השפעות ניכור הורי

על הילדים

מבוסס על הידע המקצועי וכתביהם של ד"ר קרייג צ'ילדרס
וד"ר איימי ג'יי. ל. בייקר

ניכור הורי הינה פגיעה רגשית שנזרעת ומושרשת בילדים בגיל הרך. היא "מושרשת" ומטופחת לאורך שנים,

ע"י הורה פתולוגי בעל/ת הפרעת אישיות או נרקיסיסטית או גבולית - כפועל יוצא של אישיות ההורה

הפתוגני (ובלי כל קשר לפרידה או גירושין). היא נשארת במצב "רדום" עד למצב של לחץ

רגשי משמעותי על הילד/ה. לחץ זה יכול להיות פרידה או גירושין, אך גם יכול להיות כל מצב

אחר של לחץ (שריפה, שיטפון, אבדן ועוד). ללא טיפול, ניכור הורי מרסק את רוחם ואת מהותם

של נפגעי התסמונת לכל חייהם (גם כבוגרים), מעכב ומונע מהם כל אפשרות לחיים

נורמטיביים, תחושות של הצלחה, תחושות סיפוק, קשרים חברתיים ומשפחתיים אותנטיים,

קשרים זוגיים ראויים... וכמובן מונע מהם לתת ולקבל אהבה אמת מההורה האותנטי.

במקביל לה, מתפתחים בילדים תופעות של PTSD (לחץ פוסט טראומטי) וסינדרום שטוקהולם

כלפי ההורה הפתוגני, ה"מלוות" אותם למשך כל חייהם ומתבטאות ביחסיהם אל ועם

דמויות סמכות, ערך עצמי מעורער ופגום, תהליכי קבלת החלטות לא מספקים, נטייה להלקאה

עצמית ועוד.

השיטה ה"מועדפת" על הורים פתוגנים (מחוללי הפגיעה) היא שיטת העמעום GASLIGHTING וסגנון יישומה

תלוי סוג הפרעת האישיות הספציפית. 

 

 

לפי רייאן תומס, מי שהיה ילד מנוכר לאביו 20 שנה בקירוב (!), קיימים 3 הבטי-מפתח שילדים

מנוכרים חווים:

1. יש מי ש"מפקח", בודק ומנתב את חייהם והחלטותיהם (ולכן מבקשים מ"הם" רשות, חיזוקים ואישורים). 

2. חשים  מחוייבות כלפי מי  ש"מנתבים" (ההורה הפתולוגי וכל מי שתומכים ומחזקים את עמדותיו

     בתוך המשפחה). לכן  הילדים מבקשים ומקבלים ייעוץ רק מ"המנתבים".

3. חשים איום ופחד כרוני של אבדן כל המוכר להם 24/7 (לנוכח אמירות ושידורים של מי "שתמיד לצידם", כגון:

     "עשה/י מה שאת/ה רוצה", "לא מעניין אותי", "את/ה מאכזב/ת אותי/אותנו"...).

 

המידע המתועד והמקצועי בתחום הוא ענף: ילדים שנפגעו מתסמונת ניכור הורי ונמנע מהם לתת ולקבל אהבה מהורה, הם בעלי ערך עצמי ירוד, עם נטייה לשנאה עצמית, העדר אמון, דכדוך ודכאונות ואפילו נטייה להתמכרות. תחושת השנאה העצמית נובעת מתחושת האשם הכבדות שהם נושאים בתת-מודע בשל בגידתם בהורה שנוכר/ה. הדיכדוך ותחושת הדיכאון נעוצים בתחושת העדר ואבדן האהבה של אחד מהוריהם ואף חוסר אפשרות להתאבל על כך, או אף לדבר על ההורה שאבד. 

 

פחדים,חששות ואפילו שנאה כלפי הורה אינם רגשות או תגובות טבעיים של ילדים, אלא נרכשים /"נלמדים". כל הורה, שמלמד את ילדיו לחשוש, לסלוד, ואף לשנוא את ההורה השני, מסכן את בריאותם הרגשית והנפשית (לא פעם, כולל השלכות של פגיעה בבריאותם הגופנית). לפי ד"ר אדוארד קרוק, ילדים הסובלים מתסמונת ניכור הורי, פגועים ברמה זהה לזו של ילדים שגדלו באזור מלחמה ואולצו לירות ולהרוג. או ילדים שנחטפו והחלו להזדהות עם חוטפיהם, כתגובת הישרדות (סינדרום שטוקהולם), חרף רמת ההתעללות שהם חווים בקשר.

