכת היחסים שלנו.

היא: לא עשיתי לך כל רע.

אני: רגע!!! את באמת מאמינה שאני הייתי ב-100% אחראי לחוסר התפקודיות שלנו?

כל מערכת יחסים שמבוססת על יסודות ותנאים שכאלה נועדה מראש לכישלון. זה רק עניין של זמן.

"אני הייתי אחראי ונשאתי באשמה לאלימות שלה

אני: סאלי סיפרה לי שהיכית אותה.

היא: אז מה!

אני: אני לא חושב שאת צריכה להכות ילדה קטנה.

היא: אבל היא זו שהתחילה להרביץ לי!

אני: זה לא משנה. את המבוגר.  לעולם אין להרביץ לילדים.

היא: בין כה זו אשמתך שהרבצתי לה!

אני: זו אשמתי?מה פתאום?

היא: אתה הרגזת אותי!

אני: איך הרגזתי אותך?

היא: חשבתי על משהו שאמרת לי וזה הרגיז אותי!

"הדוגמא הזו היא הקיצונית בספקטרום של הנרקיסיסטים. עצם הקיום של המָסוּר הינו הצדקה לאלימות של הנרקיסיסט. קיימת כאן הפרדה מוחלטת בין המעשה (של המבצעת) לאחריות לו (לכאורה של המָסוּר/ה).

מסקנותיו של ד"ר דנקן ריאך:
* גם הניסיון הקטן והדל ביותר להביע את מחשבותיך ורגשותיך (כלומר לממש את ה"אני האמיתי" שלך), בקשר עם נרקיסיסט/ית ייתקל בהתנגדות נמרצת.
* אני מקווה שעם הדוגמאות שלעיל הצלחתי להמחיש לכם את אותות האזהרה לכך, שאתם בקשר עם נרקיסיסט/ית. אולי אתם בדיוק כמוני:
שואבים הנאה מקשרים בהם אתם ה"תומכים"והמעניקים. אולי אתם כבר זמן מאוד ממושך בקשר הספציפי, שפשוט לא שמתם לב לכירסום ההולך ונערם, הולך ומצטבר בדינמיקה של הקשר שלכם ובכם.

 
* אני רק יכול לקוות שהדוגמאות שהבאתי יהוו לכם את סטירת הלחי שתעיר ותעורר אתכם לפעול.
 
* אולי הגיע הזמן לחזור לכוחותיכם ולהחזיר לעצמכם שליטה על חייכם ועל החופש שלכם".
סיפורה של שילה

(העובדות נכונות ואמיתיות, הנוסח הכתוב נערך כדי שיתאים לכותרות שבסיפור של ד"ר דנקן ריאך). שילה ובעלה הם "זוג צעיר" מזה כשנתיים-שלוש. שניהם בתחילת שנות ה-30 לחייהם. לשילה קשרים חברתיים ענפים, בעוד בעלה מעדיף את השקט של עצמו וביתו. היא המפרנסת העיקרית.

מסתבר שלא ידעתי את שידעתי, שלא זכרתי את שזכרתי, שהדברים שהרגשתי פגעו בו ושאני אשמה ב- 100%:

כיומיים אחרי שקניתי 2 צנצנות דובדבנים ובעלי רטן שעה ארוכה על המותרות שבקנייה וה"פזרנות" שלי (ואני הייתי שעה ארוכה במגננה, כי קניתי לרגל ערב עם חברים שלי בסופ"ש).

אני: אני מוכנה להישבע שהנחתי כאן 2 צנצנות של דובדבנים...

הוא: על מה את מדברת?

אני: על זה שקניתי 2 צנצנות דובדבנים לצורך המתכון לקינוח.

הוא: בטח אכלת אחת. (השלכה+אשמה)

אני: אם אני קונה מותרות, זה נועד למשהו ספציפי. אני לא אוכלת דובדבנים מצנצנת בכפית! וגם אם כן, הייתי זוכרת...

הוא: אז קנית רק אחת. מה את רוצה ממני?! (לא זכרתי את שזכרתי)

אני: כלום. רק תהיתי בקול... הנחתי  במו ידיי 2 צנצנות אחת ליד השנייה בארון המטבח.

הוא: עובדה שיש לך רק אחת. (אני אשמה ב-100%)

אני (מריצה אפשרויות במוח): תראה, אם התחשק לך, אז זה בסדר. שיהיה לבריאות. זה לא כואב לי, רק משגע אותי לאן נעלמה השנייה.

הוא: אז נדמה לך שקנית שתיים! ... ותפסיקי להשתגע ולשגע אותי! (לא זכרתי את שזכרתי והדברים שהרגשתי פגעו בו)

אני: טוב. מקסימום אכין חצי כמות מהמתכון...

לא היה עולה בדעתי להזכיר לו את הסיטואציה האיומה שחוויתי כשהוא בדק מה הבאתי הבייתה. סיבוב אחד הספיק לי.

ביום למחרת מצאתי את חשבונית הקנייה מכווצ'צ'ת בתיק שלי (אכן 2 צנצנות).

לא היה עולה בדעתי להוכיח לו מכמה סיבות: 1) כדי לא לפגוע או להביך אותו: 2) כדי לא לפתוח את החזית הראשונית מחדש: 3) כדי שבערב, כשהחברים שלי יגיעו הוא "ישתף פעולה" עם האירוח.

לדאבוני, בחלק ניכר מהמצבים שחוויתי מולו ואתו, לא תמיד יכולתי להוכיח לעצמי, שאני עוד זוכרת נכון ויודעת מה עשיתי. ואילו הייתי מראה לו את החשבונית, התגובה האולטימטיבית הייתה בנוסח: "יופי לך! פסיכית..." (ואם הייתי מתעכבת על ה"פסיכית" שהוא כינה אותי, סביר להניח שהוא היה מחייך ואומר שזה נאמר בחיבה, או שהוא היה פותח חזית חדשה בעניין ה"רגישות-יתר" שלי). הוא מעולם לא התנצל, הודה בכנות בטעות או במשהו שהיה עשוי לשקף אותו באור פחות מחיובי.

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.