לבד... חשש או פחד מאינטימיות

איך ניתן לדעת האם פיתחת פחד מאינטימיות ואם כן, כיצד ניתן לשנות זאת?

 

1. הכול תלוי בסביבה המיידית בה גדלתם ובצורת ההיקשרות אותה חוויתם:

• היקשרות בוטחת/בטוחה - כשמי שגִּדֵּל/ו אותך היוו לך "עיר מבטחים". למי שגדלו בסביבה של אהבה ואכפתיות אותנטיות וחשו מוגנים ואהובים "כפי שהם" דרך קבע, תחושת ביטחון פנימית, המאפשרת להם לפתח קשרי אהבה ואמון עם ובאחרים.

• היקשרות חרדתית - אופיינית למי שגדלו בסביבה "הפכפכה" רגשית. למי שגדלו בסביבה ששידרה להם חוסר עקביות (גם כאלה שגדלו במצב של חוסר הסכמה בין הוריהם/מטפלים עיקריים), נטייה מוגברת לחרדות, להתנהגות חרדתית ולפחד נטישה. הם ייטו לפתח התנהגות "דביקה/תלותית" וישאפו לפתח בקשרים שלהם קרבה בדרגה מופרזת של היטמעות בזולת.

• היקשרות נמנעת/מבטלת - אופיינית למי שגדלו בסביבה בה הם נאלצו (או חשו "אנוסים") להדחיק את האינסטינקט הטבעי של כולנו, לקבלת תמיכה, חיזוקים ונחמה ממי שמטפלים בהם. במי שחוו זאת בילדותם, יתפתחו דפוסי התנהגות נמנעת וישימו לעיל (יתרחקו) מהתהדקות  קשר כלשהו, היות שיחושו "חנק" ככול שהפְּגִיעוּת והחשיפה האישית שלהם תגדלנה. כלומר, אם התעלמו מהצרכים שלך, דחו או בטלו אותם, "למדת" ש"אין טעם" לבכות, לבקש, להתחנן... גם אם התפנו לצרכים שלך תדירות בחוסר חשק, חוסר סבלנות, עצבים, כעס... 

• היקשרות "מבועתת"/נמנעת - מתפתחת לרוב כשמישהו חשוף בילדותו להתנהגות מבלבלת ו/או "סוערת" (מעברים חדים) של מטפל/ים עיקרי/ים. הנפגעים ינועו בין רצון עז לקשר לבין הימנעות בולטת ממנו, בו זמנית! היקשרות מעין זו אופיינית למדי בילדים שמי מהמטפלים העיקריים שלהם היו אלכוהוליסטים, או מכורים, או בעלי הפרעות אישיות, או ש"הועברתם" לטיפולם של אחרים, שהעבירו אתכם הלאה...

      היקשרות מעין זו נחשבה בעבר הלא-רחוק ליחסית פחות נפוצה. כיום, לנוכח העלייה המדאיגה של תופעות והתנהגות

      מסוג של נרקיסיזם (בעיקר במדינות מערביות, בהן הקפיטליזם רק הולך ומתעצם, העלייה במקרי הגירושין וקשרי

      המשפחה הולכים ומתרופפים), יש יותר נפגעים. לא מעט מחקרים מוכיחים, שהתנהגות שכזו  נעוצה בטראומה

      ממושכת/מורכבת CPTSD.

 

2. המאפיינים של פחד מאינטימיות:

הבעייתיות בזיהוי בעצמך פחד מאינטימיות נובעת לרוב מפרשנות לא מדוייקת, או שגויה שאנו מעניקים לתחושותינו. גם המסתכלים מבחוץ יכולים לפרש בטעות את הפחד הזה שקיים בנו ככעס, כאדישות, כקור רגשי, ואף כנכות רגשית... לחילופין, אם מגיל צעיר למדנו למסך את האמת שלנו, כי חששנו שאיש לא יבין אותנו, או יאמין לנו, או, שבלית-ברירה חיפשנו חיזוקים חיוביים "בחוץ" - בנינו לעצמנו תדמית יפה ומהודקת של צחוק ושנינות, חריצות, משקיענות, חברותיים... של מוצלחים ומצליחנים... וכן, כולנו "נוטים להאמין" לסיפורים של עצמינו...

 

מי שפתחו חששות ופחדים מאינטימיות:

• עשויים להיות בעלי ערך עצמי ירוד או מוגזם (מתחת או מעבר לכול פרופורציה).

• לא ממהרים, אם בכלל, לתת אמון במישהו או במשהו. ייתקשו להבדיל בין "אוייב לאוהב".

• להיות בעלי נטייה לחוות כעס וכעסים תדירות ומעת לעת, אף זעם של ממש.

• להימנע מכל מגע ונגיעה גופנית (אפילו אקראיים).

