התעללות רגשית סמויה
=
גניבת זהותך
מאמרים למחשבה:
Complex) PTSD)
שיטות טיפול יעילות
בפוסט טראומה מורכבת (ההשלכה הישירה של התעללות רגשית סמויה) בבוגרים/מבוגרים וחשיבות הפנייה לטיפול
למי שאינם בקיאים באתר ובתכניו (וזהו העמוד הראשון בו פתחתם), באמצע העמוד רשימה של שיטות טיפול יעילות ל-PTSD - תסמונת פוסט טראומטית. כדי הבין איך ולמה היא מתפתחת
בכול מי שעברו ו/או עדיין עוברים התעללות רגשית סמויה (ילדים, נשים וגברים) ואת השפעותיה והשלכותיה (הדינמיקה שלה), מומלץ להתחיל קודם במאמר על *התעללות רגשית וממנו לעבור ל*השפעות גופניות ולמאמר על התפתחות *פוסט טראומה מורכבת - לפני ש'צוללים' לתכניו של המאמר הזה.
PTSD מתפתח בכל מצב וגיל של התעללות רגשית סמויה. הפרעות פוסט טראומטיות, מחמירות עם הזמן - גם אם מתרחקים פיזית מהמתעלל/ת, גם אם מנתקים מגע וקשר אבסולוטי עם מקור ההתעללות. גם אם המתעלל/ת עברו למקום אחר או נפטרו... PTSD מחמיר עם הזמן ואינו חולף מאליו ו/או בדרך נס! גם אם כיום אתם במקום מוגן ובסביבת אנשים תומכים ואוהבים - חייבים טיפול. הידע והמידע המופיעים במאמר מבוססים על מחקרים נרחבים ואותנטיים, כמו-גם על נסיונם של אנשי מקצוע מובילים בטיפול בו. מאחר שדעות אנשי המקצוע (וה-DSM V) לגבי "תת-הגדרות" של PTSD (מורכבות, חריפות, כרוניות) חלוקות בענייני הקטלוג וההפרדה של PTSD לשלוש או יותר אפשרויות ומאחר
שה-DSM V מתייחס חד-פעמית ובעקיפין למצב של טראומה מורכבת, קיימת העדפה ברורה של אנשי המקצוע המובילים בתחום הטיפול ב-PTSD להתייחס לפגיעות ולטיפול בהן כמקשה אחת, תחת כותרת העל- PTSD.
*הנחיות וטיפים לבחירת מטפל/ת (ובכללי, לקראת סוף המאמר)
*רשימת מקורות ומחקרים בתחתית העמוד
בעוד שתסמונת שטוקהולם, ליתר דיוק, היקשורת טראומטית, מתחילה להתפתח בחשופים להתעללות רגשית סמויה "בשוטף", כחודש מתחילת חיים במחיצת מתעלל/ת רגשית סמויים (ובהעדר הגנות ותמיכות סביבתיות מגיעה לשיאה ו"לנצח", לאחר גג שנה), הרי שתחילתו של PTSD, תסמונת פוסט טראומטית, נעוצה ברגע הראשון של ה"מתקפה הסמויה" הראשונה על רגשות הקרבנות. PTSD זה הולך ומתפתח, הולך ומחמיר, ככל שהחשיפה להתעללות מתמשכת, והופך תוך זמן קצר ל-PTSD מורכב (CPTSD). הפרעות פוסט טראומה שכזו הן פועל יוצא של עוצמת רגשות הקרבה ואהבה שחשים הנפגעים כלפי מקור ההתעללות. כלומר, שככול שמנעד הרגשות של הנפגעים עשיר יותר, איכותי יותר, אמיתי וישר יותר (מאשר הממוצע בשאר הפרטים בחברה), הם ייסבלו מרמה גבוהה יותר של PTSD , בשל מאפייני ההתעללות הרגשית הסמויה. (במילים אחרות, ככול שה-EQ, האיכות הרגשית של אדם גבוהה יותר, כן תגדל ותתעצם בו חומרת הפגיעה מ-PTSD מורכב). אז, לא רק שאנשים בעלי EQ גבוה בסיכון ליהפך למטרה "חיה" למתעלל/ת רגשית סמויים, גם עוצמת הפגיעה בהם תהיה חמורה יותר מאשר בנפגעים מטראומות אחרות.
למרות שאין ספק, ששיחות ייעוץ עם מטפל/ת טובים והולמים, מקלות - אין בהן להקל, אלא לזמן קצר. זאת, מהסיבה הפשוטה ש-PTSD, המורכב מהתרחשויות ומצבים חוזרים ונשנים, שמאפיינים התעללות רגשית ונפשית "בשוטף", מתפתח על רקע
*דיסוננס קוגניטיבי - פער מחשבתי/רגשי(דעה חצויה), שאינו מאפשר עיבוד נתונים הולם.
