התעללות רגשית סמויה
=
גניבת זהותך
מאמרים למחשבה:
בין התפשטות נגיפים אלימים והשפעותיהם, לנרקיסיזם ולקפיטליזם: אפיון, התגברות ומניעה
אחד המשפטים היותר מבריקים, בהם נתקלתי, הושם בפיו של המדען
איאן מלקולם, בספרו של קריצ'טון - פארק היורה:
- החיים ינצחו - (במקור: Life will prevail)
לכאורה פשוט, רק 2 מילים. מה יש כאן להבין? - יש ויש: את השלכותיו ומסריו, המורכבים בהרבה והקשים לקליטה ב"שמיעה ראשונה".
וירוסים כבני אדם "כוחניים",
"בעלי שליטה" ומתעללים:
הקדמה:
מהירות ודרך ההתפשטות של התעללות רגשית סמויה באוכלוסיות העולם, הן מההבט של "הִתְרַבּוּת" המתעללים והן בהבט של הריבוי ההולך ועולה של מספר הנפגעים, דומה עד להחריד להתפשטות והתנהגות נגיף הקורונה. רק שבעוד שמאפייניה של התעללות רגשית סמויה זהים למאפייניו המהותיים של הנגיף, מדינות העולם לא עוברות ל"דום מתוח" ורק קומץ מהן חוקקו חוקים ומיישמות אותן, לצורך ההגנה על תושביהן ואזרחיהן. האמנם מוות פיזי גרוע יותר מלחיות חיים לא לך, במצב של דיכוי יכולותיך ומאפייניך כאדם? (ילדים, גברים ונשים, שאלמלא דוכאו, היו תורמים לחברה בה הם חיים, הרבה מעבר לכל תרומה של מתעלל/ת רגשית סמויים כלשהם, בכל זמן נתון). האם כה קשה לראות את ההקבלה בין נגיף עם פוטנציאל קטלני ומתעלל/ת רגשי סמוי? האם כה קשה להבחין בפגיעה ובגירעון לא רק של הפרטים שנפגעו, אלא במחיר החברתי? בעלויות לחברה האנושית? האמנם מה שמניע את הכלכלה העולמית, את ה"רווחה החברתית", זה עושק וגזל של הפלנטה ושל רוב אוכלוסייתה האנושית, צמחייתה, ממלכת החי שלה, מרבציה, תוך כדי זיהום וקטל? תוך כדי התעלמות מוחלטת מצרכי הפלנטה, מחוקי הטבע והפיזיקה? מה ההיגיון שתומך בהתנהגות שכזו? - הרי ברגע שוירוס ממצה את חיי הפונדקאי - גם הוא עצמו חדל להתקיים...
ואם נדמה למישהו שרעות ועוולות חברתיות כגון *התעללות רגשית סמויה מתנהגות אחרת, או שהשפעותיהן שונות בתכלית מנזקי נגיף קטלני - עצרו וחשבו שנית. הנה II הקבלות ראשוניות: I. גם נגיפים וגם התעללות רגשית סמויה - סמויים מן העין;
II. לפגיעותיהם השלכות חמורות על רמת תפקודם וחייהם של הנפגעים, כולל גריעה מתרומתם לחברה, בה הם חיים.
כי האדם הוא "חיה חברתית". מעטים מתוכנו היו מאריכים חיים בבריאות מושלמת, על אי בודד, בחוסר תקשורת וקשרים עם בני מיננו. ההמשכיות שלנו בוודאות הייתה חדלה. החוסן של המין האנושי תלוי בקשר ובתקשורת בין פרטיו. בקשרים שלנו ובאיכות הקשרים שלנו עם בני מיננו. כמו בחרקים, בקבוצות יונקים אחרות, בזני ציפורים ועופות מסויימים - אנחנו חזקים בזכות החברה שלנו. לבד לגמרי - מעטים מאיתנו היו שורדים, אם בכלל. לא את איתני הטבע ולא שום נגע או רעה אחרת.
