ניכור הורי - תוצר ותוצאה

של הורות חולנית

הידיים שמנענעות את העריסה

ניכור הורי Parental Alienation הוא תוצאה ישירה של הורות פתוגנית (חולנית) של הורה עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית או הפרעת אישיות גבולית.

                                   פירושו של דבר הוא, שלא בידיעתכם, הבאתם לעולם ילדים עם  בן/ת זוג                                                                   הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית/גבולית

 רייאן  תומס, בן 35, שנוכר מאביו במשך 20 שנה, מדבר ומציע פתרונות להורים.

לצפייה, לחצו על המהדק

                        מאמר זה מתבסס על נסיונם של ד"ר קרייג צ'ילדרס, ארה"ב וד"ר קרן וודאול, אנגליה

 

 

                      ניכור הורי מתחיל בשנות הילדות המוקדמות ובלי כל קשר ל"איום" פרידה/גירושין! (פרידה או גירושין משמשים                          'רק' כזרז ו"טריגר" להתפרצותו). זרעיו נזרעים בגיל הרך, עוד כשמערכת היחסים בין ההורים, לכאורה טובה

                       ואוהבת, ו"פירותיו" יכולים להבשיל בכל עת, גם בבגרות מלאה (הרבה אחרי גיל 18).  קיימים 3 קריטריונים

                      לאבחון ניכור הורי בילדים: הדחקת מערכת ההתקשרות, מאפייני התנהגות של הפרעת אישיות ואמונה                                       מבוססת  על  מחשבות שווא כלפי ההורה האותנטי הבריא/ה.

                       (הווה אומר, שניכור הורי יכול להתקיים שנים במצב "רדום"מבלי כל עדות בולטת על פני השטח).

מי שמסוגלים להתייחס ולהעריך מקצועית ונכונה מצבים של ניכור הורי (למצוא ולהביא הוכחות ו/או עדויות של ממש), הם פסיכולוגים משפטיים שמתמחים בתחום הזה

 דחיית הבן/ת את הורה המטרה מושתתת על סדרה של התקשרויות מעוותות  (מילוליות, התנהגותיות או אחרות) עם ההורה בעל הפרעת האישיות (נרקיסיסטית או אישיות גבולית), בהן הבן/ת "משתכנעים " שהם קרבנות של ההורה המסור ושההורה המסור הוא/היא ההורה המתעלל. זה מאפשר להורה בעל/ת הפרעת האישיות לאמץ ולנכס לעצמו למראית עין ולכאורה (כדי להרשים את הסביבה ואת ילדיו)  את התפקיד של ההורה ה"מסור" וה"מגונן". בכך מייצר/ת ההורה בעל/ת הפרעת האישיות תרחיש כוזב של הורה מתעלל (כלומר הופך את ההורה המסור בעיניי הילד והסביבה להורה המתעלל). התרחיש הכוזב נוצר ע"י ההורה בעל/ת הפרעת האישיות - ההורה המסור איננו הורה מתעלל והילד/ה אינם קורבנות שלו/ה!

חשוב לציין בנקודה זו, שבמידה והתגרשתם או שקיימת שאלה משפטית  לגבי משמורת - ברוב המקרים מתעקש ההורה בעל/ת הפרעת האישיות, שהילד/ה יביעו את דעתם והעדפתם בפומבי (לשופט, לעו"ס, פסיכולוג מטפל או לכל דמות

בעלת השפעה). ומאחר שתופעה זו איננה קורת בכל המקרים (רק במרביתם), היא יכולה לשמש

כ"דגל אדום" וכמעט תמיד להעיד על ניכור הורי.

"דגל אדום" נוסף לקיום ניכור הורי הוא אם הילדים מקבלים ומתייחסים אל בן/תהזוג החדשים

(של ההורה עם הפרעת האישיות) כאל התחליף להורה שנוכר.

ניכור בן/ת מהווה כלי שליטה  והתעללות של בעל/ת הפרעת האישיות בהורה המסור!

 

לדברי הפסיכיאטר ריצ'רד גרדנר (שהיה ראשון להגדיר את התופעה),

זרעי הניכור ההורי נזרעים בשלבים מאוד מוקדמים של חיי הילד, גם במצב

של קשר זוגי "טוב" עם בן/ת זוג בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית או הפרעת אישיות גבולית.

 

מאחר שניכור הורי מושתת על שטיפת מוח איטית, הוא  יכול להתקיים גם מתחת לפני השטח

להגיע לשיאו בגילאים שונים, כולל בבגרות.

כדי שילדיכם יחלו להחלים מהניכור כלפיכם חשוב להם לדעת:

* הם אינם האחראים ל"החלטה"לדחות אתכם ואתם סלחניים כלפיהם.

