התעללות רגשית סמויה
=
גניבת זהותך
מאמרים למחשבה:
התעללות (ופגיעה) רגשית סמויה:
הגדרתה והשלכותיה
על מערכות הגוף ונפש האדם
המאמר מבוסס על גישתו ההוליסטית של האתר
להתעללות רגשית סמויה, ונסיונו המקצועי, התואם,
של ד"ר גרגורי יאנץ
לפי ד"ר גרגורי ל. יאנץ (Gregory L. Jantz Ph.D*) כשאבא רותח מזעם מכה את ילדו המתמרד, בהשתמשו בכוח, באנרגיה ובזעם של אדם בוגר, במטרה לגרום נזק – אנו ממהרים להוקיע התנהגות שכזו ומתייגים אותה כהתעללות גופנית. אך מה אם האבא המשתמש בסרקסטיות (לעג מר) של אדם בוגר ובסמכות שלו כדי להשפיל, להקטין וללגלג על ילדו המתמרד? אמנם, יד לא הונפה, אין חבורות, אין חתכים, אך הילד הזה נפגע רגשית וחברתית ויישא צלקות אלה למשך כול חייו הבוגרים.
התעללות רגשית מכרסמת בבסיס הביטחון העצמי ואהבת ה"אני" של כל אדם ומחליפה אותם בבלבול של הערך העצמי, ה"שווי", הצדק, החמלה והאהבה העצמית. יתרה מכך, פר' קיפ וויליאמס, הוכיח במחקריו על חרם, נידוי ו*שתיקות עויינות, כיצד הגוף מגיב בכאב גופני להתעללות רגשית. הווה אומר שגופו של כל בן אנוש/אדם חש בפועל *כאב גופני של ממש, עת הוא/היא נפגעים רגשית!
אז מה נחשב להתעללות רגשית? ואיך בכלל ניתן להתעלל ברגשות? כיצד ניתן לכמת את הנזק, כאשר הפגיעה נוצרת כתוצאה מיחס מחפיר ו/או מהתנהגות פוגענית, שאינם מותירים עדויות גופניות?
התעללות רגשית (התעללות נפשית-פסיכולוגית-מנטלית)
מתבססת על מילים, תכנים, אמירות, כוונות, הבעות פנים בעלות משמעות שלילית (גלגול עיניים, העוויות פה, הרמת גבה צינית והבעות-מיקרו),
המשדרות לזולת מחשבות,
תחושות ורגשות שליליים
המופנים כלפיו. גם לאיכות
הקול, לאינטונציה ולדגשים
של המתעלל/ת, וכן
להתעלמותם או לשתיקותיהם,
יש השפעות רבות עוצמה
ורחקות טווח.
"שם המשחק" הוא שליטה וכוחניות
העובדה שקשה יותר לזהות התעללות רגשית סמויה, היא זו שהופכת את פגיעותיה והשפעותיה על הקרבנות לחמורות יותר. חרף היותה קרובת משפחה מדרגה ראשונה להתעללות רגשית "ישירה"/"גלויה", המאפיינים המקשים על זיהויה הם דווקא יכולתם של המתעללים לשמור על קור רוח, לשדר שלווה וחוסר עניין ומעורבות רגשית, דיבור בקול שקט ורגוע, ללא עליות וירידות חדות. האינטונציה נותרת אותה אינטונציה אכזרית, האמירות הן יותר דו-משמעיות, לא מתחייבות ולא מחוייבות. הסרקזם (לעג מר) יותר עוקצני, הלגלוג יותר מתוחכם, שאט הנפש מרומזת. הנטייה של המתעללים הסמויים היא להשתמש במינימום אוצר המילים הדרוש כדי לתקשר, כאשר הענישה האולטימטיבית היא *שתיקת ניכור והימנעות מכוונת מתקשורת כלשהי עם הקרבן. בפועל, המדובר בצורך ל*שליטה והפעלת כוחניות על הזולת- הכפפת הזולת לרצונות ולצרכים של המתעלל/ת.