אמנם, יכולת החשיבה הרציונאלית "בנטו" איננה נפגעת, אך עיבוד נתונים (ויכולת ההפנמה) הוא תהליך שמורכב ממספר גורמים, ואינו מושתת בלעדית על יכולות שכליות ו/או מנת משכל. להפך. ככל שאדם מודע ליכולות השכליות שלו ו"מתעקש" להשען עליהן כדי להקל על מצבו, כן יחמיר מצבו.
לפיכך, הסיכוי להצלחה גבוהה ולכל החיים של שיטות טיפול ה"עוקפות" את השכל האנושי, את ה"רציונאל" האנושי - אף הוא גבוה. המדובר בשיטות שאינן דורשות מהמטופלים "הסברים רציונאליים". ולצורך כך, חייבים "סיוע-חוץ". מגורם חיצוני מיומן. לנפגעים יש יכולת גבוהה "להצדקה",למתן הסברים ותשובות רציונאלים גם לעצמם וגם לאחרים, כולל לאנשי מקצוע. ברור שזו אחת התופעות של CPTSD* על רקע התעללות ממושכת, חוזרת ונשנית - אך זו בדיוק התופעה שמונעת מהם קבלת עזרה ראויה, הולמת ויעילה.
הנפגעים מצליחים לשכנע בהסבריהם הרציונאלים לא רק את עצמם, אלא גם את הרוב.
*במילון שבאתר מוסבר כיצד כל תהליך קוגניטיבי מבוסס על שילוב של מספר גורמים: חשיבה, היגיון, תפיסה, קליטה, ערכים/אמונות, חוויות, ניסיון חיים וחושים (כולל אינטואיציה). ובמידה שאיכות אחד הגורמים הללו נפגמת, או "מתבלבלת"/מתעמעמת, נפגמת גם הדעת. הפירוש המדוייק של המושג/המילה דעת, זה הפנמה. אדם יכול להיות בהכרה מלאה ובכ"ז לא להתמצא בזמן, במקום או בכל מידע נכון לגבי חלקים מהמציאות בה הוא נמצא וחי. כידוע אומרים " נתבלעה/השתבשה עליו דעתו" (ולא הכרתו...).
מידע עדכני על תסמונת פוסט טראומה מורכבת
*תסמונת פוסט טראומה מורכבת ( Complex PTSD) הוא מונח בן פחות מעשור, שעדיין מהווה מחלוקת. המונח CPTSD מתייחס לתאור ולהבדלה בין מכלול הטראומות (לרוב כאירוע חד-פעמי) המתועדות המובילות ל- PTSD, לבין PTSD על רקע טראומות ישירות מאירועים וחוויות קשים, חוזרים ונשנים, לאורך זמן "עם שינויים קלים" - שכולם יוצרו או נוצרו ע"י בני אדם. כלומר: תסמונת פוסט טראומה מורכבת היא על "טהרת מעשה ידי בני אדם" (ולא שום גורם אחר). להבדיל ממצבים של PTSD אחרים, בהן אירוע טראומטי הוא בד"כ חד-פעמי (ובוודאי שלא חוזר תדירות), בהם המקור לו יכול להיות אדם, או כוחות ותופעות אחרים (שריפות, שטפונות, רעידות אדמה, מלחמה ועוד). בפועל, בין אם המדובר באירוע טראומטי חד-פעמי ובין אם ב"אוסף" ארועים חוזרים ונשים - המערכת הנפשית של האדם נכנסת בגינם להלם/שוק.
ההשלכות של ההלם/השוק, מערערות את יכולתו הטבעית של כל אדם בריא בנפשו לחוש מוגן ובטוח, או לסמוך על אפשרות הבסיס (והתחושה המהותית) שמשהו בחייו צפוי. אירועים ומצבים מהסוג הזה חושפים בברוטליות את שבריריות הקיום האנושי ומייצרים מצב בו-זמני הן של מצוקה ולחץ במיידי והן הפרעות לטווח הארוך. הפרעות עתידיות, שפוגעות באיכות וברמת התפקוד של הנפגעים בחיי היום-יום הרגילים ו"על הדרך" מכרסמות באדם, באוהבים אותו ובחברה בה הוא חי.
המחיר האישי שמשלמים על PTSD (מכול סוג שהו) משמעותי ב-4 הבטים:
1) רק ב-17% מהנפגעים לא מתפתחות הפרעות נוספות על רקע ה-PTSD. כלומר ש-83% מכלל הסובלים מ-PTSD מאובחנים עם בעיות בריאותיות והתנהגותיות נוספות.
2) פגיעות אלה הן גם רגשיות/נפשיות וגם גופניות, והן בעלות נטייה מדאיגה ליהפך לכרוניות. בכ-40% מנפגעי PTSD נמצאו פגיעות בריאותיות חריפות וחמורות גם לאחר עשור של ביקורת חוזרת והשוואת נתוני המחקרים.