* יש להם 2 הורים: הורה בריא שמסוגל להקנות יציבות ואיזון ואחד שלא.

יש צורך להבין את מצבו של הצד השני כדי להטיב לתקשר אתם מבלי להתנכר

או לדחות אותם.

* לכל ילד הזכות והאפשרות לבקש עקביות בחייו. 

 

 

 

ללא טיפול מקצועי, אין החלמה, באף גיל:

גם אם מתקיים ביניכם לבין  ילדיכם המנוכרים, קשר כלשהו, זהו קשר "מאולץ"

ובדרך כלל בתנאים של תחושת "לית ברירה" של שני הצדדים.

הקשר והתקשורת ביניכם הופכים למעגל קסמים אכזרי

ניכור הורי נעוץ במנגנון הגנה ילדותי של פיצול פסיכולוגי.

בטיפול בבן/ת מנוכרים (בכל גיל: ילדות, נעורים או בגרות).

תפקיד המטפל/ת הוא להוביל את ה"ילד/ה"בחזרה למקום של הפגיעה

המקורית ולעמת אותם עם המציאות שהם מכחישים. ללא עימות שלהם,

בטיפול, עם ההורה המסור/ה - לא תהיה החלמה אמיתית. ניכור ייפסק

כשכל התנאים הבאים מתקיימים: עימות המתנכר/ת עם רגע הפיצול

הפסיכולוגי, עימות עם ההורה הבריא, "ניהול" מאבקי הכוח סביבו

וארגון מחדש של המערכת הפנימית שלו של אמונותיו ורגשותיו

- יובילו לסיום מוחלט של הניכור. העמידות שחסרה לילד/ה בהתחלה,

ההבנה והקבלה המודעת של המציאות, מביאים את המתנכרים לאיזון.

(קרן וודאול Karen Woodall היא פסיכוטרפיסטית בריטית המתמקדת בניכור הורי).

 

במידה שתסמונת ניכור הורי (שנשתלה בילדותם) באה לידי ביטוי בגיל בגרות

(כשילדיכם מעל גיל 18), נסו למצוא את הדרך שתוביל אותם לטיפול הולם,

לאלתר. איכות חייהם ובריאותם הרגשית/הנפשית של ילדים ובוגרים החיים

עם התסמונת, נפגעת לאין שעור.

למרות שבעת כתיבת שורות אלה תסמונת ניכור הורי

Parental Alienation Syndrome טרם הוכנסה ל-DSM (המילה "סינדרום"

 שבשם התופעה עונה רק על הפירוש המילולי ולא על הפרשנות הפסיכיאטרית)

אין איש שולל את קיומה והשלכותיה על מצבם הנפשי של הנפגעים. הפגיעות

  הנפשיות/רגשיות כן מוכרות ע"י הDSM וכן קיים טיפול לתופעה על כל הבטיה,

בין אם מוסיפים לה את המילה תסמונת ובין אם לאו.

התסמונת על תוכנה וכברה מוכרת ומטופלת ע"י אנשי מקצוע המומחים בתחום. 

הדרך בה מתבצע ניכור הורי משותפת לכל הורה מנכר/ת ומתחילה ביום לידת הילדים :

ניכור ההורה ה"מסור/ה", כאמור, מתחיל בגיל הרך. מיום היוולדם, כל הורה מנכר משדר לילד/ים לגלוג, זלזול, בדיחות הדעת ו/או חוסר תמיכה בעמדות ו/או באישיותו ותכונותיו של ההורה המסור. לרוב, הורים מנכרים נוטים "לענות"על הצורך הילדותי של הילדים לסיפוק מיידי: מאפשרים לאכול שוקולד וממתקים בניגוד לעמדתו של ההורה המסור או נתינת תמיכה "מוסרית" ועידוד להתמרמרות הילדותית על כללים ו/או אמירות של ההורה האיכפתי, או עידוד של בחירות מסויימות של הילד שאולי תפגענה בעתידו, אך שרצויות לו כעת. הורים מנכרים מלמדים את ילדיהם להעלים מידע מההורה המסור, מגבים את ילדיהם (בכל גיל) ברצונות ובבחירות שבד"כ לא עולות בקנה אחד עם ראיית טובת הילד, אלא עונות על הצרכים של ההורים המנכרים לצאת הההורים ה"טובים". זאת אף במחיר של הבעת זלזול או הטלת ספק "כרונית" בשפיות, ביישוב הדעת ובערכו של ההורה המסור.

