שיטות טיפול שיעילותן מאוששת מדעית במחקרים אמפיריים ושיטות טיפול חלופיות יעילות, שוות ערך, המבוססות בעיקר על מידע ונתונים שנאספו ממטופלים ומטפליהם (שטרם נקבעו, נשללו או אוששו מדעית).
 
הארות קצרות בנדון, לתשומת ליבכם:
* אחוזי ההצלחה של שיטות הטיפול שכן נחקרו ביסודיות מתייחסים לכול מי שלקו ב- PTSD. מחקרים אלה לא עשו הפרדה בין מאפייני הטראומות שנחוו. אך נכון להיום (אוקטובר 2019), מצביעות תוצאות מחקרים ראשוניים בהבטים של טראומות חוזרות ונשנות (התעללויות ממושכות, מכל סוג שהו), אותן ה-ICD 11 מגדיר כפוסט-טראומה מורכבת Complex PTSD, על הבדל ועלייה באחוזי הצלחת הטיפול בשיטת ה-EMDR בנפגעי טראומה מורכבת.

* על מי שמחפש ברשימה שלהלן טיפול הולם - להחליט לעצמו/ה מה מתאים להם, על פי נטיות ליבם והעדפותיהם האישיות. רצוי גם להיות ערים לכך, שהאבחנה "המפורשת" של  Complex PTSD - פוסט טראומה מורכבת, כן קיימת ב -ICD 11 מאז 2018 (בדומה לתסמונת ניכור הורי, המוגדרת בו והמתפתחת בדיוק על בסיס אותו מקור - ה.ר.ס). גם אם ההגדרה המפורשת קיימת ב- ICD 11, חסרים מחקרים בתחום הספיציפי, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. להלן רשימת השיטות שהוכיחו את עצמן. נכון להיום, השיטה המובילה בטיפול בנפגעי ה.ר.ס/התעללות רגשית סמויה (המגובה אף בקומץ מחקרים מדעיים),  היא חד-משמעית EMDR.

קיימת גם אפשרות לטיפול עצמי, DIY , שדורשת התמדה, עקביות ונחישות. עד כמה שהיא עלולה להישמע "מטופשת", אם יש לכם את מבנה האישיות ההולם להתמיד בה יום-יום, פנו ל>

* כל השיטות שלהלן הוכחו כיעילות למי שנפגעו מ-PTSD על רקע כל סוג של טראומה.

* קיום או העדר מחקרים אמפיריים ומחקרים מדעיים מבוססים כלשהם - אינו מהווה סמן, או אינדיקציה לגבי יעילות שיטות טיפול שטרם נחקרו בצורה נרחבת ומעמיקה! דיווחים של מטופלים כן.
 
* שיטת EMDR - עם  יעילות מוכחת ומבוססת מחקרית (האחרון שבהם ממאי 2019 שהצביע על קרוב ל- 90% הצלחה). יעילותה עולה אף על יעילותן של שיטות PE (המובילות בתחום הטיפולי),  EMDR  כאילו "נתפרה" לטיפול בנפגעי התעללות רגשית סמויה.  היות שבשונה 'מקהל היעד', היוצא מורווח מטיפול ב- PE, נפגעי התעללות רגשית סמויה חוו ו/או ממשיכים לחוות אירועים טראומטיים רגשיים, חוזרים ונשים, שהפגיעות מהם קשות למיקוד: לא לנקודות בזמן, לא לנקודות הימצאותם, לא להתרחשות כלשהי ובוודאי שלא למקור לחוויות. פגיעות אלה, בשל השוני בעוצמותיהן ופיזורן ה"אקראי" על ציר הזמן -  הולכות ומצטברות, כאשר מטרתן הכללית והיחידה היא לשרת את האינטרסים של המתעלל/ת ו"לחסל" את החשיבה העצמית, חופש הבחירה האמיתי וכל רצון וחשק אינדיבידואלי של ה"מטרה החיה". כלומר, לחסל את האיניבידואל/האינדיבידום - את זהות הקרבן. הרווח האישי של הפושעים/הקרימינלים/המבצעים הוא, בפועל, "השפטת" הזולת למילוי רצונותיהם וצרכיהם. בין אם בדאגה לצרכיהם הפיזיולוגיים (במקרים של חולשות גוף אמיתיות ו/או מדומות) ובין אם בדאגה ובמסירות לרווחתם הרגשית/נפשית ובהקניית "הגנות" ותמיכות מלאות בעמדותיהם, באופיים, בבחירותיהם ובמי שהם - מול "כל העולם ואחותו" ולנוכח כל קוגניציה בריאה. 