3) תסמונת פוסט טראומטית מהווה לכשעצמה, גורם סיכון להתאבדות. בנפגעים מ-PTSD נצפתה נטייה גבוהה לנסיונות אובדניים ולהתאבדויות. ו-
4) רמת ואיכות תפקודם של הסובלים מ-PTSD בחיי היום-יום, השגיהם האישיים והמקצועיים, כישוריהם החברתיים, קשרי המשפחה והזוגיות שלהם - המשך מסלול חיים "נורמטיבי", תחושות ורגשות אמת של סיפוק, שמחה, הנאה, השג, נחת וקורת רוח - מתכלות ואת מקומן, במצב הכי טוב, תופסות אדישות, חששות כבדים מקבלת החלטות ו/או הימנעות מוחלטת מהן, וויתור למפרע (על רצונות ושאיפות טבעיים ואנושיים), הימנעות מחוויות חדשות ומכל מה שאינו מוכר (גם אם המוכר ממש גרוע, נטייה לדבוק בו), קשרים חברתיים ואישיים שטחיים ופגיעות חמורות במצב הבריאות הגופנית (לחצו למעבר לכתבה)... מה שמסביר את הבט מספר 3.
* מפתח הצבעים לסרט המודעות ל- CPTSD - פוסט טראומה מורכבת:
--- כחול-מתכתי: סרט המודעות ל-PTSD: --- סגול: סרט המודעות לאלימות במשפחה: --- ירוק: סרט המודעות לדיכאון ילדות,
חופש, בריאות נפשית: --- כחול: סרט המודעות לטרור ילדים, התעללות בילדים, חופש הדיבור ומשפחות אמנה: לבן: סרט המודעות
לתקווה ותמיכה, תום, ניצול ילדים, התעללות/הטרדה מינית בילדים, דיכאון פוסט טראומה, קורבנות טרור (מכל סוג שהו): -- - שחור: סרט
המודעות לטראומה, אבל והפרעות שינה.
* האתר רגשות מקושר עם אתר OOTS . https://www.outofthestorm.website , הוא אתר פרטי מוביל בארה"ב שמספק תמיכה (באנגלית) באמצעות מידע ופורום לנפגעי פוסט טראומה מורכבת (עם או בלי אבחנה "פורמלית"), המתפתחת על רקע טראומות שנוצרות כתוצאה מהתעללות ו/או מצבי הזנחה שנגרמים על ידי בני אדם אחרים. כל העובדים ב- OOTS הינם שורדי CPTSD (פוסט טראומה מורכבת).
******************
למרות שהתעללות רגשית סמויה (ה.ר.ס), איננה ממוקדת בזמן ובוודאי שאיננה אירוע חד-פעמי, כל "מתקפה" (ביקורת וביקורתיות נטולות שחר ובסיס) על ידי אדם (גבר/אישה), שלא רק שמעולם לא היו בנעליהם של המותקפים, גם מעולם לא עמדו/ענו על "הסטנדרטים" שהם מציגים לקרבנותיהם - הינה בגדר טראומה לרגשות המותקפים ולמערכת הרגשית/נפשית של מי שמותקף, גם אם בלתי מודעת. גם אם אותה ביקורת נאמרה באגביות, בבדיחות הדעת, בנועם, ב"ידידות"...
הדבר דומה לשריטה קלה בעור, או דקירה מקוץ. מבחינת העור זו טראומה (אמנם בתיאוריה טראומה "קלה", אבל העור נפגע ועליו להחלים את עצמו...). המערכת החיסונית הממוצעת של כל אדם מתגברת בקלות על שריטות קלות, כל עוד הגורם השורט לא היה מזוהם. חשבו מה יכול לקרות לעור אם מדי פעם הוא נשרט "קלות" בול באותו מקום של השריטה הראשונית. מה ייקרה לעור אם השריטה הבאה תהיה עמוקה יותר? מזוהמת? (זוהמה היא האנלוגיה לביקורת מרושעת, ממוקדת ומכוונת, שנועדה להקטין, להשפיל ולפגוע בזולת ולהקנות למשפיל/ה "עמדה גבוהה יותר"/"עליונות" על מטרתיהם). כעת הוסיפו לאנלוגיה לעור את העובדה, שבעור השריטות נראות לעין (ולעתים גם הדקירות), ולא רק שניתן לטפל בהן (כי רואים אותן), גם ניתן לעקוב לבד אחר החלמתן - בעוד לא ניתן "לראות" את השריטות שברגש ו/או בנשמה... כלומר, שהחל מהשריטה הרגשית הראשונה של אותו גורם, הרגשות חווים טראומה שאיננה מטופלת ואליה מתווספות (כמעט על בסיס יום-יומי), טראומות בעוצמות משתנות. ויוצא שמי שחשופים להתעללות רגשית סמויה ביחסיהם עם האנשים הקרובים ו/או המשמעותיים להם ביותר , חיים עם PTSD מורכב וכרוני שמחריף ומחמיר.
