ות רגשית/מילולית סמויה
=
מחיקת זהות

כיצד מגדירים התעללות רגשית?
ובכלל, איך ומתי ניתן להתעלל ברגשות?

לפי ד"ר גרגורי ל. יאנץ (Gregory L. Jantz Ph.D) כשאבא רותח מזעם מכה את ילדו המתמרד, בהשתמשו בכוח, באנרגיה ובזעם של אדם בוגר, במטרה לגרום נזק – אנו ממהרים להוקיע התנהגות שכזו ומתייגים אותה כהתעללות גופנית. אך מה אם האבא המשתמש בסרקסטיות (לעג מר) של אדם בוגר ובסמכות שלו כדי להשפיל, להקטין וללגלג על ילדו המתמרד? אמנם, יד לא הונפה, אין חבורות, אין חתכים, אך הילד הזה נפגע רגשית וחברתית.

 

התעללות רגשית מכרסמת בבסיס הביטחון העצמי ואהבת ה"אני" של כל אדם ומחליפה אותם בבלבול של הערך העצמי, ה"שווי", הצדק, החמלה והאהבה העצמית.

אז מה נחשב להתעללות רגשית? ואיך בכלל ניתן להתעלל ברגשות? כיצד ניתן לכמת את הנזק, כאשר הפגיעה נוצרת כתוצאה מיחס מחפיר ו/או מהתנהגות פוגענית, שאינם מותירים עדויות גופניות?

התעללות רגשית

מתבססת על מילים,

תכנים, אמירות, כוונות,

הבעות פנים בעלות משמעות

שלילית (גלגול עיניים, העוויות פה,

הרמת גבה צינית והבעות-מיקרו),

המשדרות לזולת מחשבות,

תחושות ורגשות שליליים

המופנים כלפיו. גם לאיכות

הקול, לאינטונציה ולדגשים

של המתעלל/ת, וכן להתעלמותם

או לשתיקותיהם, יש השפעות רבות עוצמה ורחקות טווח.

"שם המשחק" הוא שליטה וכוחניות

העובדה שקשה יותר לזהות התעללות רגשית סמויה, היא זו שהופכת את פגיעותיה והשפעותיה על הקרבנות לחמורות יותר. חרף היותה קרובת משפחה מדרגה ראשונה להתעללות רגשית "ישירה"/"גלויה", המאפיינים המקשים על זיהויה הם דווקא יכולתם של המתעללים לשמור על קור רוח, לשדר שלווה וחוסר עניין ומעורבות רגשית, דיבור בקול שקט ורגוע, ללא עליות וירידות חדות. האינטונציה נותרת אותה אינטונציה אכזרית, האמירות הן יותר דו-משמעיות, לא מתחייבות ולא מחוייבות. הסרקזם (לעג מר) יותר עוקצני, הלגלוג יותר מתוחכם, שאט הנפש מרומזת. הנטייה של המתעללים הסמויים היא להשתמש במינימום אוצר המילים הדרוש כדי לתקשר, כאשר הענישה האולטימטיבית היא שתיקת ניכור והימנעות מכוונת תקשורת כלשהי עם הקרבן.

 

כלומר, שבעוד הקרבנות של התעללות רגשית גלויה מסוגלים לזהות, ו"להנות" מיחס כלשהו (אפילו שהמדובר ביחס שלילי), קרבנות של התעללות רגשית סמויה חשים "זנוחים", בלתי ראויים ליחס או התייחסות אנושיים כלשהם (אפילו אם שליליים), מבודדים ובודדים בקשר ואחראים בלעדיים לכל מה שעובר עליהם, ל"איכות" הקשר עם המתעלל/ת ולכל דבר שלילי שקורה למתעלל/ת.

 

מול מתעללים רגשית סמויים אין כל "נקודת אחיזה": שום הוכחה וודאית בשטח, אפילו לא של מבט. האמירות הן דו-משמעיות כך, שגם אם "בטעות"נאמר משהו שנשמע כחד-משמעי ובו במקום מנסים לברר זאת עם המתעלל/ת, הם בד"כ יסבירו את דבריהם כ"הלצה", כ"הומור", כ"הקנטה מחיבה". בו במקום יואשם הקרבן בחוסר חוש הומור או בהעדר יכולת להבין חיבה מהי... ואם מסבים את תשומת ליבם לכך, שהביקורת והביקורתיות הכרונית שלהם פוגעת, תוקפנית או מעליבה, מואשמים בחוסר יכולת להבחין בין ביקורת בונה להורסת, או בכפיות תודה כלפי ניסיונם ה"כן" לנסות ולשפר אתכם ואת ביצועיכם. 

