top of page

לבד... חשש או פחד מאינטימיות

לבד, פחד מאינטימיות.png

פול סיימון, מהכותבים והמבצעים הגדולים בתולדות הפופ-רוק, כתב שיר ענוג בשם SOMETHING SO RIGHT (משהו כה נכון).
ומה, בעצם כ"א מאיתנו מבקש לעצמו, אם לא את האדם הנכון, המקום הנכון, המקצוע הנכון, הזוגיות הנכונה, הרגע הנכון... מה בסה"כ אנו מבקשים לעצמינו? – רק אחד מכל סוג...

שיר זה איננו מבכה אהבה שאבדה, אלא מדבר על אהבת אמת, שלמרות הכול, "מצאה אותו": למרות החומה הבצורה והבלתי נראית סביבו, המקיפה אותו ומגנה עליו, למרות הזמן הרב שלוקח בכלל להתקרב אליו.

... וגם אם אהבה כלשהי (או כל דבר טוב אחר) הצליחה להתקרב אליו, עדיין נדרש לו זמן רב בנוסף, כדי שיוכל להירגע ולחוש סיפוק שלווה... (כלומר, שלוקח לו זמן לקלוט שזה בדיוק מה שהוא צריך וזקוק לו... ).

גולת הכותרת לחשיפתו האישית של פול סיימון, מתבטאת במשפט הבא:  "ישנם מי שלא מסוגלים לומר 'אני אוהב/ת אותך'. שאומץ איננו המאפיין שלהם, אך כמו ילדים קטנים, הם עורגים לכך שמישהו יגיד להם".

לבד _edited.jpg

אין ספק שמזל חשוב יותר משכל (ושעדיף שיהיה משניהם בשפע) – אך ישנם מצבים, שחרף כל המאפיינים

האיכותיים שלנו, כל ההצלחות שלנו, רכושנו ויכולתנו להתפרנס בכבוד, המראה האטרקטיבי, "איכשהו" כשזה מגיע לזוגיות ו/או לחברויות "מהסרטים" אנחנו בוחרים באופן עקבי, שלא מדעת או במתכוון, אך כן "סדרתית", באנשים שיאכזבו אותנו. בין אם במפגש הראשון שלנו אתם, או במהלך הקשר. ומה שעצוב לא פחות הוא, שגם בזוגיות או בקרב חברים, משפחה או מכרים, אנו נרגיש בד"כ "לא שייכים".

ואם אתם ב"לבד", אינכם היחידים: חלק ניכר מהדור האחרון של בוגרים,

(הרבה מעבר לסטטיסטיקה בשנים עברו, ביחס לגודל האוכלוסין), ב"לבד".

 

איך זה ייתכן, שהמדינה מלאה בבני אדם מוכשרים, נאים וטובים,

שזקוקים לאהבה ולזוגיות ו... אין? מה קרה? במה או במי זה תלוי?

האם הדרישות הכמוסות של כ"א מאיתנו מוגזמות? האם גדל כאן דור ש"לא בנוי לזוגיות"?

ש"לא רוצה" זוגיות וילדים? שכלל לא זקוק להיות בביחד? דור שבמודע או לא, פשוט "הרים ידיים",

בונה סביב עצמו חומות והולך ומסתגר בד' אמותיו?

להעדר תחושת שייכות יש שתי סיבות מובילות: 1. פחד הנטישה בקרבנו (המהווה אחד מ-5 הפחדים המולדים בכולנו) גבוה מהממוצע ו/או  2. חשש או פחד מאינטימיות. (הפחד מאינטימיות מונע מפחד הנטישה. היות שגם תחושות חוזרות ונשנות של אכזבה שלנו מאדם קרוב, מהוות תחושות חוזרות ונשנות של נטישה).