בד"כ, האנשים האחרונים שמסוגלים לייחס להם תכונות של מתעלל/ת רגשי סמוי/ה הם הקרובים מדרגה ראשונה או שניה: אבא, אמא, אח, אחות, מטפל/ת ראשי, סבא, סבתא והשאר יכולים להיות כל דמות משמעותית בחיינו. ברוב המקרים, נשים מתעללות הן בעלות הפרעת אישיות גבולית בעוד גברים מתעללים הם בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית מהסוג הסמוי. לשני המגדרים הפרעת אישיות.
שיטות טיפול שיעילותן מאוששת מדעית במחקרים אמפיריים ושיטות טיפול חלופיות יעילות, שוות ערך, המבוססות בעיקר על מידע ונתונים שנאספו ממטופלים ומטפליהם (שטרם נקבעו, נשללו או אוששו מדעית).
הארות קצרות בנדון, לתשומת ליבכם:
* אחוזי ההצלחה של שיטות הטיפול שכן נחקרו ביסודיות מתייחסים לכול מי שלקו ב- PTSD. מחקרים אלה לא עשו הפרדה בין מאפייני הטראומות שנחוו. אך נכון להיום (אוקטובר 2019), מצביעות תוצאות מחקרים ראשוניים בהבטים של טראומות חוזרות ונשנות (התעללויות ממושכות, מכל סוג שהו), אותן ה-ICD 11 מגדיר כפוסט-טראומה מורכבת Complex PTSD, על הבדל ועלייה באחוזי הצלחת הטיפול בשיטת ה-EMDR בנפגעי טראומה מורכבת.
* על מי שמחפש ברשימה שלהלן טיפול הולם - להחליט לעצמו/ה מה מתאים להם, על פי נטיות ליבם והעדפותיהם האישיות. רצוי גם להיות ערים לכך, שהאבחנה "המפורשת" של Complex PTSD - פוסט טראומה מורכבת, כן קיימת ב -ICD 11 מאז 2018 (בדומה לתסמונת ניכור הורי, המוגדרת בו והמתפתחת בדיוק על בסיס אותו מקור - ה.ר.ס). גם אם ההגדרה המפורשת קיימת ב- ICD 11, חסרים מחקרים בתחום הספיציפי, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. להלן רשימת השיטות שהוכיחו את עצמן. נכון להיום, השיטה המובילה בטיפול בנפגעי ה.ר.ס/התעללות רגשית סמויה (המגובה אף בקומץ מחקרים מדעיים), היא חד-משמעית EMDR.
קיימת גם אפשרות לטיפול עצמי, DIY , שדורשת התמדה, עקביות ונחישות. עד כמה שהיא עלולה להישמע "מטופשת", אם יש לכם את מבנה האישיות ההולם להתמיד בה יום-יום, פנו ל>
* כל השיטות שלהלן הוכחו כיעילות למי שנפגעו מ-PTSD על רקע כל סוג של טראומה.
* קיום או העדר מחקרים אמפיריים ומחקרים מדעיים מבוססים כלשהם - אינו מהווה סמן, או אינדיקציה לגבי יעילות שיטות טיפול שטרם נחקרו בצורה נרחבת ומעמיקה! דיווחים של מטופלים כן.
* שיטת EMDR - עם יעילות מוכחת ומבוססת מחקרית (האחרון שבהם ממאי 2019 שהצביע על קרוב ל- 90% הצלחה). יעילותה עולה אף על יעילותן של שיטות PE (המובילות בתחום הטיפולי), EMDR כאילו "נתפרה" לטיפול בנפגעי התעללות רגשית סמויה. היות שבשונה 'מקהל היעד', היוצא מורווח מטיפול ב- PE, נפגעי התעללות רגשית סמויה חוו ו/או ממשיכים לחוות אירועים טראומטיים רגשיים, חוזרים ונשים, שהפגיעות מהם קשות למיקוד: לא לנקודות בזמן, לא לנקודות הימצאותם, לא להתרחשות כלשהי ובוודאי שלא למקור לחוויות. פגיעות אלה, בשל השוני בעוצמותיהן ופיזורן ה"אקראי" על ציר הזמן - הולכות ומצטברות, כאשר מטרתן הכללית והיחידה היא לשרת את האינטרסים של המתעלל/ת ו"לחסל" את החשיבה העצמית, חופש הבחירה האמיתי וכל רצון וחשק אינדיבידואלי של ה"מטרה החיה". כלומר, לחסל את האיניבידואל/האינדיבידום - את זהות הקרבן. הרווח האישי של הפושעים/הקרימינלים/המבצעים הוא, בפועל, "השפטת" הזולת למילוי רצונותיהם וצרכיהם. בין אם בדאגה לצרכיהם הפיזיולוגיים (במקרים של חולשות גוף אמיתיות ו/או מדומות) ובין אם בדאגה ובמסירות לרווחתם הרגשית/נפשית ובהקניית "הגנות" ותמיכות מלאות בעמדותיהם, באופיים, בבחירותיהם ובמי שהם - מול "כל העולם ואחותו" ולנוכח כל קוגניציה בריאה.