קחו 2 חוקי טבע + 2 חוקים בפיזיקה והמשוואה שתתקבל "תוכיח" את ה"היגיון" שבהתפרצות הקורונה ובעיקר את מהירות ודרך התפשטות הנגיף:
1) חוק הטבע המוכר לכולם הוא "החזק מנצח". מה שרובנו מעולם לא התעמקנו בו הוא, למה הכוונה ב"חזק"? האם דג פירנה אחד מסוגל לאריה? האם החוזק תלוי בגודלו הפיזי, בעוצמתו, ברמת האלימות שלו? אולי בחוזק הקבוצה/החברה לה הוא משתייך? - כי להקת דגי פירנה יכולה גם לחסל 2 או יותר אריות באותה ארוחה... האם החזק הוא האלים יותר? בתוך כמה זמן ייכנע דוב או אדם לארס של נחיל דבורים קטלניות וימות? בארס של דבורה אחת אין די, תהיה דבורה זו אלימה ככול שניתן.
+
2) על אותו משקל, נשאלת השאלה - מה זאת אומרת "החיים ינצחו"? במה תלוי הניצחון שלהם? מה נחשב לניצחון? האם ניתן להשליך ע"ס ניצחון לטווח קצר, או במיידי, לגבי ניצחון בטווח הארוך? אם כיצור אכלה את מקורות האספקה שלי - איך וממה אמשיך להתקיים ברגע שאמצה את הקיים? אם כאדם "תבוני" לא אשמור על הסביבה, אם אהרוס את האוזון, אזהם את מקורות מי השתייה וההשקיה את האוקיינוסים והחיים בהם, אזהם את האוויר, אגרום לשינויים במזג האוויר ולשינוי תנאי צמחייה - מה יוותר לי לתזונה? ממה אתקיים?
+
3) חוק שימור האנרגיה: אנרגיה לא נוצרת יש מאין וגם לא הולכת לאיבוד. כלומר, לא ניתן לייצר יש מאין/משהו מכלום, וגם אם הורסים או שורפים דבר מה קיים, ההרס, חום הבעירה, לא הולכים לאיבוד/לא נעלמים ונימוגים. (במילים אחרות, ברגע שכמות הנזקים וההרס עוברת את כמות הקיים, ה"יש"- נותרות התוצאות השליליות. הן לא מתאדות או הופכות מאליהן לדבר חיובי - הרס וחורבן מטבעם מייצרים עוד כמה רעות חולות...).
+
4) חוק התנועה ה-3 של ניוטון, חוק הפעולה והתגובה: הכוח אותו מפעיל גוף אחד על הגוף השני שווה והפוך בכיוונו לכוח שמפעיל הגוף השני על הגוף הראשון. כלומר, לכל פעולה יש פעולת נגד - כל דבר שיופעל עליו כוח, יתנגד לו (בהתאם למאסה שלו), אך לעולם לא יותר מעצמת הכוח שתופעל עליו. כוחות אלו אמנם שווים בגודלם, אך הפוכים בכיוונם ואינם מאזנים זה את זה, היות שהם פועלים על שני גופים שונים. (אם תדחפו את הקיר, תידחפו בחזרה... בשחייה, כשדוחפים את המים אחורה, המים דוחפים אתכם קדימה...)
מהאמור כבר מתחוור - שניצחון הוא עניין יחסי ומבחינת כדור הארץ והיקום בני מליוני ומיליארדי השנים, ניצחון "האדם החושב" (הומו-ספיאנס) הוא בגדר הטווח הקצר. אכן, האדם נחשב לטורף-על - נכון לעכשיו... גם חלק בלתי מבוטל של הדינוזאורים היו טורפי-על נכון לזמנם. מה נשאר מהם? לטאות וציפורים? האם זה ניצחון? האם הם שליטי העולם?