 

ולפני שתמהרו לשלול את האפשרויות הללו, כי כ-ו-ל-ם מכירים אתכם כבני אדם שקולים ונבונים, מוחצנים שמחים, מסמר חברתי... (הוסיפו או גרעו מהמאפיינים הללו, כדי לתאר את עצמכם) --אשאל אתכם שאלה אחת: האם עלה בדעתכם, שמתישהו בעבר עברתם התעללות רגשית/נפשית ו/או מינית? – לא, זו איננה שאלה "הוגנת" – כי המוח האנושי של כולנו, מדחיק אוטומטית מצבים בלתי מתקבלים ו/או בלתי נסבלים על הדעת. ו"על הדרך" מעניק לנו הסבר "הגיוני/רציונאלי" להתנהגות הנלוזה של מי שאנו אוהבים. והוא עושה זאת מלידה. גם בתינוקות, גם בילדים וגם בקשישים מופלגים.... כי כול  אדם, באשר הוא, מתקשה ליחס לאדם קרוב, אהוב ו/או מוערך: פוגענות,  "סטייה", "רעילות", "נפשעות/קרימינליות"  ואין ספור נזקים שאותו/ה אחד/ת גורמים לו. בעיקר כשהמדובר בקרבה משפחתית מדרגה ראשונה או שניה (הורה/ים, אח/ות, סבא/סבתא, דוד/ה, אחד בן/ת זוג...). המוח האנושי מתקשה לזהות בפוגע/ת סכנה (לתפקוד שלנו, להמשך חיינו, למי שניהפך להיות בבגרותנו, בניגוד לכל הנתונים, הפוטנציאל, הכישורים והיכולות אתם נולדנו, הספקנו לפתח וגדלנו). המוח האנושי נוטה להדחיק חוויות טראומטיות ואף לדחותן על הסף. רק שאותם עלבונות, השפלות, פגיעות במרחב הפרטי שלנו ו/או בנו, גם אם מינוריות, כבר חדרו להווייתנו.

 

חששות ופחד מאינטימיות באים לידי ביטוי כשאדם חושש לפתח קשר רגשי ו/או פיזי עם אדם אחר. חששות ופחדים אלה לרוב אינם מודעים. פחד מאינטימיות מתפתח על רקע טראומה נפשית/רגשית ממושכת בכל גיל (ו/או טראומה חד-פעמית או אקראית של תקיפה בו זמנית של הגוף והנפש שלנו, בעודנו חסרי ישע, לעומת התוקפים).

מי שפתחו פחד מאינטימיות, חוששים לפתח קשרים של קרבה גבוהה עם אחרים והתת-מודע שלהם חוזר "לבחור" בבני אדם שמשהו בהם, "מוכר" לו (לתת מודע). וה"משהו הזה" הוא בד"כ בני אדם שמתנהגים ו/או משדרים לו על אותם תדרים של מי ש"נטשו" אותו בעבר (פיזית ו/או רגשית). הם היו יכולים להיות חלק אינטגרלי מחייו (כגון אבא או אמא), מישהו שהוא (המוח שלנו) אהב והיה זקוק לאהבתו/ה. נטישה לא חייבת להיות פיזית. יש אנשים שפשוט אינם זמינים רגשית לאיש, למעט לעצמם. גם זו נטישה (שלרוב חמורה יותר מנטישה פיזית, היות שהיא מוכרת את האשלייה שאותו אדם משמעותי לנו כן נמצא/ת למעננו... האשלייה הזו והרציונליזציה שבאה בעקבותיה, היא שאוכלת כל אדם מבפנים).

ניתן לחלק קשרים אינטימיים ל- 4 סוגים:

1. קשר אינטימי הִתְנַסּוּתִי  - כשחולקים תחומי עניין דומים עם הזולת (כגון תחביבים, פעילויות ספורט, פעילות חברתית,            עיסוק...).

2. קשר אינטימי אִינְטֶלֶקְטוּאָלִי – הקשר עם הזולת מתפתח על רקע החלפת רעיונות, דעות ועצות ו/או שיחות עומק                  משמעותיות.

3. קשר אינטימי אֶמוֹצְיוֹנָלִי, רִגְשִׁי -  אתם חולקים עם הזולת רגשות ותחושות פנימיות, מעין קרבה נפשית ו/או חיבור רוחני.

4. קשר אינטימי סֶקְסוּאָלִי, מִינִי -  קיים קשר חושני בינך לבין הזולת.

