PERSPECTICIDE פרספקטיסייד
 - אובדן תפיסת העצמי -
(זהות עצמית נוכחת/נפקדת)

חוויית אבדן תפיסת העצמי – ביטויה בקרבנות התעללות רגשית ממושכת

מה חווים מבוגרים וילדים שהתפיסה האישית שלהם, כלפי עצמם ,"נקברה חיה" ע"י הזולת,

הובלה "לאיבוד" ע"י הזולת, בעוד התפיסה הכללית שלהם ושאר תפקודיהם נשמרים ברמה האופיינית להם – מה חווים שורדי התעללות רגשית? - הם חווים את כל התסכול ומפחי הנפש שאדם בריא בנפשו יחווה כשאדם מחוצה לו ינתב ויחליט למענו ה-כ-ו-ל (ראו לעיל)...

תהליך זה מוביל את מי שהוכפפו לרצונם של המתעללים רגשית/פסיכולוגית לפקפק במציאות אחרת שהם אי פעם הכירו, כולל הנוכחית, ומעוות את תפיסתם העצמית (ערך עצמי, דימוי גופני, שלמות עצמית, כל שריד של ביטחון עצמי), חוסר וודאות לגבי העדפותיהם האישיות, לגבי הדברים שגורמים להם הנאה... ההשלכות של פרספקטיסייד – אבדן תפיסת העצמי תכלול מספר בלתי מבוטל מהפירוט המופיע ברשימה:

​

1.  תחושה "כרונית" של חוסר וודאות.

2. ביטחון עצמי מעורער, שהולך ומתכרסם.

3. אבדן אמון בכל העולם ואחותו, למעט במתעלל/ת ובמי שמקורבים ותומכים במתעלל/ת (דבר שמרחיק ומונע קרבה, חברה ותמיכה של בני אדם בריאים בנפשם...)

4. אמון עצמי וביכולות איתם הם נולדו ו/או פתחו – ירוד או שלילי. ביטחון מעורער ביכולות ובמאפיינים אישיים.

5. בידוד וריחוק רגשי ופיזי מכול תמיכה חברתית או משפחתית אותנתית, אוהבת, מכבדת ומעריכה, שאי פעם הייתה להם. נטייה להתבודדות ו/או הסתגרות וסגירות.

6. "טשטוש" זכרונות כלשהם של הוויה מוצלחת יותר, לזמנים בהם היו שמחים באמת, אהובים באמת. אבדן של זכרונות טובים ומשמחים.

7. "שיכחה" של כל חוויה ותחושה של הצלחת אמת, סיפוק אמת, שמחת אמת. יכולת מוגבלת ליהנות למשך זמן סביר מחוייה טובה – "החלפה" של כל תחושה של הנאה אמיתית בתחושה של "סביר", או "נחמד" ותו-לא.

8. גימוד חוויות של הצלחה אישית. שווי כל הצלחה אישית אינו מוערך כראוי, אינו מוביל לסיפוק משמעותי.

9. ואולטימטיבית – הקרבנות "מובלים" להאמין ולסמוך רק על מקור ההתעללות הרגשית – על הגבר או האישה שעוללו להם זאת, על האדם שהם הפכו בו/בה תלויים למוצא פיהם, לחוות דעתם, לתפיסתם, לאמונותיהם לערכיהם החולניים. על החברים, הקרובים ובני המשפחה של המתעללים רגשית וכול מי שתומך, מאמין או חושב כמותם.

10.  ללא תמיכתו/ה של המתעלל/ת הרגשי "שלהם" – תחושה של "אבודים". ללא ה"לגיטימציה" שאותם מתעללים נותנים להם לחשוב, לעשות ולפעול, להחלטות שלהם, לבחירות שלהם - משהו "מרגיש" לקרבן לא נכון... "אונס" אותו/ה לחלוק את המידע עם המקרבן/ת (מידע שהמקרבן/ת יעשו בו שימוש במיידי, אם כדי לקטול את ההחלטה שהתקבלה "עצמונית" ואם כדי ללגלג על הבחירה של הקרבן... – זאת במקרה שהקרבן בחר/ה שלא לשתף אותם למפרע או פעל/ה בניגוד לחוות דעתם ולמה שהיה רצוי להם שייבחר...). במידה, שהקרבן בחר/ה בדיוק ברמה "שהם ייעדו לו/לה" (במשהו שהוא לתועלת המקרבן/ת בטווח הקצר או הארוך), אז יבוא "תגמול" חיובי שיביע את שביעות הרצון וקורת הרוח של המקרבן/ת. ניתן לצחוק או ללגלג על הניסוי של פאבלוב עם הכלבים, או על כלבים שמריירים "כמו פסיכים" רק לשמע צלצול של פעמון (למרות שאין ולא תהיה כול צלחת של אוכל/תגמול בשטח). בשאר היונקים – מספיק לצפות בחיות הקרקסים... התעללות רגשית סמויה מוכיחה כאלף עדים, עד כמה קל לאלף ולהכפיף בני אדם.... זה רק עניין של זמן, בכול אדם בריא בנפשו, גם אם הוא/היא גאונים עם תעודות.