ייתרונות השיטה: 1) מהירות ו-2) יעילות. רווחה אמיתית ומלאה מושגת בתוך 4-10 מפגשים.
3) מטפל/ת מיומנים וטובים חוסכים מהמופנמים וה'שתקנים' שבמטופלים הסברים 'מיותרים' וכל 'טחינה מיותרת' וטרחנית. הם יודעים להוביל ו"להתביית", ברמה הכמעט-מיידית (בתוך פגישה ראשונה או שנייה), על החוויות והאירועים ש'עיצבו את' הנפגע/ת ושהובילו לסבלם דהיום (גם אם לא יודעים להצביע על אירוע/חוויה 'חריג/ים', עת אתם מציגים עצמכם ואת הסיבה/ות שהובילו אתכם למפגש הראשון).
4) השיטה נטו (ללא מעורבות מטפל/ת) "עוקפת" את ההתנגדויות של הקוגניציה שנפגעה, ובמהותה, מבוססת על מעברים בקצבים משתנים בין מוח ימין למוח שמאל. מעברים אלה מושגים אם ע"י תנועות עיניים (מעקב אחר נקודת אור או עצם שזזים מימין לשמאל), או ע"י מעברים בשמיעה בין אוזן שמאל לאוזן ימין (לשם כך האוזניות שבתמונה שבכותרת, בהן עוברים הצלילים מאוזן אחת לשניה בקצבים משתנים), או ע"י תחושה של זרמים עדינים בכפות הידיים, המתחלפים בין כף יד ימין לכף יד שמאל, בקצבים משתנים). קביעת הקצב מתבצעת ע"י המטפל/ת, אך המטופלים הם שמחליטים עם איזו אפשרות (מה-3) הם חשים בנוח. זו האפשרות שתיושם בכל מפגש, לאחר שיחת משוב קצרה ובין לבין במהלך רוב המפגשים.
חסרונות השיטה: בשל מורכבות הפגיעות (פעם באופי של הנפגע/ת, פעם ביכולות ובכישורים שלהם, פעם באמונות ובערכים שלהם, פעם בנטיות הלב, בצרכים וברצונות האישיים שלהם, פעם בהעדפות שלהם, פעם בזכרון שלהם... - לחוד ו/או בערבוביה) ובשל עוצמות הפגיעה, המשתנות:
1) קיים לא-פעם צורך "לנטרל" ולטפל במספר (2-5) אירועים וחוויות טראומטיים של הפרט (בגלל ההבדלים בין חוויה אחת לשנייה) ואז, מן הסתם, קיים צורך ביותר מפגשים (כ-4-10 מפגשים לכל חווויה).
2) קיימים מספר תנאים לשמירה על רמת הבריאות המושגת וָלֹא, היא עלולה להדרדר ולחלוף. במקרה שכזה, המטופלים עלולים ליפול למצב חמור יותר מזה שהוביל אותם לטיפול, לאחר כחצי שנה מסיום הטיפול בהצלחה:
א' - אין לחיות בקרבה פיזית למקור הפגיעות ובוודאי שלא במחיצתו/ה (אף לא ליום או שבוע).
ב' - יש להמעיט בתקשורת עם מקור הפגיעות למינימום החיוני בהחלט ועדיף להביאה ל-0 (אפילו במחיר של ייסורי מצפון, רגשות אשם, הלכאה עצמית, געגועים או כל רגש ותחושה טבעיים, אנושיים ונורמטיבים אחרים, שעשויים להחזיר בני אדם לנקודת המוצא הנחותה שלהם).
ג' - באותה רמה של ב' - יש להפחית/לנתק כל מגע ותקשורת עם כל מי שקרובים, חברים, מעריצים למקור ההתעללות והפגיעות - גם אם הם קרובי משפחה בדרגה ראשונה ושנייה לנפגעים, חברים משותפים או אנשים שניתן לייחס להם שמץ של זיקה למקור ההתעללות.
ד' - רצוי, מעת לעת, ואף מומלץ, לחזק את היסודות הבריאים שהוקנו ע"י הטיפול, בין אם בשיחה פרטנית עם המטפל/ת ובין אם בחיפוש פעיל אַחַר ו/או ביצירת והידוק קשרים וחברויות עם מי שהקנו ו/או שיכולים להקנות לכם וודאויות ותחושות חיוביות על רצפי זמן (כלומר, לא מי שהיו 'נחמדים לרגע', אלא עם מי שאתם חשים "בעצמותיכם" שתמיד יעמדו לצדכם. וזה כולל גם את מי שאולי מדי פעם 'מוציאים אתכם מכיליכם', אך ברוב הזמן, לאורך כל הקשר אתכם, מקנים לכם תחושת ביטחון באהבתם ובתמיכתם בכם).