 

ואם אכן לקיתם בפחד מאינטימיות, קיים סיכוי גבוה, שאו שאתם נמנעים במודע מקשרים אינטימיים או, שכלל אינכם מודעים לכך, שזה בדיוק מה שמונע מכם זוגיות ו/או תחושת שייכות. שימו לב. אין(!) פירושו של דבר שאינכם רוצים/זקוקים לקשרים אינטימיים. נהפוך הוא: בתוך-תוכם, אתם עורגים ומייחלים לקשר אינטימי, אך איכשהו לא מצליחים "להרשות לעצמכם" מצב של פגיעות או "חולשה רגשית" כלשהי. האם יכול להיות שאתם מתקשים או לא מסוגלים ליצור אחד או יותר מקשרים אלו?

ישנם מי שלא מסוגלים לומר 'אני אוהב/ת אותך'. שאומץ איננו המאפיין שלהם,

 אך כמו ילדים קטנים, הם עורגים לכך שמישהו יגיד להם...

איך ניתן לדעת האם פיתחת פחד מאינטימיות ואם כן, כיצד ניתן לשנות זאת?

 

1. הכול תלוי בסביבה המיידית בה גדלתם ובצורת ההיקשרות אותה חוויתם:

  • היקשרות בוטחת/בטוחה - כשמי שגִּדֵּל/ו אותך היוו לך "עיר מבטחים". למי שגדלו בסביבה של אהבה ואכפתיות אותנטיות וחשו מוגנים ואהובים "כפי שהם" דרך קבע, תחושת ביטחון פנימית, המאפשרת להם לפתח קשרי אהבה ואמון עם ובאחרים.

  • היקשרות חרדתית - אופיינית למי שגדלו בסביבה "הפכפכה" רגשית. למי שגדלו בסביבה ששידרה להם חוסר עקביות (גם כאלה שגדלו במצב של חוסר הסכמה בין הוריהם/מטפלים עיקריים), נטייה מוגברת לחרדות, להתנהגות חרדתית ולפחד נטישה. הם ייטו לפתח התנהגות "דביקה/תלותית" וישאפו לפתח בקשרים שלהם קרבה בדרגה מופרזת של היטמעות בזולת.

  • היקשרות נמנעת/מבטלת - אופיינית למי שגדלו בסביבה בה הם נאלצו (או חשו "אנוסים") להדחיק את האינסטינקט הטבעי של כולנו, לקבלת תמיכה, חיזוקים ונחמה ממי שמטפלים בהם. במי שחוו זאת בילדותם, יתפתחו דפוסי התנהגות נמנעת וישימו לעיל (יתרחקו) מהתהדקות  קשר כלשהו, היות שיחושו "חנק" ככול שהפְּגִיעוּת והחשיפה האישית שלהם תגדלנה. כלומר, אם התעלמו מהצרכים שלך, דחו או בטלו אותם, "למדת" ש"אין טעם" לבכות, לבקש, להתחנן... גם אם התפנו לצרכים שלך תדירות בחוסר חשק, חוסר סבלנות, עצבים, כעס... 

  • היקשרות "מבועתת"/נמנעת - מתפתחת לרוב כשמישהו חשוף בילדותו להתנהגות מבלבלת ו/או "סוערת" (מעברים חדים) של מטפל/ים עיקרי/ים. הנפגעים ינועו בין רצון עז לקשר לבין הימנעות בולטת ממנו, בו זמנית! היקשרות מעין זו אופיינית למדי בילדים שמי מהמטפלים העיקריים שלהם היו אלכוהוליסטים, או מכורים, או בעלי הפרעות אישיות, או ש"הועברתם" לטיפולם של אחרים, שהעבירו אתכם הלאה...

      היקשרות מעין זו נחשבה בעבר הלא-רחוק ליחסית פחות נפוצה. כיום, לנוכח העלייה המדאיגה של תופעות והתנהגות

      מסוג של נרקיסיזם (בעיקר במדינות מערביות, בהן הקפיטליזם רק הולך ומתעצם, העלייה במקרי הגירושין וקשרי

      המשפחה הולכים ומתרופפים), יש יותר נפגעים. לא מעט מחקרים מוכיחים, שהתנהגות שכזו  נעוצה בטראומה

      ממושכת/מורכבת CPTSD.