ייתרונות השיטה: 1) מהירות ו-2) יעילות. רווחה אמיתית ומלאה מושגת בתוך 4-10 מפגשים.
3) מטפל/ת מיומנים וטובים חוסכים מהמופנמים וה'שתקנים'  שבמטופלים הסברים 'מיותרים' וכל 'טחינה מיותרת' וטרחנית.  הם יודעים  להוביל ו"להתביית", ברמה הכמעט-מיידית (בתוך פגישה ראשונה או שנייה), על החוויות והאירועים ש'עיצבו את' הנפגע/ת ושהובילו לסבלם דהיום (גם אם לא יודעים להצביע על אירוע/חוויה 'חריג/ים', עת אתם מציגים עצמכם ואת הסיבה/ות שהובילו אתכם למפגש הראשון).
4) השיטה נטו (ללא מעורבות מטפל/ת)  "עוקפת" את ההתנגדויות של הקוגניציה שנפגעה, ובמהותה, מבוססת על מעברים בקצבים משתנים בין מוח ימין למוח שמאל. מעברים אלה מושגים אם ע"י תנועות עיניים (מעקב אחר נקודת אור או עצם שזזים מימין לשמאל), או ע"י מעברים בשמיעה בין אוזן שמאל לאוזן ימין (לשם כך האוזניות שבתמונה שבכותרת, בהן עוברים הצלילים מאוזן אחת לשניה בקצבים משתנים), או ע"י תחושה של זרמים עדינים בכפות הידיים, המתחלפים בין כף יד ימין לכף יד שמאל, בקצבים משתנים). קביעת הקצב מתבצעת ע"י המטפל/ת, אך המטופלים הם שמחליטים עם איזו אפשרות (מה-3) הם חשים בנוח. זו האפשרות שתיושם בכל מפגש, לאחר שיחת משוב קצרה ובין לבין במהלך רוב המפגשים. 

חסרונות השיטה: בשל מורכבות הפגיעות (פעם באופי של הנפגע/ת, פעם ביכולות ובכישורים שלהם, פעם באמונות ובערכים שלהם, פעם בנטיות הלב, בצרכים וברצונות האישיים שלהם, פעם בהעדפות שלהם, פעם בזכרון שלהם... - לחוד ו/או בערבוביה) ובשל עוצמות הפגיעה, המשתנות:
 
1) קיים לא-פעם צורך "לנטרל" ולטפל במספר (2-5) אירועים וחוויות טראומטיים של הפרט (בגלל ההבדלים בין חוויה אחת לשנייה) ואז, מן הסתם, קיים צורך ביותר מפגשים (כ-4-10 מפגשים לכל חווויה).
2) קיימים מספר תנאים לשמירה על רמת הבריאות המושגת וָלֹא, היא עלולה להדרדר ולחלוף. במקרה שכזה, המטופלים עלולים ליפול למצב חמור יותר מזה שהוביל אותם לטיפול, לאחר כחצי שנה מסיום הטיפול בהצלחה:
א' - אין לחיות בקרבה פיזית למקור הפגיעות ובוודאי שלא במחיצתו/ה (אף לא ליום או שבוע).
ב' - יש להמעיט בתקשורת עם מקור הפגיעות למינימום החיוני בהחלט ועדיף להביאה ל-0 (אפילו במחיר של ייסורי מצפון, רגשות אשם, הלכאה עצמית, געגועים או כל רגש ותחושה טבעיים, אנושיים ונורמטיבים אחרים, שעשויים להחזיר בני אדם לנקודת המוצא הנחותה שלהם).
ג' - באותה רמה של ב' - יש להפחית/לנתק כל מגע ותקשורת עם כל מי שקרובים, חברים, מעריצים למקור ההתעללות והפגיעות - גם אם הם קרובי משפחה בדרגה ראשונה ושנייה לנפגעים, חברים משותפים או אנשים שניתן לייחס להם שמץ של זיקה למקור ההתעללות.
ד' - רצוי, מעת לעת, ואף מומלץ, לחזק את היסודות הבריאים שהוקנו ע"י הטיפול, בין אם בשיחה פרטנית עם המטפל/ת ובין אם בחיפוש פעיל אַחַר ו/או ביצירת והידוק קשרים וחברויות עם מי שהקנו ו/או שיכולים להקנות לכם וודאויות ותחושות חיוביות על רצפי זמן (כלומר, לא מי שהיו 'נחמדים לרגע', אלא עם מי שאתם חשים "בעצמותיכם" שתמיד יעמדו לצדכם. וזה כולל גם את מי שאולי מדי פעם 'מוציאים אתכם מכיליכם', אך ברוב הזמן, לאורך כל הקשר אתכם, מקנים לכם תחושת ביטחון באהבתם ובתמיכתם בכם).
 
