התעללות רגשית סמויה
=
גניבת זהותך
מאמרים למחשבה:
מלכות הדרמה
וערפדי התצומי
למרות ייצוגם הדל, יחסית, בקרב האוכלוסיה העולמית (רק כ- 1.8%), קשה להתעלם מהפרעת האישיות ההיסטריונית HPD. אמנם, זו בעיקר הפרעת אישיות נשית, פי ארבעה (4) יותר נשים מגברים, אך אני חושדת, שכמות הנשים שאי פעם הוטרדו מינית, זהה לכמות הנשים ששמעו גבר מכנה אותן דרמה קווין DRAMA QUEEN (כי לא היה לו רעיון יותר מוצלח), או היסטרית. כלומר שלפחות 50% מכלל האוכלוסייה הנשית בעולם "זכתה" לשמוע זאת, על לא עוול...
ברם, אם אתם חיים תחת אותה קורת גג עם מישהי בעלת הפרעת אישיות היסטריונית, האפשרות שהיא מזיקה לעצמה באותה רמה בה היא מזיקה לכם ולסביבתה, אין בה כדי לנחם. (לפיכך, מאמר זה נכתב בעיקר בלשון נקבה).
5 או יותר מהתסמינים הבאים "מצדיקים" את התווית ההיסטריונית:
* תנאי מקדים ומחייב לכול האמור: על הפרט ללקות ברמת התפקוד בשוטף ו/או לחוש מצוקה כרונית, בגין התסמינים שלה/ו.
1) התמקדות ב"אני" - מרוכזים בעצמם ובהפגנת אי-נוחות אם לא מהווים את מרכז תשומת הלב.
2) חיפוש קבוע לחיזוקים ותמיכות מהסובבים.
3) הופעה ו/או התנהגות פתיינית, שאיננה הולמת את הנסיבות.
4) מצבי-רוח ומעברים מהירים ביניהם, שנראים רדודים ובלתי אמינים.
5) עסוקים בצורה מוגזמת בהופעתם החיצונית ומשתמשים בהופעתם החיצונית כדי למשוך תשומת לב.
6) דעותיהם ו'עמדותיהם' מושפעות בקלות ע"י אחרים, אך הם עצמם אינם יכולים לפרט ו/או להסביר אותן.
7) תיאטרליות יתר, תוך הצגה מוגזמת של רגשות.
8) נטייה אישית להאמין שמערכת יחסים מסויימת היא ברמת האינטימיות, בעוד היא ממש לא.
9) קלים לשפעול (למניפולציה) ע"י אחרים.
מאפייניה העיקריים של הפרעת אישיות היסטריונית הם:
* "רגשי" - לנשים (ולקומץ הגברים) הללו, נטייה להיסחפות רגשית ולהצגת רגשות תיאטרלית. נקודת המוצא הטבעית שלהן היא הרגש, בעוד מטרתן העיקרית היא לזכות במרב ובמלוא תשומת הלב שניתנים להשגה. עניין שמוביל ל...
* צורך לאו-בר-כיבוש ל'תצומי' - הן תאבות ל*תשומת לב. ללא תשומת הלב הנדרשת להן, הן חשות באי-נוחות ונפגעות עד עמקי נשמתן מהתחושה הסובייקטיבית של חוסר הערכה כלפיהן, כל עוד הן אינן במרכז תשומת הלב.
* בהתנהגותן ניכר הצורך ה'נואש' לקבלת חיזוקים ותמיכות, שמתבטא בתיאטרליות-יתר ודרמטיות עצמית. הן נוטות להתנהג בהפגנת פתיינות מינית ובאגוצנטריות, במצבים שאינם הולמים זאת - בין אם חברתית, תעסוקתית ו/או מקצועית (התנהגות אינפנטילית. כך בצורה, שעוברת ופוסחת על כל מוסכמה חברתית וכל המקובל/נסבל).
משלושת מאפייני יסוד אלה, נובעות שאר ההתנהגויות שלהן. הן עשויות להיות מלאות שמחת-חיים ודרמטיות ובקלות להקסים הכרויות ומכרים חדשים בהתלהבותן, בפתיחותן (לכאורה) וביכולת שלהן לפלרטט. באותה רמת סיכוי, הן יכולות להביך את קרוביהן וחבריהן בסצנות של סערות רגשיות בציבור כגון: הפגנת להיטות-יתר כלפי אדם שרק הכירו, בכי 'קורע-לב' על כל עיכוב קל ואף התקפי זעם ילדותיים.
לחיות עם אישה (או גבר) בעלי הפרעת אישיות היסטריונית זה לחיות עם ילד כבן שנתיים-שלוש, בעל כישורים ויכולות של אדם בוגר. המונח "*אינפנטיליות" מטיב להגדיר זאת.
נשים וגברים בעלי הפרעת אישיות היסטריונית הם אנשים מאוד יצירתיים. בין אם בתחומי האמנויות והיצירה, הגסטרונומיה, בין אם בתחום הכתיבה והמדיה - הם מאוד מצליחים. בשל כך, לרוב הם יחוו כישלונות בתחומים הדורשים חשיבה אנליטית, רציונלית והגיונית.