 

2. המאפיינים של פחד מאינטימיות:

הבעייתיות בזיהוי בעצמך פחד מאינטימיות נובעת לרוב מפרשנות לא מדוייקת, או שגויה שאנו מעניקים לתחושותינו. גם המסתכלים מבחוץ יכולים לפרש בטעות את הפחד הזה שקיים בנו ככעס, כאדישות, כקור רגשי, ואף כנכות רגשית... לחילופין, אם מגיל צעיר למדנו למסך את האמת שלנו, כי חששנו שאיש לא יבין אותנו, או יאמין לנו, או, שבלית-ברירה חיפשנו חיזוקים חיוביים "בחוץ" - בנינו לעצמנו תדמית יפה ומהודקת של צחוק ושנינות, חריצות, משקיענות, חברותיים... של מוצלחים ומצליחנים... וכן, כולנו "נוטים להאמין" לסיפורים של עצמינו...

 

מי שפתחו חששות ופחדים מאינטימיות:

  • עשויים להיות בעלי ערך עצמי ירוד או מוגזם (מתחת או מעבר לכול פרופורציה).

  • לא ממהרים, אם בכלל, לתת אמון במישהו או במשהו. ייתקשו להבדיל בין "אוייב לאוהב".

  • להיות בעלי נטייה לחוות כעס וכעסים תדירות ומעת לעת, אף זעם של ממש.

  • להימנע מכל מגע ונגיעה גופנית (אפילו אקראיים).

  • מתקשים בפיתוח קשר/ים של קרבה, מחייבים ומחוייבים.

  •  בעלי סיפור חיים רצוף בקשרים בלתי יציבים.

  • עשויים להתקשות לחלוק את רגשותיהם ו/או להביע את תחושותיהם ורגשותיהם (מכאן גם נובע סף תסכול נמוך) .

  • יהיו בעלי תשוקה מינית "חסרת שובע".

  • יעדיפו או ייבחרו במודע לחיות במצב של בידוד חברתי. או,

  • שבהפוך על הפוך, יתנהגו בצורה מוחצנת: ירבו בקשרים וב"חברים" יהיו "עליזים"/שנונים/מצחיקים/"חדים"/חברותיים, יקפידו על המראה שלהם, בעוד ליבם בוכה ומתאבל... (ואם את/ה, מזהה בעצמך התנהגות מעין זו - אנא פנו, לאלתר לקבלת סיוע ממטפל/ת שאמונים, מנוסים ובקיאים ב*טיפול לא קונבנציונאלי. (טיפול קונבנציונאלי לרוב מושתת על שיחות "נפש" ואנליזה, נמשך לאורך זמן ואינו בנוי לטיפול ממוקד בטראומה מתמשכת/מורכבת CPTSD, לה רוב הנפגעים כלל לא מודעים).

הפחד מאינטימיות דומה מאוד לכל מנגנון הגנה/תגובת מגננה וסביר להניח, שהוא מושתת על חוויות עבר, בעיקר אלה מן הילדות. ומי שפתחו פחד מאינטימיות, נמנעים מכל אפשרות לחשיפה אישית או ממתן אמון בזולת, מהחשש להיפגע.

 

3. הסיבות שיכולות להוביל כל אדם לפחד מאינטימיות:

  • פחד מדחייה – כאשר נמנעים מליזום צעדים ראשוניים כלשהם, שיובילו לבניית קשר. בין אם  אתם אישית חוויתם דחייה, או הייתם עדים לדחייה או חרם על אדם אחר, למצוקה ולכאב שהיא גורמת, תעשו הכ-ול למנוע מעצמכם תחושת כאב שכזו.