כלומר, שבעוד הקרבנות של התעללות רגשית גלויה מסוגלים לזהות, ו"להנות" מיחס כלשהו (אפילו שהמדובר ביחס שלילי), קרבנות של התעללות רגשית סמויה חשים "זנוחים", בלתי ראויים ליחס או התייחסות אנושיים כלשהם (אפילו אם שליליים), מבודדים ובודדים בקשר ואחראים בלעדיים לכל מה שעובר עליהם, ל"איכות" הקשר עם המתעלל/ת ולכל דבר שלילי שקורה למתעלל/ת. ועל שתיקות ניכור ו"חרם"/נידוי חברתי מבוססים מחקריו של פר' וויליאמס קיפלינג, שמוכיחים רפואית/מדעית, שפגיעה רגשית מתרגמת ונחווית ככאב גופני לכל דבר ועניין! *>>> שתיקה כעונש
מול מתעללים רגשית סמויים אין כל "נקודת אחיזה": שום הוכחה וודאית בשטח, אפילו לא של מבט. האמירות הן דו-משמעיות כך, שגם אם "בטעות"נאמר משהו שנשמע כחד-משמעי ובו במקום מנסים לברר זאת עם המתעלל/ת, הם בד"כ יסבירו את דבריהם כ"הלצה", כ"הומור", כ"הקנטה מחיבה". בו במקום יואשם הקרבן בחוסר חוש הומור או בהעדר יכולת להבין חיבה מהי... ואם מסבים את תשומת ליבם לכך, שהביקורת והביקורתיות הכרונית שלהם פוגעת, תוקפנית או מעליבה, מואשמים בחוסר יכולת להבחין בין ביקורת בונה להורסת, או בכפיות תודה כלפי ניסיונם ה"כן" לנסות ולשפר אתכם ואת ביצועיכם.
בהתעללות רגשית סמויה המתעללים נינוחים, רגועים ומשדרים "שפיות ושיקול דעת" זחוחים, בעוד הקרבנות בד"כ משדרים בלבול, חוסר ריכוז, היפר-אקטיביות, חרדה, חששות, עצבנות... כלומר, שבהשוואה למתעלל/ת כל קרבן "מתוייג" ע"י אחרים ואף מתייג את עצמו כ"מעורער" ברמה כזו אחרת, כ"שונה" או "מפגר" מאשר כל מי שהיו לו/לה אתם אי-פעם קשרים חברתיים... איך ניתן להסביר למישהו מה חווים ו/או עם מה מתמודדים בקשר, אם אין שום הוכחות או עדויות חד-משמעיות? כיצד ניתן לשכנע אדם אחר, אם הקרבנות עצמם נמצאים בפקפוק כרוני וחוסר וודאות? (הבנתי נכון? שמעתי נכון? אני זוכר/ת נכון?) ??? הרי "לא יעלה על הדעת" שמישהו, שכה אוהבים הוא מתעלל מסוכן ו/או בעל הפרעת אישיות מוגדרת ומאוד אמיתית. כל מוח אנושי, מתקשה להפנים זאת, לדעת זאת. עצם הרעיון הוא בלתי נסבל על הדעת. פנו ל*שאלון לאבחון עצמי שבעמוד הבית > ו/או עברו על רשימת 25 השאלות שבמאמר על *יחסים רעילים.
המתעללים רגשית "כרונית" (לפי נתונים סטטיסטיים)
המתעללים רגשית "כרונית", בשוטף, בחיי היום-יום, הם בני אדם הסובלים מאחת מ-4 הפרעות האישיות, שמוגדרות ב DSM-V באשכול ב' של הפרעות האישיות. התעללות רגשית/נפשית סמויה היא אחד מ"תוצרי הלוואי" של אישיותם. לנמנים/ות על קבוצה זו, מתייחסים אנשי מקצוע כאל בעלי/ות אישיות נרקיסיסטית (א"נ).
הפרעת אישיות נרקיסיסטית בגברים והפרעת אישיות גבולית בנשים "מובילות" על השאר בהיותן הנפוצות יותר (שביחד מהוות כ-17% מכלל האוכלוסיה). פסיכופתים/סוציופתים (הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית), מהווים "רק" כ- 5% באוכלוסייה העולמית (פי 3-5 יותר גברים מנשים) ואילו הפרעת אישיות היסטריונית, אופיינית יותר לנשים, המהוות כ-2% מכלל האוכלוסייה.