בקיצור - קיבוע הבריאות, ההחלמה ותחושות הרווחה של המטופלים להמשך חייהם תלוי במאמצים פעילים מצדם: נחישות של ברזל, חריקת שיניים והתמדה בעמידה בתנאים. היות שקל לנפגעים לגלות אמפתיה וחמלה לייצורי אנוש אחרים והנטייה ה"אוטומטית" שלהם היא לתמוך בכל אדם שקרוב לליבם, מבלי להתעכב לרגע על ה"מחיר שייגבה" מהם בוודאות (שזה הדבר היחיד הוודאי בקשר עם כל מתעלל/ת רגשית סמוי/ה). לסמים, לאלכוהול, לסיגריות, לבולמוסים יש שם, יש "פנים" מוגדרים וודאיות, אם לא בקרב ה'מכורים' להם, אזי בקרב החברה בה הם חיים. יש תוצאות שימוש גלויות לעיניי כול, ידועות (פלוס-מינוס) לכול. כלומר שקיימים בלמים חברתיים וחוקיים. בהתעללות רגשית סמויה המקור ל"תופעות הלוואי", ניתן לזיהוי וודאי רק במהלך טיפול, ועד לרגע המשבר של הפרט נותר עלום, חסר שם, חסר הגדרות ותיאור. אין בלמים ואין מניעות ויש מעט מאוד מקורות תמיכה וידע (לעומת הקיים בתחומים אחרים), שיכולים לבלום ו/או למנוע הדרדרות ופגיעה בחיי הפרט.
* שיטת חשיפה ממושכת (PE (Prolonged Exposure - לשיטת טיפול זו 80% הצלחה (!) במקרים של תסמונת פוסט טראומטית PTSD, שהתפתחה על רק של אירוע בודד ממוקד (בין אם קצר או מתמשך). שיטה זו מתבססת על העלאת ובחינת האירוע ופרטיו בכל מפגש ו"פירוק" ראשוני של הזיכרון החווייתי שלו לגורמים והבטים, נטולי השפעה או השלכה שלילית כלשהי על מי שחוו אותו (ובכך תחילה "להקטין" את מימדיו וחשיבותו הנתפסים, של גודלו ה"פיזי"). בשלב הבא מתייחסים למרכיביו בפועל (מינוס הצרופות של ההשפעות וההשלכות הניטרליות). גם אם זה נשמע 'אכזרי' - באנשים שחווים את האירוע כרונית (במודע ו/או בתת מודע) ומגיבים לכל גירוי קל (שמעורר מאותו אירוע טראומטי אפילו שמץ של זיכרון) עת הם מתנהלים בסביבתם הטבעית והמוגנת , שיטה זו ב"נטו" מאפשרת להם עיבוד מחדש ובריא של הנתונים שנתקבעו בהם. כלומר ששיטה זו מספקת להם קוגניציה/הפנמה בריאה (כולל עיבוד בריא ומלא של תהליך האֵבֶל, ההִתְאַבְּלוּת, בגינו). הטיפול הוא פרטני ומותאם אישית. מתאים יותר לאנשים שעברו ו/או היו עדים לאירוע בודד או חוזר טראומטי (אונס, פגיעות גופניות ממוקדות אפילו מעיסוק אתגרי, תאונת דרכים, מצבי מלחמה וטרור גלויים...). אין צורך "לתחזק" את ההחלמה והבריאות שהושגו במהלך תהליך הטיפול בטראומה מהסוג הזה. שיטה זו חסרה נתונים מחקרים מדעיים אמפיריים לגבי יעילותה בטיפול ב-PTSD מורכב (בלבד). במחקרים הנרחבים שנעשו בתחום, השתתפו בעיקר הלומי קרב, או אנשים שחוו טראומה "ממוקדת"(הגם אם חוזרת, כמו תאונת דרכים).
* שיטת CPT - Cognitive Processing therapies ו-CBT - טיפול באמצעות עיבוד קוגניטיבי
(CBT - טיפול באמצעות התנהגות קוגניטיבית, דומה במהות ל-CPT). הטיפול מבוסס על עיבוד קוגניטיבי,
שלרוב מורכב מ-12 עד 16 מפגשים בלבד, והמלמד את המטופלים שיטות חשיבה שמסייעות
בביטול אמונות וערכים שגויים, שהתפתחו בהם בגין הטראומה. טיפול מסוג זה
מקדם ומעלה את יכולת ההבנה ועיבוד הנתונים של המטופלים.