11.  נטייה לוותר "אוטומטית" או למפרע על רצונות, מאוויים, חלומות וצרכים למען המתעלל/ת ו/או כל דמות סמכות.

12.  מותשות רגשית "כרונית", העשויה להתבטא גם בלאות גופנית.

13. נטייה להתמכרות לעיסוקים שדוחים ומשכחים את הכאב הרגשי והקיומי.

14. נטייה לדחיינות, מחשש לטעויות, או לתחושות סותרות ו"וויכוחים עצמיים".

15. תופעות של פגיעה ו/או הדרדרות בבריאות הגופנית, כולל תופעות פסיכוסומטיות, שהסבל מהן אמיתי ומוחשי בדיוק כמו סבל מתופעות זהות ממקור שאינו פסיכוסומטי (גם הטיפול הרפואי זהה).

16.  בעיות בהירדמות, בשינה רצופה, וחסך כרוני בשעות שינה בריאות.

17.  נטייה או לסדר כפייתי או לבלאגן.

18.  נטייה לתחושות דכדוך "כרוני".

19.  נטייה להסתפקות במועט ומזעור צורך בהשגים.

20.  דימוי גופניי ירוד או מעוות.

21.  מחשבות ו/או חלומות מטרידים.

22.  מגורים סתורים ו/או ירודים ביחס ליכולת הכלכלית וליכולת הפיזית לתחזוקתם.

23.  תזונה ו/או הרגלי אכילה לא בריאים, ירידה או עלייה במשקל.

24.  עיסוק "כרוני" בהלקאה עצמית ובטענות כלפי עצמך והאשמות עצמיות משוללות אחיזה במציאות, אך שעולות בקנה אחד עם טפטטופי הרעל של המתעלל/ת (מה שקורה בפועל הוא שבמקום לבוא בטענות למתעלל/ת על הולכת שולל, שקרנות ומניפולטיביות, במקום לראות ולזהות במתעלל/ת את המקור האמיתי לבעיות ואת האחראים הבלעדיים להן, מופנה הקול הפנימי של הנפגעים כלפי עצמם. קשה להאשים את מי שמציגים עצמם כ"מטיבים" שלכם ו/או כ"מתנה למין האנושי"...).

25. אבדן יכולת פרשנות ו"התאמתה" לפרשנות המעוותת של המתעלל/ת רגשית - הגבר או האישה שכתשו בך את הייחודיות שלך, את האינדיבידואל שלך וששתלו בך ביסודיות ובאיטיות את השקרים והמניפולציות שלהם - את המראה המעוותת שלהם.

26. אבדן שמחת חיים וטעם לחיים, שמוביל, לא פעם, פתח למחשבות אבדניות ואף למימוש.

​

ומאחר שרוב או כול החלטות ה"כפיף/ה" מבוססות או סובבות על חוות דעתם של המתעלל/ת הרגשי שלהם – גם אם אותו מתעלל/ת רגשית אינם בסביבה, אינם נגישים, או אפילו נפטרו מהעולם – ימשיכו כל מי ש"הוכפפו" לרצונו ולצרכיו של הזולת "לשמוע" את קולם של אותם מתעללים בראש של עצמם – ימשיכו להגיב כפי שהמתעללים רגשית "הרגילו אותם" שיש להגיב למצבי חיים, לבחירות חיים ולהחלטות חיים... כפי שהתעלל/ת רגשית לימד ואילף אותם לחשוב, להרגיש, לזכור, להאמין... וישליכו מהתנהגותם ה"נרצעת" הזו גם כלפי דמויות סמכות אחרות שייכנסו ו/או יצאו מחייהם (מה זה כבר משנה, איזו היד שמצלצלת בפעמון של פאבלוב...)

התחושה הפנימית העמוקה של מי שהֻכְפַּף/ה, ללא טיפול (רצוי ומומלץ קצר מועד), תישאר לתמיד מעין חוויה "חוץ גופית" – כאילו שמה שמתרחש בחייהם קורה לאדם אחר, ביו אם טוב ובין אם ממש לא. כאילו הם מתקיימים בתןך "מציאות מקבילה". יחושו כ"קליפה" או "הצל" של עצמם. מאחר שהם "תוכנתו" והוכפפו לאחר/ת.

