ו...פגיעה וודאית

בבריאותך הגופנית

כשהלב בוכה

הגוף חולה

בין אם אתם שוללים על הסף, מכחישים במרץ, מדחיקים ומתעלמים מהעובדה המרה,

שאתם אוהבים ונמצאים בקשר משפחתי או זוגי עם מתעלל/ת רגשית סמוי/ה – לעצמכם ו/או לסביבה –

על הגוף שלכם אתם לא יכולים "לעבוד".

הגוף של כולנו חכם יותר מאיתנו! הוא יודע  ומודע לאמת הרבה לפנינו.

נכון, המוח האנושי אינו מסוגל לתפוס/להתמודד עם הדיסוננס הקוגניטיבי (ההתנגשות השכלית רגשית),

שנוצרת בו. זאת, לנוכח רגשות ותחושות אהבת אמת (לאבא/אמא, אח/ות, בן/ת זוג...), שמופנים כלפי

מושאי אהבה שמנצלים ו"שואבים" את כל הטוב שבך (ובחלקו הארי של משך הקשר אינם עונים

ו/או נענים לך באותה מטבע של אהבה). לכן המוח "משכנע את עצמו/אתכם", פעם אחר פעם,

שאולי משהו "דפוק" בו... (הזיכרון, הרגישות והפגיעות שהוא פיתח ו/או חש, יכולת ורמת הבנתו/פרשנותו

ותפיסתו, שנדמה כי מדרדרים או הולכים ונפגמים לנוכח דברי האהוב/ה ו/או הדמות המשמעותית לנו

(שנשמעים משכנעים...). 

המוח האנושי מתקשה לקלוט איך זה שאדם שאמור בהגדרה לאהוב ולרצות בטובתו (כמו אבא או אמא),

או אדם (גבר או אישה) שהוכיח עצמו בתקופת החיזור כאוהב, מבין, תומך, מתחשב...

(הוסיפו ככל העולה על רוחכם), יכול "בין לילה"לשנות את עורו.

המוח האנושי מתקשה לקבל את האפשרות הזו - שהאדם הכה אהוב עליו, איננו האדם שהוא 'מתהדר' להיות.

בין אם תחת כותרת של קרבה (שברור לכל שאבא ואמא רוצים בטובת ילדיהם, שאחים ואחיות אמורים להיות חברים),

ובין אם בזוגיות (בעיקר כשהיא טרייה) - המוח  זוכר את הטוב שחווה, עד לרגע המעבר לחיים משותפים,

ומסרב להאמין שהבן/בת אדם בהם הוא התאהב הוא בעצם פרזיט ו/או עלוקה רגשית).

כי בשני המקרים הבנאדם שחווה את הדיסוננס הקוגניטיבי, את הפער המחשבתי-רגשי הזה - אותו אדם

יוצא בעיני עצמו "דפוק": 1) איך זה שהתאהבתי (או אני כה אוהב/ת) במתעלל/ת:  ו-

2) אם זה המצב, איך זה שאני לא מצליח/ה לנתק קשר/להתרחק?

זהו מעין מלכוד 22 של "אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי"... 

זכרו - המתעללים הסמויים הביאו את יכולת ההסוואה והמשחק שלהם לדרגת אומנות שאין שני לה.

במערכות יחסים בלתי מחייבות וקצרות טווח, הם מסוגלים להיות האנשים הכי מדהימים שאי פעם פגשתם. הקונצנזוס

לגבי כך יכול להיות מקיר לקיר ומשותף לכל מי שמכיר אותם מהעבודה, או חברתית ואפילו קרובי משפחה (שלא מדרגה ראשונה

אליכם). בהנחה שאתם במערכת יחסים מחייבת (משפחתית או זוגית) עשו ניסיון: רשמו לעצמכם את התאריך הבא שהמתעלל/ת

לכאורה "חזרו להיות" ולנהוג כלפיכם בדרכים של "נועם ואהבה". נהלו רשימה ואולי תגלו "במפתיע" שאתם מסוגלים לזהות

דפוס התנהגות שחוזר על עצמו.