להלן רשימת התנהגויות וגישות, שאופייניות לערפדי התצומי והדרמה. יש רק לזכור, שלכול אחת ואחד מהם אופי ייחודי וכי התנהגויות אלה אינן משמשות לאבחנה:
- סף גירוי נמוך להתפרצויות רגשיות.
- ריבוי ושימוש בשוטף של ביטויים כמו: "בחיים לא", "לעולם-לא" או"תמיד". חרף השימוש החופשי שלהם בתוספות אלה בדבריהם, נדיר שיש להן אחיזה במציאות או אמת.
- לעתים תכופות תלווה אותן תחושה של זעם כבוש ואמונה פנימית שעשו להם עוול, הזניחו אותם ו/או התעללו בהם.
- כדי לזכות בתשומת לב, הם יתגרו בזולת ולו רק כדי לעורר בו/ה פרץ של כעסים ואלימות. (תשומת לב, היא תשומת לב, בין אם חיובית ובין אם שלילית).
- בעלות נטייה מדאיגה לדבר ב"פולנית גבוהה", תוך כדי רמיסת הזולת. הן יודעות לשמור על "ידידותיות" בעוד הן "מסובבות את הסכין" באגביות, תוך כדי העברת ביקורת קטלנית עליך. אמירות לדוגמה: "אני ממש לא זוכרת מתי נפגשנו בפעם הקודמת , אבל אני זוכרת איזה גוף מדהים היה לך אז". או "הייתי בטוח/ה שאוכל לסמוך עליך בנדון, כנראה שהתבלבלתי עם מישהו אחר/ת..." או, בדאגה מעושה "מה קרה לך? את/ה נראה/ית זוועה...", "אני מתקשה להאמין... זה הכול? כולנו היינו בטוחים שאת/ה תהיי/ה הראשון/ה להגיע ל___". פסגת הדיבור הפסיבי-אגרסיבי היא המשפט המוכר "זה בסדר. אני לא מתלוננת. אמשיך לשבת לי לבד בחושך...".
- האשמות. בין אם קבילות בין אם לאו: נטייה להאשים אדם מסויים או את כול העולם ואחותו בכל בעייה, קטנה כגדולה, במקום לחפש ולהעלות אפשרויות לפתרונה.
- נטייה להפוך "זבוב לפיל": לנפח חומרתם של מצבים לממדים של "קטסטרופה", גם כשהמדובר בדברים של מה בכך.
- נטייה להכחיש ולהתכחש לאירועים, חוויות או חומרת מצבים. הם מאמינים שהם פשוט לא קרו או קורים זה הרגע...
- תלות. תלותיות. נטייה כרונית של אדם בוגר לתלות יתר בזולת: בין אם רגשית, בריאותית, בקבלת החלטות,
או חברתית וכלכלית.
- כפועל יוצא מהפרעת האישיות הזו: התעללות רגשית בזולת, שנועדה לייצר באחרים חששות ואימה, מחוייבות ותחושות אשם כבדים.
- נטייה לסחטנות רגשית: שימוש במערכת של עונשים ואיומים כדי לשלוט בהתנהגות של הזולת.
- יחס בלתי מאוזן לבני המשפחה, העדפה ברורה של האחד והפיכת האחר ל"שעיר לעזאזל".
- תחושת ריקנות כרונית: חוסר עניין בחיי שגרה וצורך למלא אותם בהרפתקאות מיניות ו/או במערכות יחסים מסוג "חיזור גורלי".
- עשיית סצנות: כניסה להיסטריה לנוכח קבלת חדשות רעות או בגין מצב עגום שנוצר, ברמה שמסיטה את תשומת הלב מהבעייה האמיתית ומפנה אותה כלפי האדם שנכנס להיסטריה.
- אימפולסיביות גבוהה: הנטייה לדבר ו/או להתנהג בהתבסס על הרגש המיידי, ללא בסיס הגיוני שייתומך בכך.
- תנודות חזקות במצבי רוח: מעגל של מצבי רוח בלתי צפויים, שלא ניתן להסבירם על רקע תרחיש המציאות באותו זמן.
- "זו לא אשמתי": נטייה להסיר מעצמה כל אחריות למעשיה ולדבריה שלה.
- נטייה להתקפי חרדה: כולל נשימות שטוחות ומהירות (היפר-וונטילציה), רעד גופני, זיעה קרה וצמרמורות.
- נטייה להתקפי זעם שמאיימים על הזולת ועל רווחתו בין אם מילולית, פיזית ו/או רגשית.
- נטייה ל"התקיל" מערכות יחסים: ליצור מצבים של דחייה או קרבה, בעיקר בתקופות של "שגרה מבורכת", מתוך צורך לקבלת תשומת לב. יצירת סכסוכים יש מאין, או מעברים חדים למצבים מיניים, בלי כל "התרעה מוקדמת".
- זיכרון ושיכחה סלקטיביים: תלוי בתוצאה הרצויה להם...
- "קדושה מעונה": נטייה לקחת לעצמה את תפקיד הקרבן, האומללה...
- תחושה של "מגיע לי יחס מועדף": הציפייה שכול אדם אמור לתת להן/ם יחס מועדף על פני כל אחד אחר.
- נטייה להשתמש בשתיקה עוינת כצורת ענישה ואיום.
- "מבחני פתע": כפייה על הזולת להוכיח להן/ם את אהבתו, נאמנותו, הערצתו...