חוזק או חוסן של כל צורת חיים, נאמד ביכולת של אותה צורה להסתגל לתנאי הסביבה ולהתאים עצמה לכל שוני שחל בהם. בין אם היא מצליחה לשמור על צורתה המקורית (ורק לשנות מאפיין או שניים לצורך כך), ובין אם תוך יכולת לשנות את צורתה לחלוטין, לשם כך, ולשמר את מאפייניה הבסיסיים - מוטציה.
* יצורים חיים כמו ספוגים, קיימים מזה כ- 550 מליון שנים, מדוזות קיימות מזה 505 מליון שנים, ישנם דגים שקיימים מזה יותר מ-350 מיליון שנים, סוג מסויים של נמלים קיים מזה 120 מיליון שנים, בעוד זן מסויים של מיקרובים קיים מעל מילארד שנים. לעומתם הדינוזאורים החזיקו מעמד "רק" כ-65 מיליון שנים ואילו האדם החושב (הומו ספיאנס) קיים רק מזה כ- 200 אלף שנים בעוד תחילת המין האנושי ממוקמת לפני כ-4 מיליון שנים (כשעוד בינינו לבין קופי האדם היו מעט מאוד הבדלים).
האדם החושב בן ימינו הוא בדיוק היצור ש"מחסל" את יערות הגשם, זה ששודד את אוצרות הטבע של עמים ומדינות אחרים, שכורה יהלומים לא-לו, שקונה או מקבל עוד רצועת חוף (ששייכת לציבור, לכלל האוכלוסייה) כדי לבנות עוד בית מלון, קודח נפט, מזהם את האוויר, ממלא את היקום בפסולת בלתי מתכלה, מתרבה בצורה שמתעלמת מתנאי המחייה והסביבה בה הוא חי... - פשוט כי הוא יכול. פשוט כי זה לרווחתו האישית, החברתית הצרה (למקורבים לו), הכלכלית האגואיסטית שלו.
מי או מה יעצור אותו?
גם וירוסים וגם בני האדם זקוקים ל"אחר"/לזולת כדי להתקיים, להתפשט/להתרבות, להתחזק ולהתעצם. וירוסים זקוקים לפונדקאי חי כדי להתקיים. הבעייה היא, שהם מנצלים את התאים החיים למוות והתפשטותם מותירה אחריהם הרס וחורבן חד-כיווני. מרגע בו חיסלו את כל סוגי התאים החיים שמהווים להם פונדקאים, נחלש ומסתיים קיומם של הוירוסים.
התנהגותם מזכירה במיוחד את התנהגות "האדם החושב", על פני כדור הארץ: השוד, הביזה, ניצול המקורות לרווחתו האישית וללא כל התחשבות בצרכי הפלנטה, או בשאר תושביה. בלי לכבד את הגבולות של אותם תושבים (בין אם בבני אדם אחרים מבני מינו, בין אם ביצורים חיים אחרים או בצמחים).
הפונדקאים של מוטציית וירוס הקורונה הם כעת אנחנו, בני האדם. הרי לכם תופעה סמויה מן העין, "מזערית" ולכאורה "זניחה", שעוצרת את הלקיחה חסרת הגבולות והטעם למען רווח ורווחה של המעטים, הכוחניים. הנה פגיעה בכלכלה העולמית של חלבון אחד פצפון... פגיעה מהותית באיכות החיים, בחופש הפרט והחברה.
לבני אדם, לאנושות, יש בתיאוריה 3 דרכים להמשיך להתקיים "לנצח", שלושתן תוך שימוש בקיים (חוק שימור האנרגיה). זאת היות שאם נמשיך להתנהג כמו וירוסים (נגיפים), שמנצלים את הפונדקאי למוות, נוביל לכליית האנושות, בגדר "לכרות את הענף עליו יושבים": או 1) בסימביוזה (דו-קיום מועיל הדדית לפונדקאי ול"אורח") כמו, לדוגמא, ציפורי ודגי נקאי, או 2) "לרתום את הקיים" למציאת דרכים לשבט ולשכפל את המקורות לו (כלומר להשתמש בקיים לצורך יצירת אפשרויות נוספות/אחרות), או - 3) - למצוא לעצמינו פונדקאי אחר (פלנטה אחרת, או לא על פני האדמה...).
