אישיות גבולית במשפחה ובזוגיות:

כאמא, המתעללת רגשית ו/או מנכרת

היא "מוכרת" את עצמה לילדים ולאביהם כאמא הטובה בעולם. "מכירה" זו מתבצעת באמצעות שימת דגש, הבלטה ו"האדרה" מילולית של כל מאמץ (קטן כגדול) שהיא משקיעה. אין ספק שהיא משקיעה למען וב-ילדיה ובמשפחה - באותה רמה בה היא מסוגלת להשקיע כדי להיתפס בעיניי אחרים כ"חסרת-תחרות" בהבטים שונים כמו נשיות, מארחת מושלמת, טבחית ברמת שף... מה שעומד מאחורי כל השקעה אמיתית שלה - זה הצורך לזכות בתואר הבלתי מעורער של "הטובה מכולן". ומרגע שהיא זכתה בתואר בכל אחד מהתחומים שחשובים לה (זו , מן הסתם, העדפה אינדיבידואלית), היא לא רק תפחית ו/או "תעגל פינות" בתחום בו השקיעה, היא גם תנצל את התואר כחזית/כסות לנצלנות וניצול רגשיים, חומריים, כלכליים, חסרי עכבות ומעצורים מוסריים כלשהם, של "נתיניה" וילדיה... בפועל המדובר בניצול מחפיר (ולעיתים נפשע) של האמון והאמונה שניתנו לה ובה ע"י קרבנותיה, לצרכיה השוטפים והפתולוגיים כאחד.

בדומה לנרקיסיסטים המעניקים "רגעי חסד" -  כל השקעה שלה למען השארת התואר של "הטובה מכולן", נעשית מרגע קבלת התואר, בהבלחות, שאינן קשורות למציאות הנתפסת ע"י קורבנותיה. הבלחות אלה כן קשורות לצרכים שלה!

זו שיטת ה- GASLIGHTING, *שיטת העמעום. רק שקורבנותיה הם ילדים. ילדיה שלה! מבוגרים אולי יכולים לאסוף ולהביא הוכחות ועדים, לבטא את עצמם בצורה מדוייקת, או איכשהו למצוא דרכים להתרחק ממנה ו/או לחסום את השפעתה. הילדים הרי תלויים בה!!!

​

ילדיה הם בגדר שבויי המלחמה שלה והיא הסוהר הכל-יכול!

​

מעבר לכך ובשל הצורך לשלוט ולנתב לתועלתה, זו האמא שתדאג לסכסך בין ילדיה, תוך מתן יחס של איפה ואיפה, השוואה בין ביצועים ויכולות של האחד לעומת השני והאדרה (או השמצה) קבועה של מי מהם. כלומר בתוספת לעמעום הדעת, לשקרים, לסילופים ולעיוותים שהיא "ממציאה", זו האישה שתיטה להוסיף לרפרטואר המתעלל שלה גם את שיטת ההפרד ומשול.

​

"אמא שלי נחשבה לאישה יפה. רק שלא יכולתי לזהות בה שום יופי. כן, היא הקפידה על לבושה, קנתה לעצמה את המיטב. טיפחה את עצמה במיטב. אבל רמות הדחייה, הפחד, הייראה ולעתים הגועל, שחשתי בנוכחותה וכלפיה, היו אף הן "מהמשובחות". יכולתי לראות בה רק כיעור ורוע טהורים. היא הייתה שקרנית "כפייתית", מניפולטיבית ברמות, עם מצבי רוח ואלימות גופנית ומילולית כלפיי וכלפי אחיותיי. היא סכסכה בין כולנו . דאגה יום-יום לטפטף אמירות שקריות  באזני כל אחת מאיתנו לגבי אחותה. השחירה את פנינו בעיניי אבינו, קרובים ובני משפחה אחרים מאחורי גבינו. בכך היא סגרה ומנעה כל אפשרות  להידברות, לקשרים משפחתיים אוהבים, לתמיכות חברתיות ומשפחתיות.  היא נצחה על כל החורבן שהיא יצרה בשקריה, בתחבולותיה, בשפעולים (במניפולציות) שלה. אפילו עלה בידה לסכסך בין אבא לאחיו התאום ולבני משפחתו המורחבת. כילדים, מעולם לא ידענו מה אמת ומה שקר. באופן טבעי האמנו לסיפורים שהיא ספרה. כל אחת מאיתנו ידעה בתוך תוכה, שאיש לא יאמין לה ושאין למי או לאן לפנות . גם לא יכולנו להתנחם האחת בזרועות השנייה - כי מיום לידתנו היינו מסוכסכות. וכשעזבנו את הבית, וליתר דיוק נסנו על נפשנו,  הפך אבא שלי לצל של עצמו ואחותי הקטנה לגן ה"שעשועים" הפרטי שלה. ה"מזל" של אחותי הקטנה היה שאינסטינקטיבית היא ידעה לזהות את העובדה שהיא ואבא "באותה קלחת" ומגיל צעיר היא הפכה אותו ל"מגן החי" שלה. בתמורה, היא גוננה עליו ככל יכולתה. היא נותרה בבית ה"זוועה" עד סוף שנות ה-20 שלה והמשיכה להיות בקשר הדוק עם אבא. "על הנייר" היו לנו בני משפחה, דודים, דודות, בני ובנות דודים. "על הנייר" היו לנו אבא ואמא "שווים", בית מפואר, שכונת מגורים יוקרתית, לכאורה המיטב שבמיטב.  רק מי שעבר בית גידול דומה יוכל להבין את דבריי הבאים: 'יתמות מאב ומאם בלידה הייתה עדיפה. כל הרעל שבלענו, כל ההתעללות הנפשית והגופנית,  חוסר התמיכות המשפחתיות והחברתיות , הטרור, היפוך התפקידים, והעובדה שאיש לא היה מאמין ועד היום לא מאמין - יישום מושלם של שיטת ההפרד-ומשול - היה עדיף לצאת לחיים יתומים מאב ומאם (בעיקר)". 

​

כל ילד/ה שקיבלו בקלפים אמא (או מטפל/ת עיקרי) בעלת אישיות גבולית, ללא טיפול, יישארו לכל חייהם עם תסמונת שטוקהולם ו-CPTSD (תסמונת פוסט-טראוטמטית מורכבת) שישפיעו לרעה על כל בחירה שהם יעשו!

​

* האישה בעלת האישיות הגבולית היא גם ה"אישה הקלאסית" שתנכר את ילדיה מינקות כלפי אביהם. אישה זו תיטה להמעיט ולהפחית מערך אבי ילדיה, בעיקר בנוכחותו, אך גם מאחורי גבו. היא "תתלבש" על 2-3 מתכונותיו ותמאיס אותן בעיניי הילדים, גם אם הן תכונות מהן היא "מרוויחה", כגון שעות עבודה ארוכות שלו, ומחוייבותו לפרנסתם, יהפכו בפיה ל"חוסר מעורבות"בחיי המשפחה והילדים או, כביכול, חוסר אכפתיות מצדו וכו'.