• מתקשים בפיתוח קשר/ים של קרבה, מחייבים ומחוייבים.

•  בעלי סיפור חיים רצוף בקשרים בלתי יציבים.

• עשויים להתקשות לחלוק את רגשותיהם ו/או להביע את תחושותיהם ורגשותיהם (מכאן גם נובע סף תסכול נמוך) .

• יהיו בעלי תשוקה מינית "חסרת שובע".

• יעדיפו או ייבחרו במודע לחיות במצב של בידוד חברתי. או,

• שבהפוך על הפוך, יתנהגו בצורה מוחצנת: ירבו בקשרים וב"חברים" יהיו "עליזים"/שנונים/מצחיקים/"חדים"/חברותיים, יקפידו על המראה שלהם, בעוד ליבם בוכה ומתאבל... (ואם את/ה, מזהה בעצמך התנהגות מעין זו - אנא פנו, לאלתר לקבלת סיוע ממטפל/ת שאמונים, מנוסים ובקיאים ב*טיפול לא קונבנציונאלי. (טיפול קונבנציונאלי לרוב מושתת על שיחות "נפש" ואנליזה, נמשך לאורך זמן ואינו בנוי לטיפול ממוקד בטראומה מתמשכת/מורכבת CPTSD, לה רוב הנפגעים כלל לא מודעים).

הפחד מאינטימיות דומה מאוד לכל מנגנון הגנה/תגובת מגננה וסביר להניח, שהוא מושתת על חוויות עבר, בעיקר אלה מן הילדות. ומי שפתחו פחד מאינטימיות, נמנעים מכל אפשרות לחשיפה אישית או ממתן אמון בזולת, מהחשש להיפגע.

 

3. הסיבות שיכולות להוביל כל אדם לפחד מאינטימיות:

• פחד מדחייה – כאשר נמנעים מליזום צעדים ראשוניים כלשהם, שיובילו לבניית קשר. בין אם  אתם אישית חוויתם דחייה, או הייתם עדים לדחייה או חרם על אדם אחר, למצוקה ולכאב שהיא גורמת, תעשו הכ-ול למנוע מעצמכם תחושת כאב שכזו.

• פחד גבוה מנטישה – אמנם פחד הנטישה קיים בכולנו מלידה, אך כאשר מודאגים למפרע מהאפשרות שברגע שיהיה לכם קשר אינטימי, הצד השני ינטוש (את הקשר ואתכם), המדובר במינון גובה מאוד של פחד מנטישה (הפחד הזה מוגבר בך, הרבה מעבר לקיומו בממוצע). מקורו של פחד מוגבר זה עשוי להיות נעוץ בילדות. עשוי להיות על רקע של מוות של אדם קרוב (בדרגה ראשונה או שנייה), על רקע של פרידה (או גירושין) של הורים ואף, מפתיע ככול שזה יישמע, פחד זה יכול לנבוע מדמות משמעותית לכם, שגם אם אתם חיים אתם ביום-יום, או שהם חלק בלתי נפרד מחייכם, הם בגדר דמות נוכחת-נפקדת: גבר או אישה שנמצאים פיזית מול עיניכם (לרוב מי מההורים או בן/ת זוג), שפנויים רגשית רק למען עצמם וטובתם. כלומר, שחרף כל מענה או התייחסות, לכאורה, שלהם לקיומכם בחייהם (גם אם הם טופחים לכם על השכם ואפילו משבחים אתכם, את ביצועיכם או את התנהגותכם , על אחת כמה וכמה אם הם מעבירים עליכם ביקורת שלילית "כרונית") -  בתת-מודע שלכם (ואולי אי שם בתודעה שלכם) נצרבים הידע והתחושה הפנימית, שכול תגובה אוהדת שלהם היא או מהשפה אל החוץ, מעין מס-שפתיים, או שנועדה לשרת אותם ("להוריד" אתכם מהווריד שלהם, מהזמן "שלהם" ומתשומת הלב האמתית שלהם לנפש חיה אחרת). זאת, בעוד את הביקורות והתגובות השליליות שלהם, אתם לבסוף "מאמצים" ומשתכנעים, שאתם בעצמכם "דפוקים" או שמשהו בכם פגום .

• התעללות רגשית/נפשית ממושכת או התעללות גופנית (בעבר ו/או בהווה).

• הזנחה הורית -  הורים (או מטפלים עיקריים) שהתעלמו מהצרכים הבסיסיים והטבעיים של ילדיהם, לא משנה מאלו סיבות (כולל, ולו רק, השתלטות על המרחב האישי/הפרטי שלך).

• בעיות פרידה - בשל תלות יתר שהתפתחה, במי מהמשפחה הגרעינית.