 

בהתעללות רגשית סמויה המתעללים נינוחים, רגועים ומשדרים "שפיות ושיקול דעת" זחוחים, בעוד הקרבנות  בד"כ משדרים בלבול, חוסר ריכוז, היפר-אקטיביות, חרדה, חששות, עצבנות... כלומר, שבהשוואה למתעלל/ת כל קרבן "מתוייג" ע"י אחרים  ואף מתייג את עצמו כ"מעורער" ברמה כזו אחרת,  כ"שונה" או "מפגר" מאשר כל מי שהיו לו אתו אי-פעם קשרים חברתיים... איך ניתן להסביר למישהו מה חווים ו/או עם מה מתמודדים בקשר, אם אין שום הוכחות או עדויות חד-משמעיות? כיצד ניתן לשכנע אדם אחר, אם הקרבנות עצמם נמצאים בפקפוק כרוני וחוסר וודאות? (הבנתי נכון? שמעתי נכון? אני זוכר/ת נכון?) ??? הרי "לא יעלה על הדעת" שמישהו, שכה אוהבים הוא מתעלל מסוכן ו/או בעל הפרעת אישיות מוגדרת ומאוד אמיתית. כל מוח אנושי, מתקשה להפנים זאת, לדעת זאת. עצם הרעיון הוא בלתי נסבל על הדעת.

 

דיסוננס קוגניטיבי

חומרת הפגיעה של התעללות רגשית סמויה מושתתת לא רק על ההתנגשות המחשבתית רגשית של הקרבנות (הדיסוננס הקוגניטיבי),

אלא גם על מצב כרוני של חוסר וודאות!

"לפחות" בהתעללות רגשית גלויה וישירה יש וודאות!


וכשהמדובר בחוויות של התעללות רגשית סמויה בילדות, בהעדר חוויות רגשיות בריאות בקשרים עם ההורה השני,

או עם דמות סמכות משמעותית קרובה ואוהבת אחרת, ספק אם ניתן למחות את חותמה ממאפייני האישיות שהתהוו אז.

ובמידה זהה ואף חמורה מכך, ספק אם איזשהו אדם בוגר/מבוגר יצא להגנתכם.

 

כדי להחלים את הדעת (בלועזית "קוגניציה"), יש לנקוט צעדים מגמתיים ומכוונים. מאחר שכל העיוותים שחלו בתהליך

ההפנמה הם תוצאה ישירה של התעללות רגשית בילדות, יש "לישר קו" עם המציאות בצורה מודעת ומכוונת.

לנוכח העובדה שקוגניציה/דעת בנויה משילוב רב של גורמים, הרי די אם אחד מהם נפגע מהתעללות בילדות,

כדי "להצדיק" סידור ו"עימוד" מחדש של כולם מול המציאות.

מקור הדעת נובע מהמחשבות ולכן לכל מחשבה שעולה בדעתכם, חשיבות חיונית.

התנגשות מחשבתית-רגשית (דיסוננס קוגניטיבי), היא מצב חרדתי, בו האדם מחזיק בשתי מחשבות סותרות בו זמנית. מחשבה אחת יכולה להיות מושתתת על רגש בעוד השנייה על "היגיון". לדוגמא, אם מישהו חווה בילדות התעללות רגשית, הוא/היא עשויים לגדול עם האמונה, שלא ניתן לסמוך על אף אדם. ומה שקורה כשאדם כזה נמצא בחברת אנשים אמינים באמת, המציאות בשטח מתנגשת עם האמונה שלו. ההתנגשות המחשבתית הזו גורמת לתחושת אי נוחות פנימית. ואז, במקום להיפטר מהאמונה המוטעית שכל בני האדם אינם אמינים, הוא עשוי להתרחק מחברת אנשים אמינים ולהעדיף את חברתם של אנשים בלתי אמינים, התואמים את אמונתו. אחד האתגרים בהחלמה מהתעללות רגשית בילדות טמון בהתנגשות המחשבתית הזו בין האמונה שנוצרה בילדות לבין המציאות בעולם הרחב שמסביבנו. החלמת הדעת מתרחשת כאשר מתקיים "עדכון" של הנתונים הלא בריאים מהילדות ומחוויות ההתעללות שבעבר, לנוכח הנתונים בשטח, המאפשרים לחוות חוויות טובות בהווה ול"עדכן" אמונות שנבעו מסביבה "עויינת". 

