ב- DSM V תסמונת ניכור הורי

 =

התעללות נפשית בילדים

ארגון הפסיכיאטרים האמריקני מתייחס לתופעה, שמכונה בקרב אנשי מקצוע רבים ובציבור, תסמונת ניכור הורי,  תחת הכותרת "התעללות נפשית /פסיכולוגית בילדים" והיא מופיעה תחת 4 אבחנות בקודים:

309.4,  V61.29  ,V61.20 ו-V995.51. מידע זה הוא חיוני להבטים המשפטיים, הטיפוליים  והמשפחתיים ומבוסס על הידע והפרסומים של ד"ר צ'ילדרס, ד"ר ריצ'רד וורשק וד"ר דאגלאס דרנל (נפטר 2017).

האבחנה של התעללות נפשית/פסיכולוגית בילדים מוגדרת ב- DSM 5 כ"פעולות מילוליות או סימבוליות לא אקראיות של הורה או מטפל/ת לילדים שתוצאתן, או התוצאה הסבירה שלהן, היא פגיעה נפשית בילדים". *ה- DSM הינו ספר האבחנות העולמי (משמש כ"תנ"ך") של פסיכיאטרים ופסיכולוגים מכול התחומים ברחבי העולם.

האבחנות המופיעות ב- DSM 5 לתחום המכונה בפי כל תסמונת ניכור הורי הן:

309.4 - הפרעת הסתגלות מלווה בפגיעה רגשית והתנהגותית

V61.20 - בעיית יחס בין הורה-ילד/ה

V61.29 - ילד/ה תחת השפעה של מצוקת יחסים הוריים

V995.51 - אישוש התעללות רגשית בילד/ה 

התעללות נפשית (פסיכולוגית) בילדים

כדי לאשש קיומה של התעללות נפשית בילדים (תסמונת ניכור הורי) חייבות להתקיים בילד/ה 3 תחומי פתולוגיות משמעותיות, הבאות לידי ביטוי בשלושת הסמנים לאבחון במצבים של ניכור הורי,  על רקע בעיית שיוך/שייכות שנובעת מהורות פתוגנית (חולנית):

   1) פתולוגיה רגשית/נפשית התפתחותית, בהשפעת גורם חיצוני

        גרימה להדחקת טווח הפעילות הנורמלית של מערכת ההתקשרות של הילד/ה, המהווה מערכת מולדת של מוטיבציה (הנעה). זאת כתוצאה ישירה            מהורות חולנית קיצונית של הורה בעל/ת הפרעת אישיות  נרקיסיסטית או הפרעת אישיות גבולית. הורים אלה משתמשים בילדיהם ומתייחסים                    אליהם  כאל "מחליפי תפקידם" והופכים אותם ל"ווסתים" של הההורות החולנית של עצמם (לווסתי הפרעת האישיות שלהם).

   2) פתולוגיה רגשית/נפשית של האישיות, בהשפעת גורם חיצוני

        בילד/ה ניתן לזהות 5 פתולוגיות התנהגותיות האופייניות ל- והמיוצרות ע"י ההורה בעל/ת הפרעת אישיות נרקיסיסטית/גבולית. לחילופין, בילד/ה                מופיעים סימפטומים של פוביית חרדה (בהשפעת גורם חיצוני) כלפי ההורה הזמין/ה רגשית, האוהב/ת ובעל/ת טווח הרגשות הבריאים.

   3) פתולוגיה רגשית/נפשית פסיכיאטרית, בהשפעת גורם חיצוני

        התסמינים ההתנהגותיים שמופיעים בילד/ה הם של אמונות שווא, שנובעות מההורות החולנית הקיצונית ואשר נשתלו ונוצרו ע"י ההורה החולני

        בעל/ת הפרעת אישיות נרקיסיסטית/גבולית.

בפועל, ההורה הפתוגני הוא השורש למערכת אמונות השווא המתפתחת בילדים ולאמונות השווא של הילדים. מערכת אמונות השווא הזו, היא הגורם לרצונם המוצהר של ילדים, שנפגעו מההורה הפתוגני, לחתוך כל קשר עם ההורה הזמין/ה רגשית, האוהב/ת והתומך/ת ובכך בעצם לאבד את את מי שיכולים היו לשמש להם כתמיכה ועידוד נפשיים/רגשיים וכקיר מגן מפני פגיעת ההורה הפתוגני.

הווה אומר שהאחראים ישירות להפרעות הנפשיות שמתפתחות בילדים המתנכרים להורים אוהבים ומסורים, הם ההורים הפתוגנים.

הבעייה היא שבתי המשפט ברחבי העולם ובישראל מבססים את החלטותיהם בד"כ לגבי משמורת של קטינים, על קריטריונים שאינם לוקחים בחשבון פגיעות נפשיות ותפקודיות בילדים. מבחינת בתי המשפט מספיק שההורה המשמורן דואג/ת בצורה סבירה לצרכים השוטפים של הילדים: אוכל ראוי, מגורים ראויים, לבוש ראוי, חינוך, תנאי בריאות ואי הזנחה.

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.