זכרו, חיות שניזונות מהצומח והחי, ניזונות כדי צרכן ולא ממשיכות לאכול לאחר ששבעו, או לעקור שורשים ולהרוג אינספור חיות "שיהיה", "שלא יחסר"... גם אם הן "אוגרות", הן אוגרות לפרק זמן של עונת שנה אחת.
קיום חיים כלשהם עלי אדמות, בכוכב הלכת "שלנו", מושתת על מתן אפשרות לטבע (הפונדקאי של כולנו) להתאושש ולהתחדש. הווה אומר, להיות מודע לצרכיו ולא לכלות את משאביו. לנקוט צעדים שיאפשרו התאוששות ו/או צמיחה נרחבת. להגן על הסביבה והחברה האנושית שכולנו חלק ממנה, שמזינות את כולנו.
קיום ושיפור איכות החיים של כל אחד מאיתנו (בלי כל קשר למגדר, למצב סוציו-אקונומי, למוצא ולתרבות) תלוי יותר באיכות הקשרים האישיים, החברתיים והסביבתיים שלנו, המושתתים בראש ובראשונה על נקודת המוצא, שהבסיס להם - *שייכות.
זה משנה לבנאדם שנדבק בנגיף הקורונה כמות הרכוש וההון שצבר, בעוד הוא נאבק על חייו? משנה לו כן, אם יש לו סיבות טובות לחיות, אם תנאי הטיפול בו טובים ותומכים. אם עצם קיומו והמשך קיומו "חיוניים" לאחרים. אמירות כמו "החיים זה לא פיקניק", "קח/י אחריות", "תתמודד/י" או באנגלית "SHIT HAPPENS"- הן אמירות שמסירות כל אחריות ומחוייבות מהמשתמשים בהן, ומחלישות כל יצור אנוש באשר הוא, בכל גיל, מגדר, מצב סוציו אקונומי... שרשרת המזון בטבע תלויה בחוסן החוליות שלה, בהדדיות שביניהן.
התפשטות הנגיף והמקביל לו, נרקיסיזם/ה.ר.ס:
התפשטות התופעה של התעללות רגשית סמויה וקצב התפשטותה, דומים אף הם, בצורה מבהילה, להתפשטות נגיף הקורונה. היא עוברת מאדם לאדם, כאשר השוני היחיד בין השניים הוא, שהתעללות רגשית סמויה פוגעת בראש ובראשונה בילדים - בדורות ההמשך של האנושות. זו גם תופעה מעניינת - שדווקא מצביעה על "חכמה נגיפית/ויראלית" לשמר למוטציה הבאה שלהם פונדקאים...
דרך ההתפשטות זהה - ככול שהקרבה גבוהה יותר לנשאי הנגיף (קורונה ו/או התעללות רגשית סמויה) וככול שמספר החשופים לו עולה, כן ייגדל מספר הקורבנות, כן ייגדל מספר המתים (זה שאדם הופך לסוג של "מת חי" בשל פגיעתו, או מגיע למצבים הדורשים "הנשמה" והשקעה מאסיבית של הסביבה והסובבים בו - דווקא מאוד זהה...). שאלו את * ההורים שנפגעו מניכור הורי, בדקו * מי מילדיהם אבדו מכישורי החיים והמאפיינים אתם נולדו? מי מילדיהם הפכו הם לנשאים של ה"נגיף", או לקרבנותיו? דרשו לשלומם של נשים וגברים שנפגעו ישירות מהאלימות של ההתעללות הרגשית הסמויה הזו, ובכ"ז הצליחו לשמר את הטוב שבהם - מה מצבם הכלכלי? מה מצבם החברתי? המשפחתי? מה רמות הסיפוק שהם חווים בעשייתם ובחייהם? מה רמת שמחת החיים שלהם? עד כמה איכות חייהם דומה או מתקרבת לאיכות חיי מי שלא נפגעו?