בכל מצב של התעללות רגשית סמויה,  "למידת"ורכישת רגשות שליליים כלפי הורה, מתבצעת על רקע טפטוף איטי לאורך זמן (שטיפת מוח) של שקרים ומניפולציות רגשיות. ואם בני אדם משכילים, נבונים, מבוגרים ובוגרים מתקשים לזהות את העובדה שהם נמצאים בקשר של התעללות רגשית סמויה (כולל אנשי מקצוע שלא מצויים בתחום), אז מה הסיכוי שילדים, שגדלו באווירה שהסיטה אותם מילדות, אי פעם יוכלו לזהות זאת ולפנות לטיפול? כי במקרה של ניכור הורי, שטיפת המוח מתחילה בגיל הרך, בו ילדים חסרים את הכלים  לאימות ולעימות. כל ערך ואמיתות שהיו להם משתבשים: הם לומדים שהם "טעו" בלחשוב שאמא או אבא באמת אוהבים אותם... הם חדלים להאמין בעצמם וביכולותיהם המולדות והטבעיות להבחין בין מה רצוי להם ומה לא. מי לטובתם באמת ומי נגדם. קשריהם החברתיים ואיכותם מדלדלים עם השנים וכנ"ל כל קשר משפחתי או אחר שאינו "תומך" בעמדות ההורה המסיט/ה.

לחצו על המפתח לרשימות של עובדות, השפעות, חבלות ועוד, מבוססות מחקרית ומקובלות בקרב המובילים בתחום הטיפולי בתסמונת ניכור הורי. המידע לוקט, קובץ ואומת משפטית וטיפולית ע"י  ד"ר דמוסטנס לורנדוס, פסיכולוג משפטי ומשפטן וד"ר מייקל בון, פסיכולוג קליני מומחה לטיפול בתסמונת ניכור הורי.     פרי עבודתם המאומצת התפרסם בפורטל המחקר.

לפי ד"ר בייקר להלן סימנים לקיום ניכור הורי בילדים:

1. דעות שליליות קיצוניות כלפי הורה "המטרה", כולל הכחשת ו/או שיכחה של חוויות חיוביות משותפות וחוסר עניין ו/או נכונות להשקעה בשיפור הקשר.

2. סיבות אבסורדיות ו/או גחמתיות לכעס על הורה "המטרה".

3. ראיית הורה אחד כטלית שכולה תכלת ואת השני/ה כמקור כל רע.

4. צידוד מוחלט בהורה המועדף/ת, לא משנה מה הם אמרו או עשו.

5. העדר תחושת חרטה על פגיעה בהורה הדחוי/ה.

6. התעקשות על כך שלדחיית הורה "המטרה"אין קשר לעידוד מצד ההורה המועדף/ת, למרות שההשפעה שלו/ה ניכרת.

7. חזרה על המילים של ההורה המועדף/ת, גם מבלי להבין את משמעותן.

8. הופכים לקרים ומנוכרים כלפי חברים ובני משפחה של ההורה הדחוי/ה.

עם הזמן כל יכולת הפרשנות של נפגעי תסמונת ניכור הורי משתבשת, הן כלפי הורה המטרה והן כלפי עצמם. שיבוש זה "מלווה" אותם לאורך כל חייהם ומונע מהם לממש את הפוטנציאל שלהם, את חלומותיהם, את רצונותיהם הטבעיים.

בבוא היום הסיכוי שהם ייבחרו בבן/ת זוג מתעללים רגשית (כי זו צורת התקשורת אליה "התרגלו" וזו הדרך של התת-מודע שלהם לנסות לפתור בבגרות את הכאב והבלתי פתור מילדותם).