 

גם תחת איום אמיתי וממשי של אקדח טעון לרקה - נדיר עד בלתי אפשרי שאדם שמשחק תפקיד של מישהו שהוא/היא לא

- יוכל להתמיד בתפקיד בו הוא/היא בחרו להיות מעל ל-3 חודשים ברצף! (לא לחינם הביטוי "100 ימים של חסד").

המתעללים הסמויים יודעים לעשות רושם מעולה לתקופות קצרות (ומסוגלים "לעבוד חופשי" גם על אנשי

מקצוע רבים וטובים למדי מהתחום הטיפולי).

 

מה? לא שמתם לב שאתם במעגל קסמים בקשר עם אותו אהוב/ה? כי אם לא - זו לא אשמתכם!!!! 

- זה המבנה של המוח האנושי וכולנו רק בני אדם. המוח האנושי פשוט מסרב להאמין!

ומכיוון שבמצבים של התעללות רגשית סמויה, לא ניתן לסמוך לא על המוח ולא על ההיגיון שלכם ----

הקשיבו לגוף שלכם!!!! סמכו עליו בעיניים עצומות וב-100%. הגוף שלנו לא טועה!

הגוף שלכם "מודיע" לכל מי שעברו ו/או עדיין עוברים התעללות רגשית סמויה שהוא קורס

תחת עול ה-PTSD - התסמונת הפוסט-טראומטית, בה לקיתם ( גם זה ב-100% של המקרים).  

למה אתם מסרבים להקשיב לגוף שלכם???! אמיתות חייכם ובחירותיכם חרוטות בו!

לא!!!! זה לא עניין של גיל, או של כל "צידוק" אחר שמצאתם, כדי להסביר לעצמכם תופעות

גופניות שהחלו להתפתח ו/או להתעצם עם התהדקות ו/או התארכות הקשר שלכם עם המתעלל/ת.

 

תתפלאו לדעת שגם תינוקות בני יומם מגיבים גופנית על מצוקות רגשיות בדרכים ותופעות

(סימפטומים) שאינן שונות משל מבוגרים. תשאלו את ד"ר אדית מרטון, הרופאה שהקימה את

המחלקה לתופעות פסיכוסומטיות בתינוקות וילדים בתה"ש. (מעבר לתמיכה ולטיפול הרגשיים שמתבקשים

למחלות פסיכוסומטיות - הטיפול הרפואי בתופעות אלה זהה לטיפול של כל חולה אחר -

טיפול תרופתי והמלצות רפואיות).

 

להלן רשימה חלקית למדי של תופעות ותגובות גופניות למצוקה רגשית:

תחושות הלאות והתשישות גם לאחר שינה "טובה" או עיסוקים ופעילויות שמשמחים אתכם, לא נמחים;

תופעות עוריות (גרד, עיקצוצים, "זרמים", תחושת יובש קיצונית, פריחות, שטפי דם תת-עוריים, פצעונים מכל סוג, כתמים עוריים ועוד);

נשירת שיער מאסיבית (יובש קיצוני או יצור מוגבר של שומניות), קרחות פזורות בצורת מטבעות; כאבי בטן, נפיחות, נפחנות, שלשולים או עצירויות כרוניות, "קיבה עצבנית" או רגישה, בחילות והקאות "כרוניות", אכילת-יתר, חוסר תיאבון, הפרעות בדפוסי השינה והערות, כאבי ראש כרוניים, בעיות בראייה, סחרחורות, "טיקים" (העוויות פנים ועיניים, פקיקת אצבעות ומפרקים אחרים, "הקפצת" רגליים, נגיעה בלתי מודעת בשיער או בפנים); אלרגיות; כאבי גב וכתפיים, התכווצויות, צוואר תפוס, כאבים בלתי מוסברים ברגליים; בעיות בנשימה, תחושת מחנק וחנק, התכווצויות בבית החזה, דלקות חוזרות של דרכי הנשימה, שיעולים מכל סוג, פיהוק-יתר; דופק מואץ, יתר לחץ דם או לחץ דם מאוד נמוך, מספר מחלות אוטואימוניות (כשהגוף תוקף את עצמו) וחלק בלתי מבוטל של המחלות המכונות בלשון הרפואה "אידיופטיות" (ממקור לא ידוע)  --- כל אלה ועוד הם תגובות אפשריות של הגוף למצוקה רגשית של בעליו.