הטיפול מתחיל בלימוד פסיכולוגיה, ממוקד מחשבות ורגשות, ובהקניית הידע
והמידע המקצועי לגבי PTSD למטופל/ת. לאחר מכן מלמדים את המטופלים לזהות
"חשיבה אוטומטית/מחשבות אוטומטיות" שמתחזקות, מעצימות ומחריפות PTSD.
כשהכלים הללו ברשותם, מתבקשים המטופלים להעלות על הכתב את שהבינו
מהלימודים ולהביא את רשימת המחשבות שלהם, שלדעתם מחמירות את ה-PTSD
שבהם. במסמך כתוב ראשון זה, עליהם גם להעלות (באותה רמת פירוט) כיצד,
לדעתם, מחשבותיהם משפיעות על סביבתם ועל אנשים אחרים בה. בעבודה הכתובה
הבאה, שעל המטופלים להגיש, עליהם לפרט את החוויה הכי טראומטית שאי פעם חוו ולתת הסבר כיצד, לדעתם, היא נוצרה. מה הוביל אליה. מה קדם לה, מה הייתה השפעתה עליהם ועל סביבתם ולפרט לקחים/מסקנות אישיות שפותחו בגינה.
בפועל המדובר בשיטת הדרכה ולימודים, הדורשת עבודה עצמית, "שיעורי בית" והגשת עבודות כתובות, כשבין לבין מעלים במהלך המפגשים משוב והבטים של התכנים שהועלו על הכתב ושהסברם בחסר או לקוי. המטפל/ת יכולים להתמקד בכל אלמנט שנפגע במטופל/ת מה-PTSD שלהם: ביטחון, אמון, עוצמה אישית, שליטה, ערך-עצמי ואינטימיות.
שיטה זו ניתנת ליישום בטיפול קבוצתי או פרטני ודורשת מהמטופלים להקדיש להחלמתם זמן נוסף (מחוץ למפגשים) וחריצות. כלומר, שבהעדר נכונות, השקעה אישית ושיתוף פעולה מלא עם המטפל/ת - ספק אם תצמח ממנה תועלת כלשהי. גם בשיטה זו חסרים מחקרים ממוקדי משתתפים, שנפגעו מטראומה מורכבת ומהתעללות רגשית סמויה (הנתונים לגביה מבוססים על קבוצות אנשים, שלא עברו 'סינון' או 'קטלוג' של הרקע ל-PTSD ממנו הם סובלים).
* שיטות לוחמה (סיניות) - MARTIAL ARTS
החל משיטת הלוחמה הרכה ביותר, של טאי צ'י וצ'י קונג (Thai Chi; Qigong) - כל עוד לימוד השיטה הוא באמצעות מאסטר (גבר או אישה) מוסמכים, בעלי שעור קומה, שהפילוסופיה הסינית נר לרגליהם ודרך חייהם - כבר מהחודש הראשון לתרגול ממוקד, בהנחייתם, ניתן לעצור החמרה/התקדמות של תהליכים המשפיעים לרעה על הגוף, הנפש והרגש. ככל שמרבים לתרגל את השיטה בה בוחרים, תוך יישום הנחיות המאסטר, כן משתפרים הבטי הבריאות השונים של המיישמים. היות שבמקביל לגמישות וליכולות הגופניות שנשמרות ומשתפרות, נשמרת ומשתפרת הגמישות המחשבתית ויכולת עיבוד הנתונים.
שיטות אלה דורשות תרגול אדוק (ודבקות בדרכי המאסטר). אמנם העיסוק בהן אפילו ברמת ה"תחביב" הקונבנציונאלי, יועיל לכל אדם, אך הדרך להשגת אדנות מלאה על החיים האישיים והחלמה מושלמת דורשת אימון יום-יומי.
יעילות פעילות גופנית, בשיטת הטאי צ'י, הוכחה לאחרונה בשנת 2016, כיעילה בנפגעי טראומה (מתמשכת, חוזרת או חד-פעמית) על רקע טראומות בשירות צבאי (הכוללות גם מצבים חד-פעמיים של טראומות מלחמה וגם מצבים של התעללות חוזרת ומתמשכת). 93% שיפור בתופעות PTSD.