ילדים אלה לעולם לא יהיו בטוחים בטיב ובאיכות החלטותיהם ובוודאי שלא שלמים איתן. בהנחה שאתם ההורה האותנטי, אין מצב שאתם מאחלים לילדיכם חיים של חוסר שביעות רצון והעדר תמיכות חברתיות ומשפחתיות אמיתיות ואותנטיות. אין מצב שתמנעו תחושות אושר אמיתיות מילדיכם, או שאתם מאחלים להם להקים משפחה עם בן/ת זוג שמיומנים בהתעללות רגשית ברמה זהה לזו של ההורה המסיט/ה.

לכן, חשיבותו של טיפול כה קריטית. אין המדובר בתופעה חולפת אלא בתופעה שמשפיעה על כל הבט של המשך חיי ילדיכם, עד בכלל, כולל בשיבתם.

בעוד שלילדים ובוגרים שנפגעו מניכור הורי , לא רק שאין כל מודעות להשפעה ההרסנית של פגיעתה בחייהם, הם מסרבים לקבל את האפשרות שהם קרבנות (בוודאי שלא של הורה שהם אוהבים), או שאיכות חייהם תשתפר פלאים בטיפול הולם. כמרבית האוכלוסיה וכרוב אנשי המקצוע, שאינם בעלי התמחות וניסיון ענף בתחום, ילדים אלה (בכל גיל, קטינים כבוגרים) מאמינים, שהאחריות לדברים השליליים שהם מרגישים ו/או חווים מוטלת עליהם ושאם דברים "לא הולכים להם", אזי זה בגלל יכולות פגומות או חסרות בהם... כלומר, הם באים אל עצמם בטענות על הביצועים הירודים של עצמם...

                                                                                לחצו להמשך קריאה על מצבם של ההורים

קיימות 2 שיטות מהותיות לטיפול בניכור הורי (השנייה בארה"ב)

 שיטת הטיפול המועדפת בניכור הורי, במדינות רבות,  הינה שיטת הטיפול האינטגרטיבית של הורים וילדים.   הווה אומר,                                                                                          ליווי וטיפול משולב של ילדים והורים. מעין "גישור", כאשר המטפל/ת מהווים מגשר/ת. לצורך כך,  ומעבר לעובדה המצערת                                                                                    שמספר המגשרים המקצועיים, המטפלים בתחום, הוא זעום, קיימת חובה על  כולם לחתום על וויתור סודיות.

                                                                               

 

 

                                                                                                                                                                                                             שיטה זו מתאימה יותר לניכור הורי בדרגה קלה

                                                                                                                                                                                                              עד בינונית - אך מובילה לנזקים ומחמירה מצבים

                                                                                                                                                                                                               של ניכור הורי בדרגה גבוהה.

                                                                                                                                                                                                               השיטה האינטגרטיבית  יכולה להיות מיושמת כאשר

                                                                                                                                                                                                                קיים שיתוף פעולה ברמה כלשהי בין ההורים, או

                                                                                                                                                                                                                 בהוראת בימ"ש.

 

 

 

 

 

 

 

             

                                                                       במצבים חמורים של ניכור הורי משיגה שיטת הטיפול  של ד"ר סטיב מילר וד"ר לינדה גוטליב

                                                                 הצלחה של 100% (!) אבל - השיטה הזו יכולה להיות מיושמת אך ורק בצו של בימ"ש!

 

ולהלן התנאים המחמירים בהם אחוזי ההצלחה הם 100% (תנאים שבעיניי "מסבירים" אחוזי הצלחה מ"החלומות"):

1) הוצאת הילדים המנוכרים לאלתר  ממשמורת של ההורה המנכר/ת ו-0 קשר/תקשורת עם ההורה המנכר/ת, בני משפחתם והקרובים להם,

במשך זמן מינימום של 3 חודשים (גם לא שיחות טלפון, דוא"ל או מסרונים - 0 תקשורת!).

2) הילדים עדיין בחזקת קטינים.