 

"אתם לא טיפשים!", טוען ד"ר יאנץ, "לאורך השנים הופתעתי לגלות שהרבה מאוד אנשים מצליחים, אנטלגנטים, בעלי יכולות אינטלקטואליות גבוהות, נושאים בקרבם את זרע הפקפוק ביכולותיהם. רק בגלל שבילדותם אמרו להם שהם טיפשים/מטומטמים או התייחסו אליהם כאל טיפשים. וגם אם הם נלחמו בלהט כנגד האמירות הללו, וההתייחסות הזו, הם עדיין מבועתים מהאפשרות שהשקר הזה הוא בעצם אמת.

 

"אתם לא בסכנה! כל מי שעבר התעללות רגשית בילדות "מתוכנת" לצפות לסכנה. מי שעבר התעללות רגשית בילדות עבר התניות להגיב אינסטינקטיבית כדי להימנע, לנסות להימנע מכאב, או לשרוד אותו.​ למצבי סכנה כללים משלהם - ובעצם למצבי סכנה אין כללים, למעט למצוא כל דרך לברוח ולשרוד.

"אתם לא חסרי ערך! בני אדם בדרך כלל לא משקיעים מאמצים למען דברים חסרי או פחותי ערך.  אם אתם באמת מאמינים שאתם חפץ חסר או פחות ערך, לא תטרחו להשקיע כל כך בעצמכם ובעתידכם. אף אחד מעולם לא התאמץ למענכם? מעולם לא התאמצתם או השתדלתם לקידום עצמכם?

 

"אתם ראויים לאהבה! בני אדם אוהבים דברים שהם מעריכים. אם אתם מאמינים שאתם חסרי או פחותי ערך, אתם משוכנעים שאיש מעולם לא אהב או אוהב אתכם, שאף אדם לא מסוגל או אמור לאהוב אותכם וברור שאינכם מסוגלים למצוא לעצמכם אהבה. מהרגע בו החלטתם שאינכם ראויים לאהבה, החלטתם להרחיק עצמכם מתשומת הלב, החיבה, ההערכה והמאמצים של האחרים.

 

"לא נועדתם לכישלון! שמעתם על הביטוי באנגלית 'ללא מכאובים אין רווחים'? (No pain, no gain) או את הביטוי 'ללא סיכונים אין פרסים?' (No risk, no reward) - אם אתם משוכנעים בכך שכאב לא יכול ליצר רווח, או שלקיחת סיכון לא מובילה לשום פרס, אז איך זה שאתם מוכנים להמשיך לסבול כאבים או לקחת סיכונים בשביל כלום ושום דבר? הרי כדי לשנות מצב של כאב ושל צורך בנטילת סיכון כלשהו, עליכם להרחיק עצמכם מהם, כלומר לגרום לשינוי. לצורך שינוי עליכם לזוז מהמקום בו אתם נמצאים. וכדי לשנות מקום צריך מוטיבציה. לצורך מוטיבציה עליכם להאמין שביכולתכם לנוע ולשנות מקום למקום טוב יותר...

"לא נגזר עליכם להישאר קרבן! התעללות רגשית בילדות מקבעת תחושה פנימית של חוסר ישע. קיים סיכוי שהתחלתם לראות את עצמכם כנלחמים בכוחות חזקים מכם, שנחושים לראות במפלתכם, ללמד אותכם לקח, 'להעמיד אותכם במקומכם'. אולי כבר התחלתם להאמין שכל העולם נגדכם... אפילו הקב"ה... והחיים עצמם"...

 אלה הם רק חלק קטן מכלל המחשבות השליליות שעוברות במוחם של מי שעברו/חוו התעללות רגשית בילדותם. העלתן  על הכתב כאן נועדה להוכיח את העובדה שניתן לפגוע בקוגניציה (בדעת) בקלות ולו רק באמצעות ביסוסה על אמונות שגויות או פגומות שנתקבלו והתקבעו בילדות.

כדי לגרום לשינוי ולהחלמה עליכם לבדוק, לברר ולדעת לנטרל/לדחות כל מחשבה ואמונה בה אתם דוגלים, אפילו אלו שלדעתכם הצילו אתכם בילדותכם, או לפחות הגנו על שלמותכם ושגם כיום ניתן להשתמש בהן. כל מחשבה ואמונה בריאה  אמורה לתמוך בעצמה, מתוך הלך רוח מחשבתי ונקודת מבט בריאים וחיוביים על העולם.

בשל הקשר בין החוויות והרגשות שלנו, מי שעברו התעללות רגשית בילדותם צריכים להיות ערים לאפשרות של בעיות בריאות (גופניות), שניתן לשייך לרמות המתח, ה- PTSD (פוסט טראומה), הלחץ והחרדות שהם עדיין נושאים איתם מהילדות.

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.