בקיצור - קיבוע הבריאות, ההחלמה ותחושות הרווחה של המטופלים להמשך חייהם תלוי במאמצים פעילים מצדם: נחישות של ברזל, חריקת שיניים והתמדה בעמידה בתנאים. היות שקל לנפגעים לגלות אמפתיה וחמלה לייצורי אנוש אחרים והנטייה ה"אוטומטית" שלהם היא לתמוך בכל אדם שקרוב לליבם, מבלי להתעכב לרגע על ה"מחיר שייגבה" מהם בוודאות (שזה הדבר היחיד הוודאי בקשר עם כל מתעלל/ת רגשית סמוי/ה). לסמים, לאלכוהול, לסיגריות, לבולמוסים יש שם, יש "פנים" מוגדרים וודאיות, אם לא בקרב ה'מכורים' להם, אזי בקרב החברה בה הם חיים. יש תוצאות שימוש גלויות לעיניי כול, ידועות (פלוס-מינוס) לכול. כלומר שקיימים בלמים חברתיים וחוקיים. בהתעללות רגשית סמויה המקור ל"תופעות הלוואי", ניתן לזיהוי וודאי רק במהלך טיפול,  ועד לרגע המשבר של הפרט נותר עלום, חסר שם, חסר הגדרות ותיאור. אין בלמים ואין מניעות ויש מעט מאוד מקורות תמיכה וידע (לעומת הקיים בתחומים אחרים), שיכולים לבלום ו/או למנוע הדרדרות ופגיעה בחיי הפרט.

* שיטת חשיפה ממושכת (PE (Prolonged Exposure - לשיטת טיפול זו 80% הצלחה (!) במקרים של תסמונת פוסט טראומטית PTSD, שהתפתחה על רק של אירוע בודד ממוקד (בין אם קצר או מתמשך). שיטה זו מתבססת על העלאת ובחינת האירוע ופרטיו בכל מפגש ו"פירוק" ראשוני של הזיכרון החווייתי שלו לגורמים והבטים, נטולי השפעה או השלכה שלילית כלשהי על מי שחוו אותו (ובכך תחילה "להקטין" את מימדיו וחשיבותו הנתפסים,  של גודלו ה"פיזי"). בשלב הבא מתייחסים למרכיביו בפועל (מינוס הצרופות של ההשפעות וההשלכות הניטרליות). גם אם זה נשמע 'אכזרי' - באנשים שחווים את האירוע כרונית (במודע ו/או בתת מודע) ומגיבים לכל גירוי קל (שמעורר מאותו אירוע טראומטי אפילו שמץ של זיכרון) עת הם מתנהלים בסביבתם הטבעית והמוגנת , שיטה זו ב"נטו" מאפשרת להם עיבוד מחדש ובריא של הנתונים שנתקבעו בהם. כלומר ששיטה זו מספקת להם  קוגניציה/הפנמה בריאה (כולל עיבוד בריא ומלא של תהליך האֵבֶל, ההִתְאַבְּלוּת, בגינו). הטיפול הוא פרטני ומותאם אישית. מתאים יותר לאנשים שעברו ו/או היו עדים לאירוע בודד או חוזר טראומטי (אונס, פגיעות גופניות ממוקדות אפילו מעיסוק אתגרי, תאונת דרכים, מצבי מלחמה וטרור גלויים...). אין צורך "לתחזק" את ההחלמה  והבריאות שהושגו במהלך תהליך הטיפול בטראומה מהסוג הזה. שיטה זו חסרה נתונים מחקרים מדעיים אמפיריים לגבי יעילותה בטיפול ב-PTSD מורכב (בלבד). במחקרים הנרחבים שנעשו בתחום, השתתפו בעיקר הלומי קרב, או אנשים שחוו טראומה "ממוקדת"(הגם אם חוזרת, כמו תאונת דרכים).