זוכרים את חוק ניוטון מס' 3? חוק הפעולה והתגובה? ממנו עולה, שבהעדר פעולה לא יחול שינוי.
אלמלא חוקי ההסגר, לא ניתן היה לבודד/להגביל את ההתפשטות, לא את התעצמותו ולא את חומרת השלכותיו ופגיעותיו של הנגיף. כלומר, חוסר פעולה "מעודד" את הקיים. התעלמות, חוסר אכפתיות, חוסר מעורבות - חוסר עניין, חוסר לימוד וחינוך, חוסר חלוקה של ידע, העדר או חסר בכלים, העדר או חסר של כללים וחוקים ואי החלתם הקולקטיבית, בלי "יוצאים מן הכלל" - יובילו בסופו של עידן גם לסופם של ה"יוצאים מן הכלל". אם לא בדור הזה, אז בדורות הבאים. ותתפלאו - קיים תאריך תפוגה - קשה יותר להציל אדם גוסס מאדם חולה...קשה יותר להציל אימפריות וחברות שלמות, הנמצאות בתהליך שקיעה, או חיסול הפונדקאים שלהן, בעיקר אם הן יודעות גם להשתמש בפרטים המרכיבים אותן כבמקור תזונה.
ההיגיון האנושי הבריא באמת מחייב מניעה. מחייב פעולות מניעה לאלתר!
מה שקורה במיקרו, בד' אמותינו, יגיע למאקרו ולהפך. ולו רק בזכות חוק שימור האנרגיה. ואם נתעלם או לא נפעל כחברה אנושית אחת למיגור וירוסים עולמיים (להתנהגות אנושית ברמת הפלילים) - נראה לכם, שמתישהו הם לא יגיעו לד' אמותינו? (אמת, חיינו קצרים יחסית, אבל מה עם דורות ההמשך? מה צפוי לאנושות? - כי אם הגישה היא לחסוך בעלויות מניעה כעת, העלות תכפיל ותשלש עצמה במצבי "חירום". מה ייוותר לילדינו ו/או מילדינו ולבאים אחריהם? נגיף הקורונה הנוכחי מהווה עדות הפוכה ותומכת - מה שקורה במאקרו - יגיע למיקרו ("בזמנו החופשי").
אלמלא חוקים וכללים שמרחיקים ודוחקים את רגלי הוירוסים, או הרוצחים, המתעללים גופנית, הגנבים, המתעללים ופוגעים מינית - היה הסיכוי של כ"א מאיתנו להיפגע ישירות - בדיוק כמו הסיכוי שלנו להיפגע מכוחניות, מאלימות, מחוסר התחשבות, מדרכי ניצול. כי "פרצה קוראת לגנב". בהעדר חוק, בהעדר ענישה, בהעדר גורם הרתעה "הגון" ואכיפת "ברזל" - אין שום "סיבה" שהתנהגות פוגענית תעצר או תיבלם. להפך, היא רק תתגבר (אלמלא חוקים עונשים, הייתה כמות הגנבים, הרוצחים, המזיקים עולה. ואתה כמות הנפגעים.
הוכחות לכך שנפגעתם מתישהו ברמה כלשהי מהתעללות רגשית סמויה:
נראה לכם שטרם נפגעתם, אפילו "בקטנה" מהתעללות רגשית סמויה? אינכם צריכים לממן מורים פרטיים? טרם נאלצתם לפנות לרפואה הפרטית? לקנות מוצרי בריאות ותרופות שלא כלולים בסל הבריאות בכספכם/משאביכם, למרות שאתם חברים בקופ"ח? לממן את יוקר המחיה בשוטף ובקושי לסגור את החודש? מתי לאחרונה קיבלתם או הרשתם לעצמכם עוד זמן מנוחה לגוף, לנפש, למשפחה - מבלי לרדוף וליהרג על זכות התפרנסותכם וקיומכם (כי אתם לא ממש מעניינים את מי שעושים את הקופות על גבכם)?