  • פחד גבוה מנטישה – אמנם פחד הנטישה קיים בכולנו מלידה, אך כאשר מודאגים למפרע מהאפשרות שברגע שיהיה לכם קשר אינטימי, הצד השני ינטוש (את הקשר ואתכם), המדובר במינון גובה מאוד של פחד מנטישה (הפחד הזה מוגבר בך, הרבה מעבר לקיומו בממוצע). מקורו של פחד מוגבר זה עשוי להיות נעוץ בילדות. עשוי להיות על רקע של מוות של אדם קרוב (בדרגה ראשונה או שנייה), על רקע של פרידה (או גירושין) של הורים ואף, מפתיע ככול שזה יישמע, פחד זה יכול לנבוע מדמות משמעותית לכם, שגם אם אתם חיים אתם ביום-יום, או שהם חלק בלתי נפרד מחייכם, הם בגדר דמות נוכחת-נפקדת: גבר או אישה שנמצאים פיזית מול עיניכם (לרוב מי מההורים או בן/ת זוג), שפנויים רגשית רק למען עצמם וטובתם. כלומר, שחרף כל מענה או התייחסות, לכאורה, שלהם לקיומכם בחייהם (גם אם הם טופחים לכם על השכם ואפילו משבחים אתכם, את ביצועיכם או את התנהגותכם , על אחת כמה וכמה אם הם מעבירים עליכם ביקורת שלילית "כרונית") -  בתת-מודע שלכם (ואולי אי שם בתודעה שלכם) נצרבים הידע והתחושה הפנימית, שכול תגובה אוהדת שלהם היא או מהשפה אל החוץ, מעין מס-שפתיים, או שנועדה לשרת אותם ("להוריד" אתכם מהווריד שלהם, מהזמן "שלהם" ומתשומת הלב האמתית שלהם לנפש חיה אחרת). זאת, בעוד את הביקורות והתגובות השליליות שלהם, אתם לבסוף "מאמצים" ומשתכנעים, שאתם בעצמכם "דפוקים" או שמשהו בכם פגום .

  • התעללות רגשית/נפשית ממושכת או התעללות גופנית (בעבר ו/או בהווה).

  • הזנחה הורית -  הורים (או מטפלים עיקריים) שהתעלמו מהצרכים הבסיסיים והטבעיים של ילדיהם, לא משנה מאלו סיבות (כולל, ולו רק, השתלטות על המרחב האישי/הפרטי שלך).

  • בעיות פרידה - בשל תלות יתר שהתפתחה, במי מהמשפחה הגרעינית.

  • פחד מאבדן עצמאות, מ"ללכת לאיבוד"/להיבלע ע"י הקשר, להיות נשלט – גם פחד זה הוא פחד מולד (ישנם 5 פחדים מולדים), אך במי שחוששים מאינטימיות הוא מוגבר, בשל חוויות חייהם.

  • התעללות מינית בילדות (או אונס בגיל כלשהו) – יכולה להוביל לפחד מקשרים רגשיים ו/או מיניים של קרבה. התעללות מינית בילדות תקשה, על מי שחוו אותה, לבטוח בנפש חיה ולבנות קשר של קרבה. המאפיינים של פחד מאינטימיות, אותו ניתן לשייך להתעללות מינית בילדות כוללים: * תשוקה מינית נמוכה, קושי בלחוש תשוקה: * ראייה במין כ"מחוייבות" נטולת הנאה: *תחושות של כעס, גועל או אשמה כשנוגעים בך: * ריחוק רגשי בעת אקט מיני: * התנהגות מינית בלתי הולמת, כולל "התמכרות" למין: * בעיות גופניות כגון כאבים, קשיים בזקפה או קושי לחוות אורגזמה.

  • הסיבה היותר נדירה לפחד מאינטימיות, הפוגעת רק בכ- 2.5% מכלל האוכלוסייה העולמית (גברים, נשים וילדים), הינה מצב פתולוגי, המכונה הפרעת אישיות נמנעת מקרבה/מאינטימיות AVPD (avoidant personality disorder). מצב זה דורש טיפול פסיכיאטרי.

                            ---------------------------------------------------------------

 

הפרעת אישיות נמנעת AVPD:

הפרעת אישיות נמנעת – פוגעת בכ- 2.5% מכלל האוכלוסייה העולמית (גברים, נשים וטף) ומכונה גם הפרעה חרדתית מקרבה/אינטימיות. זהו מצב פתולוגי, הדורש טיפול פסיכיאטרי. לרוב היא מתפתחת בילדות. ההערכה היא שמדובר באחוזים גבוהים יותר של הסובלים ממנה, היות שחלק ניכר מהסובלים לא מעלים על דעתם שהם סובלים מזה או שקיימים לכך טיפולים יעילים ומהירים.