ואם תעשו חשבון מהיר, אז תגיעו למסקנה המזעזעת, שכרבע מהאוכלוסיה העולמית לוקה בהפרעת אישיות, שפוגעת רגשית/נפשית בסביבתה ובסובבים ומותירה הרס וחורבן חברתי ואישי. והמספרים עולים.
ההגדרה "היבשה" להתעללות רגשית - התעללות נפשית - התעללות פסיכולוגית:
התעללות רגשית הינה הדרך, הצורה, האופן והנוסח בהם אדם אחד מתנהג ו/או מדבר ומתייחס כלפי האחר (ילד/ה, גבר או אישה), ששמה לעצמה למטרה (מטרגטת) את המהות והזהות של הקרבן, כדי להשיג שליטה מקסימלית/מלאה בקרבן ובמערכת היחסים שמתקיימת בין המתעלל/ת לקרבן. ליתר הדיוק, התעללות רגשית סמויה נועדה להכפיף את הקרבן לעושה דברו של המתעלל/ת. זו התעללות הגוזלת מכול אדם את רצונו החופשי והופכת אותו לשפוט של אותו/ה מתעלל/ת. זו דרך לשעבד אדם אחד לרצונות ולצרכים של המשעבד/ת (המתעלל/ת).
ההבדל המהותי בין התעללות רגשית גלויה לסמויה נעוץ בדרך, בצורה ובאופן בה הן מופעלות. האחת בגלוי "לאזני ולרואי הכלל" והשניה "בשקט", "בהחבא" ותוך כדי טשטוש עקבות. בדומה להבדל בין חבלות גופניות חיצוניות לפנימיות (כמו במצבים של חבלות יבשות או טלטול)... העניין הוא, שבשני המקרים, האותות הראשונים מצבטאים בתלונות גופניות. היות ש*הגוף הוא הראשון ולפעמים היחידי שמסוגל לזהות התעללות רגשית סמויה.
מה המאפיינים הבולטים של התעללות רגשית (המכונה גם התעללות נפשית ו/או התעללות פסיכולוגית)?
* ביקורתיות יתר ו/או עלבונות אישיים, הטלת דופי, השפלות, התבדחות עח"ש הזולת.
* חומה בצורה (stone-walling): מניעה עקבית של שיחות ודיונים (או הימנעות מדיון) בנושאים שנוגעים ו/או משותפים לשניכם, או הנובעים ממערכת היחסים שבינכם לבין המתעלל/ת (לא משנה מה ה"צידוק"/תירוץ לכך).
* נדירות, אם בכלל, של קבלת אחריות על דברים שנאמרו, החלטות שהתקבלו או מצבים שנוצרו.
* איומים "מובלעים", שמתבטאים במבטים מצמיתים/"מקפיאים", או אמירות והתנהגות המבטאים אדישות, חוסר אכפתיות - "נטישה"/ביטול, או אמירות של "תמשיך/י ככה ונראה..."
* מעכב "צמוד" או התעקשות על קבלת דיווחים מפורטים, בין אם כלפי ניצול הזמן של הקרבן, שימוש בכספים (הוצאות), לו"ז אישי, העדר שמירה על פרטיות ו/או מרחב אישי וכו'.
* יחס משתנה של חם-או-קר, אקראי או כשיטת תגמול וענישה.
* האשמות חסרות שחר, שמבוססות על הפחדים של הנפגעים.
* הימנעות מתקשורת, מידור שיטתי, הפסקת תקשורת בתוך קשר קיים לטווח בלתי ידוע או בלתי מוגדר. כולל בידוד והזנחה רגשית של הקרבן.
* סילוף ועיוות של פרטים ועובדות ו"התאמתם" לצרכי המתעלל/ת.
חומרת הפגיעה של התעללות רגשית סמויה מושתתת לא רק על ההתנגשות המחשבתית רגשית של הקרבנות (הדיסוננס הקוגניטיבי), אלא גם על מצב כרוני של חוסר וודאות! "לפחות" בהתעללות רגשית גלויה וישירה יש וודאות!
