האמת היא שמי שיותר מופתעים מהמטופלים עצמם, הם קרובי משפחתם וחבריהם. מבחינה חברתית הם צודקים. אבל מבחינת מבט של פסיכולוג, הגיוני וקביל שהנפגעים יחושו כך. היות שלחץ נפשי קיצוני ו/או ממושך מוביל לשינויים בלתי רצוניים ובלתי מודעים של התפיסות, הערכים, האמונות והפרשנות של כול בן אנוש.

​

העניין הוא שדאגה לאדם, אותו אנו מכירים וחולקים חוויות, היא טבעית, אך איננה מצביעה על כך או מהווה הוכחה לכך, שהמדובר בקשר של אהבה. ובקצרה, דאגה לשלומו של אדם איננה הוכחה לקיום קשר של אהבה. בחלק בלתי מבוטל מההמקרים המדובר ב-*PERSPECTICIDE: מצב בו, במקביל לתסמונת שטוקהולם, מתפתחת בנפגעים "כניעות" או כפיפות.

​

הדגש הוא על כך שברוב המקרים, הרגשות בקשר עם אדם שפוגע בך לאורך כל הדרך אינן רגשות אהבה, אלא מנגנון הגנה של המוח, שנועד להגן ולהקל על הלחץ והמצוקה של הנפגעים. בכך המוח שלכם עוזר לכם להתמודד עם המצב הבלתי נסבל. אך אלה אינם רגשות "אהבה באמת"והם אינם הוכחה לקיום של קשר אוהב.

 

במידה שאתם חשים שזה מנגנון הגנה, עליכם לבחון את ההבדלים:

כשיודעים במדוייק להגדיר אהבה, ניתן לעשות את ההבחנה בין מערכת יחסים אוהבת ובריאה לבין מערכת יחסים חולה.  להלן ההגדרה האנושית לאהבה - נסו להשוות אותה למה שהאדם אתו אתם במערכת יחסים מביע כלפיכם:

האהבה היא טובת לב ונדיבה. היא לעולם איננה צרת-עין או רותחת מקנאה. היא איננה גאוותנית ואיננה מציגה עצמה לראווה בצורה מתנשאת. אין בה יוהרה או הכרה (מוגזמת) בערך עצמה. אהבת אמת איננה חצופה, גסה או נוהגת בחוסר אכפתיות, או באדישות. אהבת אמת איננה מתעקשת על הדרך שלה, כי היא אינה דורשת את טובת עצמה. היא איננה קפריזית, היא לא סובלת מרגישות-יתר (כלומר, היא כן יודעת "להעלים-עין"), ואיננה מביעה שאט נפש וחוסר סבלנות או סובלנות. לאהבה אין שמחה לאיד לנוכח אי-צדק, חוסר הגינות ועוולות, אך היא מאושרת ושמחה כשהאמת, הצודק והנכון שולטים בכיפה. האהבה מאמינה בטוב שבזולת ולא מתעכבת על חסרונותיו.

​

ואם האדם השני לא מתנהג כך בשוטף ובעקביות כלפיך, את/ה לא נמצאים בקשר של אהבה. וגם אם את/ה מתנהגים בדיוק כך, בדרך של אהבה, אין זה אומר שיש לכם קשר של אהבה. קשר של אהבה הוא הדדי, דו"צ ומורכב מ-2 אנשים. אין די באדם אחד לקיים קשר של אהבה.

​

איש מאיתנו איננו "מלאך". לכל אחד מאיתנו ימים טובים וימים פחות טובים. כ"א מאיתנו יכול להתפרץ, להתעצבן, לענות בצורה פחות מהולמת או, לאבד את הסבלנות. קורה שחולים או לא מרגישים טוב, קורה שקמים "על רגל שמאל", או שמרגישים מזופתים. אך כמו שבקשר של התעללות המדובר ברצף, כן המדובר ברצף של אהבה בקשר של אהבה.

​

ואם בקשר, בו אתם נמצאים, רוב הזמן מבקרים אתכם, "מתקנים" את מעשיכם, מחשבותיכם, זיכרונכם, לא מכבדים את דעתכם ואת רצונותיכם ואתם רוב הזמן מוצאים את עצמכם מנסים לפייס ולרצות את הזולת, עצרו לרגע. חשבו. התחילו לבדוק - למען "שפיותכם", הרגשתכם הטובה עם עצמכם , בריאותכם, חייכם, עתידכם. פנו לתמיכות וסיוע - כי אתם בקשר מתעלל! החבלות, המכות, החבורות נסתרות מעין - גם סרטן, חו"ח, מתגלה בבדיקות.

​

היו הוגנים וישרים עם עצמכם. אל תכחישו או תדחיקו.

יש מי שיודעים ומנוסים בסיוע. נכון שרוב הארגונים מסייעים לנפגעי התעללות גופנית, אך גם בהם אנשי ונשות מקצוע טובים שיודעים לסייע או להפנות אתכם למומחים בתחום. גם במצבים של התעללות רגשית "נטו". גם אם פניתם לאיש או אשת מקצוע במגזר הפרטי - בררו איתם, מלכתחילה, לגבי ניסיונם בזיהוי ובטיפול בנפגעי סינדרום שטוקהולם במשפחה ו/או בזוגיות. זכרו - סינדרום שטוקהולם הוא מנגנון הגנה נפשי טבעי, הנכנס לפעולה על רקע התעללות רגשית ו/או גופנית. פנו ומצאו את *שיטת וגישת הטיפול שתועיל לכם לזהות/לאבחן ולהתוות לכם את הדרך חזרה לעצמכם. פנט גם למאמר המלא על *היקשרות טראומטית.