מאפייני הפרעה חרדתית מקרבה/אינטימיות (או הפרעת אישיות נמנעת) AVPD: * ערך עצמי ירוד, ביישנות, גמלוניות: * פחד/חשש מביקורת, שיפוטיות או עלבון: * הימנעות מאירועים ומצבים חברתיים: * רגישות-יתר לביקורת שלילית (ואף ל"רמז" ממנה): * האדרה או, תחושות חשש מועצמות, של בעיות פוטנציאליות ("רואי שחורות", שחשים "מובסים" לנוכח רשימת הבעיות שהם "חוזים" או מהן הם חוששים): * הימנעות מלקיחת סיכונים או מלהישתתף בפעילות שעשויה להסתיים במבוכה/בושה.

נכון להיום, מתקשים החוקרים להצביע בוודאות על הסיבה להתפתחות הפרעה חרדתית זו, אך נוטים לחשוב, שהיא נעוצה בתערובת של גנטיקה משפחתית והשפעות וגורמים סביבתיים. לדעתי ומן הסתם, אם למי מההורים (או לשניהם) הפרעה זו, הם יטביעו בילדיהם את חותמתה, היות שבסיס ההתנהגות שלנו כילדים מושתת על התגובות של ההורים שלנו אלינו ואל הסביבה והמצבים השונים...

החוקרים גם משייכים אותה לחוויות טראומטיות ולהזנחה בילדות ולדבריהם, ילדים שחוו את מי מהמטפלים בהם כנטולי חיבה ועידוד כלפיהם ו/או שחוו דחייה על ידי מי מהם, יהיו בסיכון גבוה לפתח הפרעה זו (AVOIDANT PERSONALITY DISORDER). כנ"ל גם ילדים שחוו התעללות מכל סוג, הזנחה או טיפול ברמה מינימלית או ירודה. ילדים אלה יפתחו הימנעות מליצור קשרים חברתיים כמעין מנגנון הגנה.

אבחון הפרעת אישיות נמנעת

לצורך אבחון הפרעת אישיות נמנעת, עדיף תחילה להתחיל בביקורת רפואית גופנית, בעיקר אם כבר שנים שלא עלה בדעתכם לבדוק את מצב בריאותכם.

כעיקרון, חלק ניכר מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים למדו להעריך ולאבחן הפרעות חרדתיות, ביניהן גם הפרעת אישיות נמנעת (הפרעת חרדה מאינטימיות).

              ------------------------------------------------------------------------------------

4. ההשלכות של פחד מאינטימיות:

לפחד מאינטימיות השפעה עצומה על חייו של כל אדם, בעיקר בתחום היחסים הזוגיים או בהעדרם. האמת היא שע"פ המחקרים, כל הפרעה חרדית שהי, משפיעה לרעה על הקשר הזוגי.

פחד מאינטימיות יכול לגרום לבניית חומות לתחושות של חיבה, אהבה ותשוקה. אם בן/ת הזוג שלך לא מודעים לכך או לא מסוגלים להבין זאת, הם עשויים לחוש דחויים ובלתי רצויים לך (בשל החומות שהקפת עצמך בהן).

השפעות נוספות עשויות להיות:

  • בידוד חברתי.

  • פחד מאינטימיות, כבר בשלביו הראשונים, עלול להוביל לדיכאון קליני.

  • סיכון גבוה להתמכרות לאלכוהול, תרופות, סמים, סקס אקראי, משחקי מחשב...

  • מפגשים ראשונים "סדרתיים"  או שפע של מערכות יחסים קצרות.

  • חבלה בכל קשר קיים באמצעות עקשנות בלתי מתפשרת וביקורתיות-יתר.

 

ביטויים נוספים, אפשריים, לחששות ופחד מאינטימיות:

  • קשיים בביטוי צרכים אישיים.

  • נטייה לפרפקציוניזם (שלרוב מעידה על חוסר בשלות רגשית).

  • הימנעות משיחות בעלות משמעות רגשית עם הקרובים לנו.

  • קשיים בפנייה לעזרה/סיוע/תמיכה מהקרובים לנו, קשיים בלבקש (או לקבל) עצות ממי שקרובים לנו, הימנעות משיתוף אנשים קרובים בקבלת החלטות, שישירות או בעקיפין עשויות גם להשפיע עליהם.