וכשהמדובר בחוויות של התעללות רגשית סמויה בילדות, בהעדר חוויות רגשיות בריאות בקשרים עם מי מההורים, או
עם דמות סמכות משמעותית קרובה ואוהבת אחרת, ספק אם ניתן למחות את חותמה ממאפייני האישיות שהתהוו אז.
ובמידה זהה ואף חמורה מכך, ספק אם איזשהו אדם בוגר/מבוגר יצא להגנתכם.
כדי להחלים את הדעת (בלועזית "קוגניציה"), יש לנקוט צעדים מגמתיים ומכוונים. מאחר שכל העיוותים שחלו בתהליך
ההפנמה הם תוצאה ישירה של התעללות רגשית בילדות, יש "לישר קו" עם המציאות בצורה מודעת ומכוונת.
לנוכח העובדה שקוגניציה/דעת בנויה משילוב רב של גורמים, הרי די אם אחד מהם נפגע מהתעללות בילדות,
כדי "להצדיק" סידור ו"עימוד" מחדש של כולם מול המציאות.
מקור הדעת נובע מהמחשבות ולכן לכל מחשבה שעולה בדעתכם, חשיבות חיונית.
התנגשות מחשבתית-רגשית - דעה חצויה (דיסוננס קוגניטיבי), היא מצב חרדתי, בו האדם מחזיק בשתי מחשבות סותרות בו זמנית. מחשבה אחת יכולה להיות מושתתת על רגש בעוד השנייה על "היגיון". לדוגמא, אם מישהו חווה בילדות התעללות רגשית, הוא/היא עשויים לגדול עם האמונה, שלא ניתן לסמוך על אף אדם. ומה שקורה כשאדם כזה נמצא בחברת אנשים אמינים באמת, המציאות בשטח מתנגשת עם האמונה שלו. ההתנגשות המחשבתית הזו גורמת לתחושת אי נוחות פנימית. ואז, במקום להיפטר מהאמונה המוטעית שכל בני האדם אינם אמינים, הוא עשוי להתרחק מחברת אנשים אמינים ולהעדיף את חברתם של אנשים בלתי אמינים, התואמים את אמונתם המוטעית. אחד האתגרים בהחלמה מהתעללות רגשית בילדות טמון בהתנגשות המחשבתית הזו בין האמונה שנוצרה בילדות לבין המציאות בעולם הרחב שמסביבנו. החלמת הדעת מתרחשת כאשר מתקיים "עדכון" של הנתונים הלא בריאים מהילדות ומחוויות ההתעללות שבעבר, לנוכח הנתונים בשטח, המאפשרים לחוות חוויות טובות בהווה ול"עדכן" אמונות שנבעו מסביבה "עויינת".
"אינכם טיפשים!", טוען ד"ר יאנץ, "לאורך השנים הופתעתי לגלות שהרבה מאוד אנשים מצליחים, אינטלגנטים, בעלי יכולות אינטלקטואליות גבוהות, נושאים בקרבם את זרע הפקפוק ביכולותיהם. רק בגלל שבילדותם אמרו להם שהם טיפשים/מטומטמים או התייחסו אליהם כאל טיפשים. וגם אם הם נלחמו בלהט כנגד האמירות הללו, וההתייחסות הזו, הם עדיין מבועתים מהאפשרות שהשקר הזה הוא בעצם אמת.
"אינכם מצויים בסכנה! כל מי שעבר התעללות רגשית בילדות "מתוכנת" לצפות לסכנה. מי שעבר התעללות רגשית בילדות עבר התניות להגיב אינסטינקטיבית כדי להימנע, לנסות להימנע מכאב, או לשרוד אותו. למצבי סכנה כללים משלהם - ובעצם למצבי סכנה אין כללים, למעט למצוא כל דרך לברוח ולשרוד.
"אינכם חסרי ערך! בני אדם בדרך כלל לא משקיעים מאמצים למען דברים חסרי או פחותי ערך. אם אתם באמת מאמינים שאתם חפץ חסר או פחות ערך, לא תטרחו להשקיע כל כך בעצמכם ובעתידכם. אף אחד מעולם לא התאמץ למענכם? מעולם לא התאמצתם או השתדלתם לקידום עצמכם?