ולא – ללא טיפול או טלטלה חזקה (של משבר/שבר עמוק בנשמתם ובהווייתם – חווייה אמיתית של "כלו כול הקיצים", חוויה מבהילה שמחייבת לחימה או הימלטות (fight or flight), או מה שמכונה באנגלית "חוויה-של-כמעט-מוות" NEAR DEATH EXPERIENCE) – לנצח הם ירגישו כך, עד יום מותם. מהרגע בו התכנות שלהם הושלם וצלח בידי המתעלל/ת "אבוד" להם. כי מאותו רגע ואילך, הקול היחיד שהם שומעים הוא של המתעלל/ת. קול שגובר על הקול הפנימי של עצמם, על הידיעות והיכולות של עצמם ועל קולו של כול אדם שאוהב אותם באמת, או "סתם אדם בריא בנפשו"... וגם אם בתחושתם הפנימית הם עוד מצליחים לשמוע פה ושם את הקול הפנימי של עצמם, שאומר להם אחרת, או מזכיר להם אחרת, הקול הפנימי של עצמם "יושתק"/יבוטל על ידם, כבלתי קביל, כבלתי אמין או כבלתי רלוונטי... קול זה יושתק על ידי הרציונל שלהם, עליו הם מסתמכים... לנצח הם יפקפקו בעצמם.

לנפגעי אבדן תפיסת העצמי חיים של אי שקט נפשי, העדר או מיעוט מדאיג של תחושות סיפוק, הצלחות ואהבת אמת, רמה נמוכה של צרכים, שאיפות, רצונות ומאוויים, רף נמוך של ציפיות ולהשגים – הרבה פחות ממה וממי שהם, אך קרוב מאוד למה שהם אמורים להיות לצורך ליטוף האגו והנעמת החיים למקרבניהם. מקרבנים שהופכים להיות ה"שווים יותר" במערכת היחסים.

ואם מישהו מהקוראים דברים אלה מתקשה "להתחבר" לנאמר או להבין את הדברים לאשורם – דמיינו בראשכם מצפן מקולקל בכלי רכב שאמור להוביל אתכם או לסייע לכם בניווט מנקודה אחת לשניה. גם אם יהיו רגעים ואפילו שעות בהם המצפן המקולקל, אכן יראה לכם את הצפון האמיתי – החשד/הידע/הוודאות שהוא מקולקל ימנעו מכם לסמוך עליו. דרך צלחה... 

​

החיים הם מעברים מנקודה אחת למשנהה, עם או בלי מהמורות ומחסומים, שלטי "אין כניסה", "עובדים בכביש" או התראה. הם מזמנים קיצורי דרך כיפיים או מסוכנים ודרכים ארוכות לעייפה אך המובילות בבטחה, או נסיעה במעגלים וטעייה. הם מזמנים עומסים ופקקים או נוף מקסים ודרך פתוחה – ללא מצפן או מכשיר ניווט עליו ניתן לסמוך –למרחקים, או לנקודה בה הייתם רוצים להיות – תתקשו להגיע.

כן תדעו מה השעה, כן תעצרו בדרך לאכול או להתפנות, כן תוכלו לפתור שאלות מתמטיות ואחרות בדיוק נמרץ, כן תוכלו לקרוא מפות משורטטות... – החיים של כל אחד מאיתנו, מהרגע בו נולדנו, אינם מפה משורטטת ואנו מנווטים בהם על סמך המצפן הפנימי שלנו, על סמך הניסיון והלימודים אותם קיבלנו/רכשנו, על סמך תכונותינו ויכולותינו האישיות איתן נולדנו ושהתפתחו בנו. ניסיון שמושתת גם על היכולת שלנו לעבד נתונים רגשיים. ואם הובלנו להאמין שכול שהיה אי פעם "ידוע ו/או מוכר לנו" , שכל מה שאי פעם "הרגיש לנו נכון" – בטעות יסודו, שיש לנו בעיות בהבנה או בזיכרון, או בפרשנות, בערכים ובאמונות שלנו, אם הובלנו להאמין שמישהו אחר ("מצפן אחר") יעיל יותר, קביל יותר, תפקודי יותר מכול אדם – אם הובלנו להאמין באדם אחר כי אנחנו אוהבים אותו, מעריכים אותו ורוצים בקרבתו, באהבתו ובהערכתו אותנו – אותו אדם שלעולם יהיה בלתי מושג לנו (בשל הפרעת האישיות שלו/ה) כפי שהיינו רוצים, כפי שאנחנו זקוקים - לעולם יוביל אותנו ל"איבוד". ובלי יוצא מן הכלל, ושלא מדעת, נתנהל במצב של לב מרוסק, של אהבה נכזבת.