חינוך ראוי הוא תהליך הכרוך בדם, יזע ודמעות. "לזרום"עם הזולת מוביל לתקשורת נטולת חיכוכים. הקושי בחינוך נובע מהבחירה בטובתם האמיתית(!) של הילדים, גם אם בחירה זו פוגעת בפופולאריות של מי שהילדים ועתידם חשובים להם.

בדרך הזו לא רק שההורה המסיט הופך לפופולארי ובונה את מעמדו הכוזב כ"הורה מגונן ומסור", אלא ממשיך לנהל מאבק כוחות אכזרי וחסר רחמים על גב ילדיו, מול ההורה האותטנתי. מסלול חייהם הטבעי של ילדים עם תסמונת ניכור הורית משובשים ומוסטים לבלי הכר, בעוד ההורים האוטנתים, המסורים באמת, מיוסרים ומתייסרים, לא פחות מאשר הורה שכול!

להורים מנכרים חשובה הפופולאריות של עצמם אצל ילדיהם ובגילאים מאוחרים יותר של הילדים (כשהם בוגרים), הם תולים על כל חסך של אותם ילדים/בוגרים את האשם בהורים המסורים. וזה מצליח להם כי הנטייה הטבעית של כל אחד מאיתנו, בכל גיל, היא להאמין למי שתומך ברצונותינו.

 

זכרו שאם ילדיכם מתנכרים אליכם (על לא עוול) - הם קורבנות לא פחות מכם. גם אתם וגם הם קורבנות של הורה שתמיד בחר בדרך הקלה, שטובת עצמו והפופולאריות שלו/ה חשובים לו יותר. הורות הולמת = טובת הילדים.

המלצות למי שנמצאים במאבק על משמורת ו/או הסדרי ראייה: 

מצאו עו"ד ראוי והיו מוכנים לשלם את המחיר. שמרו על התנהגות מאופקת והשתדלו שלא לאבד את קור הרוח שלכם, גם כן בכל מחיר. הגיעו לכל מפגש, גם אם אתם בטוחים או שנאמר לכם שהילדים לא יגיעו. נהלו יומן מדוייק (עם תאריכים ושעות) לגבי הימים שהילד/ה סירבו או היו מנועים מלהגיע, כולל פירוט התירוצים שנתנו. השתדלו לנהל את כל התקשורת שלכם בכתב מול ההורה בעל הפרעת האישיות (דוא"ל או טקסט). אם מפגשיכם עם ילדיכם קבועים או מופיעים בהסכם כתוב שיש לכם - שלחו פנייה בכתב (בדוא"ל או בטקסט) לפני כל מפגש מוסכם, בו אתם מבקשים להתראות עם ילדיכם (פניות בכתב מהוות הוכחה). נסו להקליט שיחותיכם המלאות עם ה-X (רצוי עם שם, תאריך ושעה). ניתן להגיש בצירוף לתמלול, לבימ"ש.


למדו לשלוט בעצמכם כהורים ואל תהפכו לאויבים הכי גרועים של עצמכם בבית משפט. למרות וחרף העובדה שכל אדם בריא ונורמטיבי ייכנס אוטומטית להתנהגות דפנסיבית/עמדת מגננה (בין אם זה הגיוני או לא), לנוכח האשמות אמיתיות או חסרות שחר.  אל תשתמשו בהנחות שאתם מניחים, אלא בעובדות. אל תבססו דבריכם על הנחות. אם אתם מניחים דבר מה - הציגו לאדם (לגביו אתם מניחים את ההנחה) שאלה ישירה. אולי לא תקבלו תשובה ישירה או כנה, אם בכלל, אבל אתם תדעו ששאלתם ותהיו מודעים יותר לשאלה שלכם (גם הנוכחים יהיו מודעים לה). שאלות ישירות בד"כ מתחילות ב: "האם זה נכון ש...?:  "מה עמדתך לגבי....: "האם נהגת להעיר הערות..." - מילות המפתח בשאלות ישירות הן "האם" או "מה".

לא לשכוח שקיימת בעייתיות של ניתוח/היגיון רגשי. אל תבססו את דבריכם על תחושותיכם ורגשותיכם.

 

זכרו, למרות שזה לא הוגן, למי שיש אפשרויות מימון טובות יותר יש יכולות "התמדה" והתמודדות טובות יותר. זה לא עניין של מי צודק בפועל, אלא למי יש את האמצעים הטובים יותר להתמיד. לאנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית או גבולית יש בד"כ את נתוני הפתיחה הטובים יותר: גם אמצעים כלכליים וגם יכולות מופלאות להאשמות שווא ולמשחק.

* המידע המובא במאמר זה מתעדכן ומורחב מעת לעת 

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.