"אתם ראויים לאהבה! בני אדם אוהבים דברים שהם מעריכים. אם אתם מאמינים שאתם חסרי או פחותי ערך, אתם משוכנעים שאיש מעולם לא אהב או אוהב אתכם, שאף אדם לא מסוגל או אמור לאהוב אתכם וברור שאינכם מסוגלים למצוא לעצמכם אהבה. מהרגע בו החלטתם שאינכם ראויים לאהבה (גם אם בתת-מודע), החלטתם להרחיק עצמכם מתשומת הלב, החיבה, ההערכה והמאמצים של האחרים.
"אינכם מועדים לכישלון! שמעתם על הביטוי באנגלית 'ללא מכאובים אין רווחים'? (No pain, no gain) או את הביטוי 'ללא סיכונים אין פרסים?' (No risk, no reward) - אם אתם משוכנעים בכך שכאב לא יכול ליצר רווח, או שלקיחת סיכון לא מובילה לשום פרס, אז איך זה שאתם מוכנים להמשיך לסבול כאבים או לקחת סיכונים בשביל כלום ושום דבר? הרי כדי לשנות מצב של כאב ושל צורך בנטילת סיכון כלשהו, עליכם להרחיק עצמכם מהם, כלומר לגרום לשינוי. לצורך שינוי עליכם לזוז מהמקום בו אתם נמצאים. וכדי לשנות מקום צריך מוטיבציה. לצורך מוטיבציה עליכם להאמין שביכולתכם לנוע ולשנות מקום למקום טוב יותר...
"לא נגזר עליכם להישאר קרבן! התעללות רגשית בילדות מקבעת תחושה פנימית של חוסר ישע. קיים סיכוי שהתחלתם לראות את עצמכם כנלחמים בכוחות חזקים מכם, שנחושים לראות במפלתכם, ללמד אתכם לקח, 'להעמיד אותכם במקומכם'. אולי כבר התחלתם להאמין שכל העולם נגדכם... אפילו הקב"ה... והחיים עצמם"... וחמור, לא פחות, אולי החלטתם שאינכם בנויים לזוגיות ו/או לחיים חברתיים מהנים.
אלה הם רק חלק קטן מכלל המחשבות השליליות שעוברות במוחם של מי שעברו/חוו התעללות רגשית בילדותם. העלתן על הכתב כאן נועדה להוכיח את העובדה שניתן לפגוע בקוגניציה (בדעת) בקלות ולו רק באמצעות ביסוסן על אמונות שגויות או פגומות שנתקבלו והתקבעו בילדות.
כדי לגרום לשינוי ולהחלמה עליכם לבדוק, לברר ולדעת לנטרל/לדחות כל מחשבה ואמונה בה אתם דוגלים, אפילו אלו שלדעתכם הצילו אתכם בילדותכם, או לפחות הגנו על שלמותכם ושגם כיום ניתן להשתמש בהן. כל מחשבה ואמונה בריאה אמורה לתמוך בעצמה, מתוך הלך רוח מחשבתי ונקודת מבט בריאים וחיוביים על העולם.
בשל הקשר בין החוויות והרגשות שלנו, מי שעברו התעללות רגשית בילדותם צריכים להיות ערים לאפשרות של בעיות בריאות (גופניות), שניתן לשייך לרמות המתח, ה- PTSD (פוסט טראומה), וכעיקרון *הפוסט טראומה המורכבת CPTSD, הלחץ והחרדות שהם עדיין נושאים איתם מהילדות.
רק אנא, היו ערים ומודעים לכך שגם אם לדעתכם(!) "התגברתם" על כל חווייה בלתי נעימה שהיא, או על מכלול שלם של חוויות - זו טעות חשיבתית! *הדרך היחידה להחלמה רגשית וגופנית היא באמצעות אדם אחר (מטפל/ת מוסמכים בתחום). הבשורה המשמחת היא, שגם ב- PTSD (פוסט טראומה) וגם ב - CPTSD (פוסט טראומה מורכבת) ניתן לטפל בתוך 4-12 פגישות! ובכך לחסל אין ספור תופעות גופניות ובריאותיות שהציקו לכם במשך שנים (שלא על רקע או בסיס גנטי, חבלתי ו/או מדבקות)!!! למאמר בנדון >>>