האם אתם בטוחים שחלוקת המשאבים והמיסים שלכם משרתות אתכם נאמנה? האם אתם חושדים שהמשאבים שלכם תורמים ל"יוצאים מן הכלל" יותר מאשר לטובת הכלל, בהיותכם חלק מהכלל?
כמה מכם לא נפגעו מעמיתים בעבודה? מבני אדם חתרנים עם כישורים כוללים, "על ציר הרצף", נחותים משלכם? כמה מכם נפגעו מחבר/ה נצלנים או קרובי משפחה? כמה חשו ששילמו מחיר יקר מדי, לעומת התמורה או העדרה? כמה מכם חשו שרומו פה ושם? איש מעולם לא ניסה להידחף לפניכם בתור? להיבנות על חשבונכם? להקטין אתכם או להאדיר את עצמם בעיני הממונים? מה? רובכם "דמיינתם" לעצמכם שרומיתם, שעלבו בכם ובאינטליגנציה שלכם? שנלקח מכם דבר-מה שלא "בהגינות ויושר"? הייתם שמחים אילו כך היו מתייחיסים אליכם, כאל "פנטזיונרים" ומבטלים באחת את מה שחשתם וחוויתם "על בשרכם"? כמה מכם ימשיכו להתנהג כקרבנות של התעללות רגשית סמויה וייתנו כבוד, הערכה והערצה למי שנבנים על חשבונם? - הרי מן המפורסמות הוא, שמתעללים רגשית סמויים, רגועים ומשדרים ביטחון ונינוחות, שהם יודעים את הדרך שתוביל אתכם (!) - הרי כול הידע והמשאבים "שלהם" מושתתים על הנתינה והוויתורים שלכם... ואתם עסוקים מדי ב"הישרדות" בקיום בשוטף שלכם (ובהזנתם) מכדי להתפנות או להרים מבט, לקלוט איך "משפעלים" אתכם (*שִׁפְעוּל=מניפולציה). ילדיכם יינהגו כמוכם - ייקחו דוגמא. כי בסופו של יום או שהם יהפכו לקרבנות או ליהפך, ל"שליטים" מקרבנים. כי זו הדינמיקה בה הם גדלו - דימניקה של קרבן ומקרבן. בשני המקרים -זן אנושי חלש שלא יחזיק מעמד. היות שהשליטים האנושיים, ניזונים כמו הוירוסים מהפונדקאים שלהם מבלי להעניק להם תמורה הולמת, הגנות ראויות או לכול הפחות "תחזוקה" נאותה. המשך קריאה >
עצירת וחיסול מגיפות מכל סוג:
דרכי העצירה וחיסולם של נגיפים ומגיפות מכול סוג שהו, אף הן דומות. 1) ראשית יש להקטין/לעצור את רמת ההתפשטות, 2) בד-בבד לטפל בנפגעים ו-3) למנוע מהנשאים להמשיך להפיץ אותם. (הדרך היחידה למנוע לחלוטין הפצת הנגיף ע"י נשאים תמימים היא מציאת נוגדן/חיסון ועד אז לבודד את הפרטים העשויים להיפגע מהנגיף ו/או העשויים להצטרף למפיצים).
מאמרי האתר כולם מצביעים על קושי אמיתי לזהות *התעללות רגשית סמויה. וכמו הנגיף, זה שלא רואים אותה, או שלא ניתן לזהות אותה (רק תחת מיקרוסקופ ובעין מיומנת ,שיודעת מה לחפש, או רק באמצעות הסימפטומים וההשלכות שניכרים בקרובנות) - לא מצדיקים התעלמות, אדישות או חוסר עניין במה שקורה לזולת - במשפחה אחרת, בשכונה אחרת, במדינה אחרת... ואם לכם זה לא יקרה, זה כן עלול לקרות לילדים שלכם - שמישהו מ"הטורפים" יגזול מהם את כל המשאבים שהשקעתם בהם ו/או שהורשתם להם. זאת כי אתם לא פעלתם לעצירת התפשטותם והתרבותם של ה"טורפים".