  • חוסר מוכנות לשתף נפש חיה במטרות, בחלומות, בתכניות לעתיד ובשאיפות שלך.

  • הימנעות מאינטימיות מינית ו/או מספונטניות במין ובביטוי תחושות מיניות.

  • "נישואין לעבודה" - וורכוהוליזם workoholism: כשהעבודה שלנו תופסת את המקום הראשון בחיינו על רצף הזמן.

  • מהרגע שיצאתם את ד' אמותיכם, אתם עם מסיכה של "הכול דבש". 

 

בעוד שלצורך אבחון של הפרעת אישיות נמנעת יש לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר, לטיפול בה לא נחוצה אבחנה פורמאלית וגם לא טיפול קונבנציונאלי, בפרט אם מקורה אינו בחוויה/יות טראומטיות (חד-פעמית/יות), אלא מחוויות טראומטיות מצטברות, על רצף זמן. במידה שמקורו של הפחד מאינטימיות נובע מרקע של התעללות רגשית נפשית סמויה ממושכת, בין אם בלי או בתוספת כל טראומה מסוג אחר – יש לכך כיום מספר טיפולים ושיטות יעילות שמאפשרים החלמה ואיכות חיים.

אם אתם מודעים לאפשרות של טראומה כלשהי שחוויתם ו/או וזוכרים חוויות שליליות מילדותכם, מצבים שעוררו בכם תחושה של אי נוחות או בלבול וחוסר ישע (מספיקה רק חוויה אחת שעד היום עצם המחשבה עליה "עושה לכם רע"), או אם אתם בבגרותכם "מתמגנטים סדרתית" למי שדווקא "לא מגלים בכם עניין" (קשים להשגה), אם הערך העצמי שלכם ירוד (לעומת הרושם שאתם עושים או מותירים באחרים, או לעומת התדמית שיצרתם לעצמכם), אם אתם "בוחרים" להיות לבד או להימנע מ... או לדחות מפגשים, בעקביות ושיטתיות (בגלל כל מיני תירוצים שאינם קשורים ישירות לאדם/אנשים עצמם, אלא תירוצים קבילים בעיניך שלך מסוג "אין לי כוח/חשק/זמן", "חם לי/קר לי/צפוף לי/המוני לי/בפעם אחרת"...), אם מלכתחילה יש לכם אולי רק קשר או שניים שבעיניכם טובים, או חשובים משמעותית (על אחת כמה וכמה אם לא) וככה גם היה מאז שאתם זוכרים את עצמכם –

ההסבר הקביל והנפוץ מכולם הוא, שחוויתם בילדותכם/נעוריכם התעללות והזנחה רגשית/נפשית (שאולי גם לוותה בסכנה לבריאותכם ולחייכם, אך לא בהכרח). בין אם ממי או משני הוריכם, ו/או ממטפל/ת עיקרי או דמויות משמעותיות אחרות בסביבתכם המיידית. כנ"ל גם אם בעקבות קשר זוגי עמוק שהיה לכם ושהסתיים בריסוק לבבכם – התחלתם להסתגר בד' אמותיכם או שוויתרתם מראש על כל אפשרות לזוגיות טובה ובריאה.

דרכים להתגבר על חששות ו/או פחד מאינטימיות:

* המטרה היא להיות מודע/ת - אין "להדביק" ו/או לייחס תווית של צורת היקשרות, לא לעצמכם (ולא למי שמשמעותי לכם).

* "חקרו" והכירו את צורת ההיקשרות שלכם: קראו על צורות ההיקשרות השונות, קחו בחשבון שאולי שקיימת אפשרות ל"תערובת" בין צורת היקשרות אחת לאחרת (ניתן להיות בעלי היקשרות בוטחת/בטוחה, למשל ב-75%, אך עם 25% נטייה להיקשרות חרדתית). או העמיקו את הבנתכם לגבי צורות ההיקשרות השונות: אלו מאפיינים מאחת או יותר מצורות ההיקשרות, אתם מגלים בעצמכם, או במי שמשמעותיים לכם?

* הימנעו מביקורת עצמית ו/או משיפטיות של עצמכם וזולתכם.  לא אתם ו/או הם בחרתם את סביבת הגידול שלכם.