3) ב-4 ימים, גג עד שבוע, אין לחוס על הילדים המנוכרים ויש לחזור ולשאול אותם את אותן שאלות, פעם אחרי פעם ו/או בוורזיות משתנות, לגבי הסיבות ליחס ולתחושות שלהם כלפי ההורה המנוכר/ת - כל עוד לא מתקבלות תשובות קבילות ואמיתיות אין לוותר. יש לשוב ולשאול, לשוב ולהתעקש על תשובות אמיתיות והסבר שהוא סביר או מקובל. הילדים חייבים לתת מענה. אין לקבל אמירות כוללניות לגבי אופי לכאורה של הורה מנוכר/ת, יש לבקש ולהתעקש על קבלת דוגמאות ולהבהיר שתשובה כמו "היא/הוא הכריחו אותי תמיד לאכול ברוקולי" איננה מצדיקה יחס שכזה ושהתשובה היא אבסורדית. יש כן לעורר במטופלים רגשות אשם כבדים, יש כן להוכיח אותם על דיקלומם, עיוותם ותפיסת המציאות השגויה שלהם. בשום פנים ואופן אין להתנצל בפניהם על עוולות לכאורה שהם מתארים  - כלום ממה שיש להם להגיד, לתרץ , להסביר אינו מצדיק נתק מהורה אוהב/ת ואותנטי. אך צריך להתעקש אתם כדי להצליח להוביל אותם לאמת - והאמת מבוססת רק ע"י מבחן/בוחן תשובות ישירות וברורות, חוסר הנחות לתשובות מתחמקות או מתוחכמות ובחינת קבילות התשובות שכן מתקבלות (ביחד עם הילדים) אל מול הניכור והיחס שלהם להורה האותנטי.

4)  בממוצע, אחרי ארבעה ימים (גג עד 7),  הילדים עוברים לגור עם ההורה האותנטי/ת עד בכלל.

5) הקשר להורה המנכר לא מחודש דקה לפני שחלפו 3 חודשים במחיצת ההורה האותנטי/ת וגם אז, לא בהכרח, טיפין-טיפין ובליווי צמוד של אנשי מקצוע ופיקוח. וממש לא חובה. בעיקר אם ההורה המנכר/ת לא שינו מעמדותיהם ו/או לא פנו לטיפול ולדרכי שינוי, לא מראים/מביעים חרטה אותנטית וכו'.

ההצלחה היא של 100% וכמה שכזה אחוז הוא נדיר עד בלתי אמין בכול מקצוע טיפולי שהו - כשהטיפול הוא כה נכון, כה ממוקד ומדוייק ולא "עושה הנחות" לילדים לא בשל גילם ולא בשביל כלום - אפילו לי זה נשמע אפשרי.

הטיפול הוא טיפול כפוי (בצו בית משפט), ותנאי הטיפול והמטפלים לא חסים ולא מוותרים לאיש/ה, ילד או ילדה. למטפלים יש יד חופשית לפעול לפי שיקול דעתם.  מעין טיפול בתנאי מעבדה (של האינקוויזיציה). הגיוני שאם אין התערבות/מעורבות  והשפעות חיצוניות אחוזי ההצלחה יהיו 100...

* עלות הטיפול היא בסביבות $5,000 וצריך בשבילו צו בית משפט (ברור שבקשה לקבלת הסכמת 2 ההורים היא לא ריאלית)...

* בהתבסס על שיעור ההצלחה האבסולוטית של הטיפול בקטינים,  בשיטת ד"ר סטיב מילר וד"ר לינדה קייס גוטליב, וכמובן על הידע והנסיון הענף שלהם בטיפול בניפגעי ניכור הורי, ניתן להסיק כי 2 מילות המפתח  להבנה ולטיפול מוחלט ותמידי בקורבנות (בכל גיל שהו) הן counterintuitive ו- debriefing. המונח counterintuitive לא קיים עדיין בשפה העברית ולכן ההסבר לו הוא "מורכב": המדובר על כך שאין להתבסס על מה "שרואים/מבינים" - כלומר, לא להתבסס על החשיבה והפרשנות האנושית הרציונאלית (הטבעית) שנסמכת, בין השאר, על ראייה ו"מידע שמתקבל בזמן אמת" ולטפל בתופעה כפי שמטפלים בכל שטיפת מוח שמהווה איום לאדם ו/או לסביבה או למדינה בה הוא/היא חיים. כיום קיימות שיטות טיפול במבוגרים, שעוקפות "התנגדויות רצויונאליות". 

שיטות טיפול יעילות (חלקן נתמכות במחקרים אמפירים), בילדים בוגרים, הן שיטות הטיפול המובילות בתחום ה-PTSD - טיפול בפוסט טראומה. לרשימת השיטות ולפירוט, עברו למאמר> שיטות טיפול

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.