עצירת נגע חברתי או נגע בריאותי זהה: לשנות כללי התנהגות.
נכון, לא פשוט לשנות הרגלים, ערכים ואמונות שהשתרשו. לשם כך קיימים חוקים וענישות, הטלים וקנסות וכמובן "אכיפת ברזל" - שמשיגים תוצאות מהירות יחסית. לחוק על הטרדה מינית לקח עשרות שנים להיחקק ולא - הטרדה מינית לא פסה מהעולם - אבל בהחלט מותנה ותלך ותפחת עם השנים הבאות, עד למינימום (כי בכל כלל יש מצב ליוצאים מן הכלל). המודעות לקיומה, היכולת לזהותה כן תגדלנה.
כמות הרוצחים "הוגבלה" באותה צורה, כמות השודדים, הגנבים - כי להרגלים מגונים התווסף, מעבר לתפיסה, לרתיעה ולחשש התרבותי, גם סיכון של היתפסות, ענישה וכליאה. במקרים של נגע בריאותי - רוב בני האדם, מהפחד, יִידְבֵּקו בהמלצות של מומחים בתחום - אך עובדה היא שיש גם ציבורים שלמים שממש לא. כי הם לא הבינו, או לא מעניין אותם, כי הם סומכים יותר על הקב"ה או על מישהו או משהו אחרים, או כי הם החליטו שלהם זה לא יקרה, עליהם זה לא חל... ואם אתם לא תעצרו אותם מהתנהגות פוגענית בעצמם ובסביבתם, זה בוודאות יגיע מתישהו אליכם. לא משנה מה ה"זה" הזה...
אלו אמצעים ננקטו למיתון התפוצצות האוכלוסין בעולם ובחברות מסויימות? מישהו בעולם המערבי, השבע, טרח לחלוק עם אותן חברות אנוש את משאבי הידע, החינוך, הבריאות שיש לו? האם עלה בדעתו של "מישהו" בישראל להפנות את ה"תמיכות" לשוק החרדי לחוגי העשרה? חינוך? התנהגות בריאה? - הרי כול אלה לא סותרים את עיקרי הדת... אפילו התנהגות מינית אחראית לא סותרת את עיקרי הדת - כל עוד שלבני זוג יש לפחות בן אחד ובת אחת - המצווה הזו (של "פרו ורבו") "מכוסה" ואין שום איסור על אמצעי מניעה או הימנעות... מה עם חלוקת אמצעי מניעה (שלא פג תוקפם, כמו במשלוחי תרופות למדינות נחשלות, שמזכות-את-השולחים-בהקלות-מס...) ולו "רק" כי התפוצצות האוכלוסין בהן מאיימת על משאבי החברה המערבית, ה'שלטת'? מה עם חינוך ולימוד "נחשלים" ומדינות עולם שלישי חקלאות או מקצועות שיקדמו את עמם? השתגעתם?! הרי חיי הנוחות של האדם המערבי, נבנו או על משאבי הטבע שלהן או על כוח האדם הזול שלהן... כמו שהמשווקים לשוק החרדי, למשל, עושים קופה מהתפוצצות האוכלוסין שבו, מ"הצרכים המיוחדים" שלו.
נדמה לכם שהנסיבות מהן בני אדם ומדינות צוברים משאבים הרבה מעבר לשימור עצמם וצרכיהם הן הוגנות? ישרות? שהנחשלות והבערות, הצפיפות, החוליים והרעב לא יגיעו בסופו של תהליך לד' אמותיכם? לד' אמות ילדיכם, נכדיכם, ניניכם? נראה לכם שנחילי בני אדם לא פורצים כנחילי נמלים? - לפחות מזה כעשור מתריעים בפנינו שאין די מזון להאכלת האנושות במימדיה... מספיק רק לקרוא על המהפיכה הצרפתית...