 

לרוב התופעות הללו קיים טיפול רפואי ו/או תרופתי, ולו רק כדי להקל על הסבל האמיתי של הגוף. חלק ניכר מהן יוגדרו בסופו של יום כמחלה "כרונית" ואף תהיה בידכם אבחנה רפואית "רשמית" (גם אם התופעה שפיתחתם נכללת בתחום המחלות הפסיכוסומטיות). ברור מאליו שתוצאות הבדיקות הרפואיות והסטיות בערכי הדם, השתן,  צילומי הרנטגן ושאר הבדיקות הרפואיות - יהיו דומות לאלו של "חולים רגילים". 

יחד עם זאת, מאחר שהגוף הוא לעתים הבלעדי שמזהה (להזכירכם: לא מי שחווים ו/או חוו התעללות רגשית סמויה, לא מטפלים מתחום הנפש ובמקרים רבים, גם לא הרפואה והרופאים הקונבנציונאלים, מסוגלים לזהות את השורש והמקור לפגיעה הבריאותית  ו/או לתחושות ולמיחושים הגופניים השליליים) - שיטות טיפול, המבוססות על ביו-פידבק, ו/או ה"עוקפות" את המוח (וההתנגדויות ה"רציונאליות" שלו) - מובילות את הנפגעים להחלמה מלאה.

 

למה לא לבדוק קודם במקום האחרון בו אתם חושדים, לפני שאתם מלעיטים עצמכם בתרופות ומתעללים בגוף של עצמכם עם בדיקות וטיפולים שונים ומשונים? כדי להבין מה נחשב להתעללות רגשית ואיך היא באה לידי ביטוי בחיי היום-יום, עברו לכתבה>

 

חלק ניכר מהתופעות (הסימפטומים) מחייבים הקלה מיידית (וטיפול רפואי) ועל כך אין וויכוח.  אם בעברכם סבלתם פה ושם מתופעה גופנית כלשהי שהולכת ומתעצמת, או הולכת ומחמירה ככל שהקשר שלכם עם המתעלל/ת הולך ומתארך (אפילו עם מי מההורים או עם קרובי המשפחה) ועל אחת כמה וכמה אם זו תופעה שמעולם קודם לכן לא חוויתם - אל תמהרו לזקוף זאת לגילכם, לחשיפה לגורם זיהומי או לכל "צידוק" אחר שעולה בדעתכם. החלו לבדוק את סביבתכם הקרובה. עשו את ניסוי 3 החודשים - "מותר" לכל אדם לקום עם או לחטוף מצב-רוח רע (גם במהלך ה"ניסוי"), השאלה היא לכמה זמן מתמשך ה"רע" ולכמה זמן מתמשך ה"טוב" במשך ה"ניסוי" הפרטי שלכם. כמה פעמים הרגשתם אתם רע במהלך ה"ניסוי" וכמה פעמים "טוב"? ואם אינכם בטוחים שספרתם נכון או שהבנתם נכון, שתפו את לבטיכם באתר - כל מי שהצליח/ה להשתחרר מקשר עם מתעלל/ת רגשית סמוי יוכל לענות לכם במדוייק ובאחריות מלאה!

הגוף חכם יותר מאיתנו ומה"רציונאל" האנושי גם יחד. הוא הראשון, וברוב המקרים היחידי, שמזהה התעללות רגשית ונפשית: הוא זוכר הכול, מבין הכול ומגיב על פי

הנתונים האמיתיים בשטח. בעיקר, אך לא רק, במצבים של התעללות רגשית סמויה, ממושכת.

אפילו גופם של תינוקות בני יומם (שטרם פיתחו רציונאל כלשהו) מגיב ללחץ...

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.