תוצאות המחקר פורסמו ב- http://bmjopen.bmj.com/content/6/11/e012464.full#sec-13
* שיטות מבוססות ביו-פידבק BIO FEEDBACK
הייתרון המשמעותי ביותר של BIO-FEEDBACK נובע מ"העקיפה" שלהן את התהליכים הקוגניטיביים, והתמקדותן בתחושות ובביצועים פיזיולוגיים-גופניים כגון קצב הלב, נשימה, כאבים וחוסר נוחות גופניים, עיקצוצים ותחושות גרד... זאת היות שכפי שהפגיעות והלחצים הרגשיים משפיעים לרעה על המצב הגופני, כן משפיעה לטובה ההתמקדות בתחושות הגוף ובתשומת הלב שניתנת לגוף ול"איתותיו" על המצב הרגשי/נפשי. ככל שמרבים לתרגלן ולהפכן לדרך חיים (כמו למשל, צחצוח שיניים מדי יום), כן יישתפרו הביצועים הקוגניטיבים של המתרגל/ת. בהנחייה הולמת ותרגול נכון ויום-יומי, שנשען על מחוייבות אישית להחלמה, ניתן להרגיש הקלה בתוך חודש-חודשיים. זמן ההחלמה המלאה תלוי באיכות התרגול ורמת המחוייבות האישית של כל אדם. להצלחה אין "קיצורי דרך".
* טיפול תרופתי
יעילותו של כל טיפול תרופתי בתחום הנפשי לרוב מגיעה לשיאה ולאחוזי הצלחה פנטסטיים, בעיקר כאשר הוא משולב עם שיחות ייעוץ. ישנם כ-3-4 סוגי טיפולים תרופתיים, שהוכחו כיעילים בטיפול ב-PTSD. אחד מהם מביא לתוצאות משמעותיות בטיפול ב-PTSD, גם בהעדר שיחות ייעוץ. טיפולים אלה משפרים את מצבם של הנפגעים, רק שב-2 מהן טרם התקבלו ממצאים מחקריים השוואתיים מדוייקים.
בשל אופי הפגיעות והטראומות החוזרות ונשנות, לאורך ולמשך כל קשר עם מתעלל/ת רגשי סמויים, חווים כל נפגעי התעללות רגשית סמויה, בעיות בזיכרון ומתקשים, לא פעם, במתן פירוט מדוייק ו/או בדיוק הגדרותיהם ופרשנותם למצבים וארועים שחוו כטראומטיים. במידה שתבחרו בשיטת טיפול מבוססת קוגניציה, מומלץ לוודא מראש, שלמטפל/ת שבחרתם יכולות מקצועיות לזיהוי הקשיים האמיתיים שלכם וסיוע ב"כיול עדין" של חוויותיכם. (הווה אומר, שהוא/היא בעלי ניסיון, קבלות והצלחות ב- CPTSD ובמטופלים שעברו התעללות רגשית סמויה/ה.ר.ס).
עצות והנחיות לבחירת מטפל/ת:
* כל מטפל/ת הם אינדיבידואל בפני עצמו/ה - כמו שאר בני האדם. יש טובים יותר ויש "טובים-הרבה-פחות"...
* אל תלכו שולל אחר פרסומים, אתרי אינטרנט שגונבים מידע מהאתר ומפרסמים תחת שמם או הרושם הראשוני, שאתם מקבלים ממרואיינים בטלויזיה!
* זכרו! - המדובר בנפש שלכם, בכסף שלכם, בזמן שלכם, בתקוות ובציפיות שלכם, בעתיד שלכם! כבר נוצלתם מספיק ודי!!!!
* צרו קשר טלפוני ראשוני עם רשימת מטפלים/ות והעבירו אותם "חקירה צולבת" ברמת תחקיר ביטחוני!
* במידה שיש בידיכם שם ו/או המלצה מחברים וקרובים - אולי מה שמתאים להם, לא מתאים לכם... כל אדם הוא אינדיבידואל - לכ"א מכם נטיות לב משלו/ה!
* במידה שייתעורר ביקוש - ארכיב למענכם "שאלון טלפוני" כתוב, כולל הנחיות למה לשים לב בתשובות שתקבלו, ממי שפניתם אליהם. את מבוקשכם, אנא שלחו ישירות לדוא"ל של האתר:
regashot@regashot-info.co.il
מקורות המידע למאמר:
ההשערות והאמדנים במאמר זה (ובמאמרים אחרים באתר), נשענים על מידע מחקרי טהור, המתפרסם ומתעדכן בצורה שוטפת, מעת לעת באתרים: https://www.ncbi.nlm.nih.gov - אתר זה שייך לספרייה הרפואית הלאומית של מוסדות הבריאות בארה"ב ומהווה מקור פרסום אמין למחקרים המופיעים בו; https://www.apa.org - הוא האתר של ארגון הפסיכולוגים האמריקני; פורטל המחקר https://www.researchgate.net מקור המחקרים המדעיים העולמיים (130 מיליון מחקרים פרי עמלם של 15 מיליון חוקרים); ואתרי ארגון האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב https://www.pnas.org (אתרי הארגון מחולקים לפי נושאים).
הידע והנסיון המקצועי הטהורים, עליו מבוססים כל מאמרי האתר: נאסף, הוצלב וממשיך להיות מוצלב ולהתעדכן בשוטף ומבוסס בעיקרו על פאנל המומחים של האתר, בידיעתם ובהסכמתם.