אין לכם מושג ומעולם לא חוויתם וכלל לא נתקלתם אישית, ולו רק להרף עין, בהתעללות רגשית סמויה? מה? לכם "זה" לא קרה? זה לא יקרה? (ולכן זה לא מעניין, או לא באחריותכם, אינכם מחוייבים לכך?).
איך הרגשתם כשחתרו תחתיכם? איך הרגשתם כשנוצלתם? כשהפיצו עליכם שמועה חסרת שחר? כשהטילו בכם דופי חסר בסיס? כשהכבירו עליכם או ביצועיכם ביקורת קטלנית מבלי לתת לכם כלים לשפר ולהשתפר? (לא! כל ביקורת שלא מלווה בעצה ישימה וקבילה, איננה ביקורת בונה!). האם החוויות הללו הולכות ופוחתות בכם, או שמספרן זוחל לאיטו כלפי מעלה? איך לדעתכם מרגיש אדם שחווה זאת בשוטף, לאורך זמן? האם אתם בטוחים שהתנהגות מסוג של התעללות רגשית סמויה לא דורשת חוקים שיגנו עליכם ועל ילדיכם? חשבו שנית.
חלק מנזקיה כבר החלו לכרסם בחוסן של החברה האנושית, חלק מהשלכותיה, מהשפעותיה ומנזקיה החלו לכרסם בחברה הישראלית. חלק מהשפעותיה והשלכותיה חשתם גם אתם (גם אם אתם מכחישים, מדחיקים, לא זוכרים...). אולי מהפגיעה הבאה לא תצליחו להתאושש. אמנם בתיאוריה ניתן להתאושש ממצב בו גנבו לכם את המחשב או הטלויזיה - ולמרות זאת יש חוקים, יש ידע איך לתפוס את הגנבים ויש דרכים לפצות אתכם על הגניבה. התאוששתם מהפגיעה של החבר/ה בקלות? מהבטחות שנתנו לכם, שמעולם לא קוימו? של הבוס/ית בעבודה? של עובד/ת שחתרו תחתיכם? ממי שהתהדר או הרוויח מהקרדיט שהגיע לכם? מבן או בת הזוג שהשפילו, פגעו או העליבו אתכם? מהורים שקיצצו את כנפיכם או העדיפו להשתמש במשאבים המשפחתיים בעיקר להנאות עצמם?
ברגע שקיימים חוקים, המודעות החברתית גוברת וההתנהגות הפוגענית פוחתת. חוקים וכללי התנהגות הם המניעה לכל נגע. חלוקת משאבים (במקרה הקורונה,של כפפות ומסכות ובדיקות לאבחון לכל העולם ובכול העולם) תומכת ומקדמת מניעה.
חוקים הם "ידע" לכול.
אכיפת ברזל (או איום בגורם הרתעה מוחשי) הם הגנה לכול.
הסנוניות הראשונות בתחום עצירת ומניעת ההתעללות רגשית/נפשית הן צרפת, קנדה, אנגליה/הממלכה המאוחדת, סקוטלנד, אירלנד ואוסטרליה (וגם בהן יש עוד למה לשאוף).
מוזר - כי כל מדינות העולם מיהרו לאמץ לעצמן ולאכוף ביד ברזל את החוק על "איסור הלבנת הון" - שמא ייפגע האינטרס הכלכלי שלהן. והנה נגיף סמוי מן העין הראה להן שהעיקר הבריאות! בריאות ושלמות רגשית/נפשית וגופנית חד-הן - נפש בריאה בגוף בריא, בחברה בריאה, באנושות בריאה. וזכרו, האושר מתחיל בבית, גם היפוכו!...
April 2020