* האם אתם מסוגלים להצביע במדוייק על ההתנהגות של אחרים, שגורמת לכם להגיב במגננה? האם ביכולתך לייחס זאת לחוויות עבר שחווית? נסו להיזכר באירועים ו/או בתחושות של פחדים וחששות שהיו לכם בעבר, או שעדיין קיימים בתקשורת שלך עם דמות משמעותית לך.

חשבו על אירועים בחייכם ונסו להבין מנין נובע הפחד הזה. האם אתם מחבלים שלא במודע במערכות היחסים שלכם?

* הגישה שלך לפתרון הבעייה, תלויה בחומרתה וברמת היכולת שלך להתמודד עם האפשרות הזו. זו איננה בושה לפנות לסיוע של איש/ת מקצוע - כשזה בדיוק מה שמחבל באיכות חייכם, בין אם בזוגיות ובין אם בקשרים המשפחתיים והקרובים שלכם. זכרו, החיסיון הטיפולי הינה חובה חוקית/משפטית!

* היו מודעים לצרכים שלכם. "התאמנו" בלתקשר את אי הנוחות והפְּגִיעוּת שאתם חווים, לדבר ולחלוק את תחושותיכם,

  טיפין-טיפין (ובהתאם לרמת הקשבה וההיענות שתקבלו). אם אינכם חשים מספיק בטוחים לעשות כן, פנו לייעוץ וטיפול

  "ייעודיים" בפוסט טראומה מורכבת. אתם וכל אדם, אמורים לחוש ביטחון בקשרים הקרובים שלכם: אם אתם מהססים

  לחלוק עם נפש חיה שקרובה לכם, את צרכיכם ורצונותיכם, מחפשים "שעת כושר" לעשות כן, או ממשיכים "לדחות" את

  האפשרות/הניסיון לעשות כן, פנו לטיפול ייעודי, אצל מי שמתמחים בתחום.

* מן הסתם על חששות ו/או פחד מאינטימיות לא ניתן להתגבר "לגמרי לבד", אלא רק עם אדם (אישה/גבר אחרים). זקוקים לפחות לאדם אחד/ת תומך/ת (בין אם באישת/ת מקצוע ובין אם מי שאכן דורש/ת בטובתכם וברווחתכם). 

* הערת עורך:

כעיקרון, העלייה המדאיגה בכמות האנשים שטוענים שהם לבד מבחירה "חופשית", (בישראל ובעולם המערבי) או שהאפשרות לגדל דור המשך ממש לא ברשימת התכניות שלהם, יכולה להיות מוסברת על ידי אחת מהסיבות הבאות:  או 1) שהטבע "השתגע סופית" (רק בעשור האחרון נכחדו כליל קרוב ל-500 צורות חיים וצמחייה); או 2) בגין שינוי האקלים (התחממות כדור הארץ), שנובע מניצול מחפיר וזלזול הולכים וגוברים של האנושות, הן בפרטיה והן במאזן האקולוגי (המאפשר חיים); או 3) שלמרות העובדה, שגם אם לא ננקוף אצבע, נותרו לנו עוד כמה מאות שנים לקיום חיים (כפי שאנו מכירים אותם) ובאפשרותנו לתקן את הנזקים שיצרנו (בהנחה שנתעשת על עצמינו, כול עוד זה אפשרי) - הרמנו ידיים.

יחד עם זאת (ולנוכח נתוני האו"ם, הכלל עולמיים) במדינות, המכונות "מתפתחות", קצב הילודה נשמר ואף גדל. כך שלפחות בנושא ה"המשכיות", ל-3 הסיבות שמניתי לעיל, אין לכאורה השפעה, ולאורך העשורים האחרונים, כמות הילודה בהן עולה.

ועד כמה שזה עשוי להישמע מופרך, או "המצאה"(הגם שאחת הסיבות ההגיוניות לקצב הילודה הגבוה במדינות המתפתחות הנה מיעוט במודעות ו/או שימוש באמצעי מניעה ופיקוח), לדעתי הסיבה המובילה לנתונים אלה היא, חוסן קשרי המשפחה ו/או ה"שבטיות" באותן מדינות. התמיכות החברתיות והאישיות מבית.

bottom of page