• פחד מאבדן עצמאות, מ"ללכת לאיבוד"/להיבלע ע"י הקשר, להיות נשלט – גם פחד זה הוא פחד מולד (ישנם 5 פחדים מולדים), אך במי שחוששים מאינטימיות הוא מוגבר, בשל חוויות חייהם.

• התעללות מינית בילדות (או אונס בגיל כלשהו) – יכולה להוביל לפחד מקשרים רגשיים ו/או מיניים של קרבה. התעללות מינית בילדות תקשה, על מי שחוו אותה, לבטוח בנפש חיה ולבנות קשר של קרבה. המאפיינים של פחד מאינטימיות, אותו ניתן לשייך להתעללות מינית בילדות כוללים: * תשוקה מינית נמוכה, קושי בלחוש תשוקה: * ראייה במין כ"מחוייבות" נטולת הנאה: *תחושות של כעס, גועל או אשמה כשנוגעים בך: * ריחוק רגשי בעת אקט מיני: * התנהגות מינית בלתי הולמת, כולל "התמכרות" למין: * בעיות גופניות כגון כאבים, קשיים בזקפה או קושי לחוות אורגזמה.

• הסיבה היותר נדירה לפחד מאינטימיות, הפוגעת רק בכ- 2.5% מכלל האוכלוסייה העולמית (גברים, נשים וילדים), הינה מצב פתולוגי, המכונה הפרעת אישיות נמנעת מקרבה/מאינטימיות AVPD (avoidant personality disorder). מצב זה דורש טיפול פסיכיאטרי.

                            ---------------------------------------------------------------

 

הפרעת אישיות נמנעת AVPD:

הפרעת אישיות נמנעת – פוגעת בכ- 2.5% מכלל האוכלוסייה העולמית (גברים, נשים וטף) ומכונה גם הפרעה חרדתית מקרבה/אינטימיות. זהו מצב פתולוגי, הדורש טיפול פסיכיאטרי. לרוב היא מתפתחת בילדות. ההערכה היא שמדובר באחוזים גבוהים יותר של הסובלים ממנה, היות שחלק ניכר מהסובלים לא מעלים על דעתם שהם סובלים מזה או שקיימים לכך טיפולים יעילים ומהירים.

מאפייני הפרעה חרדתית מקרבה/אינטימיות (או הפרעת אישיות נמנעת) AVPD: * ערך עצמי ירוד, ביישנות, גמלוניות: * פחד/חשש מביקורת, שיפוטיות או עלבון: * הימנעות מאירועים ומצבים חברתיים: * רגישות-יתר לביקורת שלילית (ואף ל"רמז" ממנה): * האדרה או, תחושות חשש מועצמות, של בעיות פוטנציאליות ("רואי שחורות", שחשים "מובסים" לנוכח רשימת הבעיות שהם "חוזים" או מהן הם חוששים): * הימנעות מלקיחת סיכונים או מלהישתתף בפעילות שעשויה להסתיים במבוכה/בושה.

נכון להיום, מתקשים החוקרים להצביע בוודאות על הסיבה להתפתחות הפרעה חרדתית זו, אך נוטים לחשוב, שהיא נעוצה בתערובת של גנטיקה משפחתית והשפעות וגורמים סביבתיים. לדעתי ומן הסתם, אם למי מההורים (או לשניהם) הפרעה זו, הם יטביעו בילדיהם את חותמתה, היות שבסיס ההתנהגות שלנו כילדים מושתת על התגובות של ההורים שלנו אלינו ואל הסביבה והמצבים השונים...

החוקרים גם משייכים אותה לחוויות טראומטיות ולהזנחה בילדות ולדבריהם, ילדים שחוו את מי מהמטפלים בהם כנטולי חיבה ועידוד כלפיהם ו/או שחוו דחייה על ידי מי מהם, יהיו בסיכון גבוה לפתח הפרעה זו (AVOIDANT PERSONALITY DISORDER). כנ"ל גם ילדים שחוו התעללות מכל סוג, הזנחה או טיפול ברמה מינימלית או ירודה. ילדים אלה יפתחו הימנעות מליצור קשרים חברתיים כמעין מנגנון הגנה.

אבחון הפרעת אישיות נמנעת

לצורך אבחון הפרעת אישיות נמנעת, עדיף תחילה להתחיל בביקורת רפואית גופנית, בעיקר אם כבר שנים שלא עלה בדעתכם לבדוק את מצב בריאותכם.

כעיקרון, חלק ניכר מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים למדו להעריך ולאבחן הפרעות חרדתיות, ביניהן גם הפרעת אישיות נמנעת (הפרעת חרדה מאינטימיות).

              ------------------------------------------------------------------------------------

​

4. ההשלכות של פחד מאינטימיות:

לפחד מאינטימיות השפעה עצומה על חייו של כל אדם, בעיקר בתחום היחסים הזוגיים או בהעדרם. האמת היא שע"פ המחקרים, כל הפרעה חרדית שהי, משפיעה לרעה על הקשר הזוגי.