כי הדלק של בני אדם, בשונה משל כלי רכב כלשהו, הם רגשות של אהבה ותמיכות אמת, חום, הגנה, מגע רך ויחסים של קרבה ושייכות. 

לאושר האנושי יש כתובת ושם: "תחושה שייכות אמיתית ומבוססת במציאות"

​

ככול שהמעגלים והתמיכות המשפחתיות והחברתיות שלנו, היחסים הבינאישיים שלנו, טובים יותר ומתגמלים יותר – כן תעלה רמת תחושת האושר הפנימי שלנו. ככול שנמעיט לסמוך או להאמין בסביבה ובסובבים אותנו, כן נחוש יותר מבודדים, חשופים ופגיעים. ככול שנלך ונצמצם או נגביל את עצמינו למקור מידע "בלעדי" – כי חוות דעתו/ה של אותו מקור מידע היא ששולטת בנו ו"מכפיפה" אותנו, כן נתרחק מעצמינו ומכול מה ומי שמקבלים ואוהבים אותנו באמת כפי שאנחנו – על החוסנים והחולשות שלנו. יחסים בינאישיים מושתתים על היכולת לאינטימיות – לבעלי הפרעת אישיות אין כול יכולת ליצירת אינטימיות אותנתית למשך זמן. כל ארבעת הפרעות האישיות, המנויות באתר, יודעים "לפברק" אינטימיות לפרקי זמן שאינם עולים על רצף של 3-4 חודשים כדי לרכוש את אמון הזולת.

הנוסחה היא פשוטה עד כדי גיחוך – ולרוב נסתרת מהעין, בשל פשטותה ה"אבסורדית". רעב למשהו או למישהו – יהפכו את אותו משהו או מישהו לדבר הנכסף מכול בעינינו – לערך ולמטרה העליונים שלנו... לרצוי לנו ביותר.

כולנו "רק" בני אדם... לכול אחד מאיתנו "מחיר" – לאו דווקא כלכלי. אם גדלנו במשפחה שמי המדמויות המשמעותיות לנו לא הייתה נגישה או זמינה לנו רגשית – אדם זה, דמות זו,  וכל מי שיזיכיר לנו בהתנהגותו אדם זה (במהלך חיינו), יהפכו לנכספים שלנו ובפוטנציאל למתעללים בנו.  כי כדי לחוש "שייכים" ושייכות אליו/ה, בלי משים ושלא מדעת, נתחיל לסגל ו"לשייך" לעצמינו את דרכו/יה ולו רק כדי שיהיו מודעים לקיומנו.... שיקבלו ויאהבו אותנו....ולו רק כדי לזכות באהבתם ו/או בהערכתם "נוותר" או "נדחה", באופן טבעי ו/או בשמחה, על רצוניתינו, צרכינו, משאלות הלב שלנו וחלומותינו. האם אתם מכירים אנשים אחרים שמסלול חייהם "נווט" או עדיין "מנווט" על ידי מי מהוריהם? או מי מקרוביהם? או כאלה שבן/בת הזוג שלהם לעולם לא טועים, או האחראים היחידים במשפחה לניהול הכספים וההוצאות או לחינוך הילדים?

האם אתם באמת ובתמים מאמינים שלא ניתן לשפעל אתכם בעד שום הון שבעולם? עם יד על הלב, האם קיימת איזושהי פרסומת שבעקבותיה שוכנעתם לבחור בשירות או מוצר כלשהו? גם כשנדמה לכם או כשאתם משוכנעים שפרסומת כלשהי "מדברת" לרציונל שלכם להיגיון שלכם – אתם טועים. כל הפרסומות המוצלחות פונות לרגש שלכם! כל מי שחיים, עוסקים ונושמים פרסום יודעים טוב יותר מכל פסיכולוג ופסיכיאטר עם דיפלומה, שהרגש הוא המפתח לכול קבוצת מטרה.

ואם אתם מטילים פקפוק בדבריי – אתם מוזמנים להעלות בתגובותיכם כל פרסומת מוצלחת שעולה בדעתכם, ואמקד אתכם במניפולציה הרגשית המובלעת בה. רק אנא תארו את המוצר/השירות והפרסומת לו בדיוק מרבי (רצוי כולל הזמן המשוער בו נחשפתם לה לראשונה).

בני אדם "שבעים" - פחות נתונים לשפעול/למניפולציה.

הסיבה לכול התמכרות שהי, היא חסך.