פחד מאינטימיות יכול לגרום לבניית חומות לתחושות של חיבה, אהבה ותשוקה. אם בן/ת הזוג שלך לא מודעים לכך או לא מסוגלים להבין זאת, הם עשויים לחוש דחויים ובלתי רצויים לך (בשל החומות שהקפת עצמך בהן).

השפעות נוספות עשויות להיות:

• בידוד חברתי.

• פחד מאינטימיות, כבר בשלביו הראשונים, עלול להוביל לדיכאון קליני.

• סיכון גבוה להתמכרות לאלכוהול, תרופות, סמים, סקס אקראי, משחקי מחשב...

• מפגשים ראשונים "סדרתיים"  או שפע של מערכות יחסים קצרות.

• חבלה בכל קשר קיים באמצעות עקשנות בלתי מתפשרת וביקורתיות-יתר.

 

ביטויים נוספים, אפשריים, לחששות ופחד מאינטימיות:

• קשיים בביטוי צרכים אישיים.

• נטייה לפרפקציוניזם (שלרוב מעידה על חוסר בשלות רגשית).

• הימנעות משיחות בעלות משמעות רגשית עם הקרובים לנו.

• קשיים בפנייה לעזרה/סיוע/תמיכה מהקרובים לנו, קשיים בלבקש (או לקבל) עצות ממי שקרובים לנו, הימנעות משיתוף אנשים קרובים בקבלת החלטות, שישירות או בעקיפין עשויות גם להשפיע עליהם.

• חוסר מוכנות לשתף נפש חיה במטרות, בחלומות, בתכניות לעתיד ובשאיפות שלך.

• הימנעות מאינטימיות מינית ו/או מספונטניות במין ובביטוי תחושות מיניות.

• "נישואין לעבודה" - וורכוהוליזם workoholism: כשהעבודה שלנו תופסת את המקום הראשון בחיינו על רצף הזמן.

• מהרגע שיצאתם את ד' אמותיכם, אתם עם מסיכה של "הכול דבש". 

 

בעוד שלצורך אבחון של הפרעת אישיות נמנעת יש לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר, לטיפול בה לא נחוצה אבחנה פורמאלית וגם לא טיפול קונבנציונאלי, בפרט אם מקורה אינו בחוויה/יות טראומטיות (חד-פעמית/יות), אלא מחוויות טראומטיות מצטברות, על רצף זמן. במידה שמקורו של הפחד מאינטימיות נובע מרקע של התעללות רגשית נפשית סמויה ממושכת, בין אם בלי או בתוספת כל טראומה מסוג אחר – יש לכך כיום מספר טיפולים ושיטות יעילות שמאפשרים החלמה ואיכות חיים.

אם אתם מודעים לאפשרות של טראומה כלשהי שחוויתם ו/או וזוכרים חוויות שליליות מילדותכם, מצבים שעוררו בכם תחושה של אי נוחות או בלבול וחוסר ישע (מספיקה רק חוויה אחת שעד היום עצם המחשבה עליה "עושה לכם רע"), או אם אתם בבגרותכם "מתמגנטים סדרתית" למי שדווקא "לא מגלים בכם עניין" (קשים להשגה), אם הערך העצמי שלכם ירוד (לעומת הרושם שאתם עושים או מותירים באחרים, או לעומת התדמית שיצרתם לעצמכם), אם אתם "בוחרים" להיות לבד או להימנע מ... או לדחות מפגשים, בעקביות ושיטתיות (בגלל כל מיני תירוצים שאינם קשורים ישירות לאדם/אנשים עצמם, אלא תירוצים קבילים בעיניך שלך מסוג "אין לי כוח/חשק/זמן", "חם לי/קר לי/צפוף לי/המוני לי/בפעם אחרת"...), אם מלכתחילה יש לכם אולי רק קשר או שניים שבעיניכם טובים, או חשובים משמעותית (על אחת כמה וכמה אם לא) וככה גם היה מאז שאתם זוכרים את עצמכם –

ההסבר הקביל והנפוץ מכולם הוא, שחוויתם בילדותכם/נעוריכם התעללות והזנחה רגשית/נפשית (שאולי גם לוותה בסכנה לבריאותכם ולחייכם, אך לא בהכרח). בין אם ממי או משני הוריכם, ו/או ממטפל/ת עיקרי או דמויות משמעותיות אחרות בסביבתכם המיידית. כנ"ל גם אם בעקבות קשר זוגי עמוק שהיה לכם ושהסתיים בריסוק לבבכם – התחלתם להסתגר בד' אמותיכם או שוויתרתם מראש על כל אפשרות לזוגיות טובה ובריאה.