* שיטת CPT - Cognitive Processing therapies ו-CBT - טיפול באמצעות עיבוד קוגניטיבי
(CBT - טיפול באמצעות התנהגות קוגניטיבית, דומה במהות ל-CPT). הטיפול מבוסס על עיבוד קוגניטיבי,
שלרוב מורכב  מ-12 עד 16 מפגשים בלבד, והמלמד את המטופלים שיטות חשיבה שמסייעות
בביטול אמונות וערכים שגויים, שהתפתחו בהם בגין הטראומה. טיפול מסוג זה
מקדם ומעלה את יכולת ההבנה ועיבוד הנתונים של המטופלים.
הטיפול מתחיל בלימוד פסיכולוגיה, ממוקד מחשבות  ורגשות,  ובהקניית הידע
והמידע המקצועי לגבי PTSD למטופל/ת. לאחר מכן מלמדים את המטופלים לזהות
"חשיבה אוטומטית/מחשבות אוטומטיות" שמתחזקות, מעצימות ומחריפות PTSD.
כשהכלים הללו ברשותם, מתבקשים המטופלים להעלות על הכתב את שהבינו
מהלימודים ולהביא את רשימת המחשבות שלהם, שלדעתם מחמירות את ה-PTSD
שבהם. במסמך כתוב ראשון זה, עליהם גם להעלות (באותה רמת פירוט) כיצד,
לדעתם,  מחשבותיהם משפיעות על סביבתם ועל אנשים אחרים בה. בעבודה הכתובה
הבאה, שעל המטופלים להגיש, עליהם לפרט את החוויה הכי טראומטית שאי פעם חוו ולתת הסבר כיצד, לדעתם, היא נוצרה. מה הוביל אליה. מה קדם לה, מה הייתה השפעתה עליהם ועל סביבתם ולפרט לקחים/מסקנות אישיות שפותחו בגינה.
בפועל המדובר בשיטת הדרכה ולימודים, הדורשת עבודה עצמית, "שיעורי בית" והגשת עבודות כתובות, כשבין לבין מעלים במהלך המפגשים משוב והבטים של התכנים שהועלו על הכתב ושהסברם בחסר או לקוי. המטפל/ת יכולים להתמקד בכל אלמנט שנפגע במטופל/ת מה-PTSD שלהם: ביטחון, אמון, עוצמה אישית, שליטה, ערך-עצמי ואינטימיות.
שיטה זו ניתנת ליישום בטיפול קבוצתי או פרטני ודורשת מהמטופלים להקדיש להחלמתם זמן נוסף (מחוץ למפגשים) וחריצות. כלומר, שבהעדר נכונות, השקעה אישית ושיתוף פעולה מלא עם המטפל/ת - ספק אם  תצמח ממנה תועלת כלשהי. גם בשיטה זו חסרים מחקרים ממוקדי משתתפים, שנפגעו מטראומה מורכבת ומהתעללות רגשית סמויה (הנתונים לגביה מבוססים על קבוצות אנשים, שלא עברו 'סינון' או 'קטלוג' של הרקע ל-PTSD ממנו הם סובלים).

* שיטות לוחמה (סיניות) - MARTIAL ARTS
החל משיטת הלוחמה הרכה ביותר, של טאי צ'י וצ'י קונג (Thai Chi; Qigong) -  כל עוד לימוד השיטה הוא באמצעות מאסטר (גבר או אישה) מוסמכים, בעלי שעור קומה, שהפילוסופיה הסינית נר לרגליהם ודרך חייהם - כבר מהחודש הראשון לתרגול ממוקד, בהנחייתם, ניתן לעצור החמרה/התקדמות של תהליכים המשפיעים לרעה על הגוף, הנפש והרגש. ככל שמרבים לתרגל את השיטה בה בוחרים, תוך יישום הנחיות המאסטר, כן משתפרים הבטי הבריאות השונים של המיישמים. היות שבמקביל לגמישות וליכולות הגופניות שנשמרות ומשתפרות, נשמרת ומשתפרת הגמישות המחשבתית ויכולת עיבוד הנתונים.
שיטות אלה דורשות תרגול אדוק (ודבקות בדרכי המאסטר). אמנם העיסוק בהן אפילו ברמת ה"תחביב" הקונבנציונאלי, יועיל לכל אדם, אך הדרך להשגת אדנות מלאה על החיים האישיים והחלמה מושלמת דורשת אימון יום-יומי.
יעילות פעילות גופנית, בשיטת הטאי צ'י, הוכחה לאחרונה בשנת 2016,  כיעילה בנפגעי טראומה (מתמשכת, חוזרת או חד-פעמית) על רקע טראומות בשירות צבאי (הכוללות גם מצבים חד-פעמיים של טראומות מלחמה וגם מצבים של התעללות חוזרת ומתמשכת). 93% שיפור בתופעות PTSD.
תוצאות המחקר פורסמו ב- http://bmjopen.bmj.com/content/6/11/e012464.full#sec-13

* שיטות מבוססות ביו-פידבק BIO FEEDBACK
הייתרון המשמעותי ביותר של BIO-FEEDBACK נובע מ"העקיפה" שלהן את התהליכים הקוגניטיביים, והתמקדותן בתחושות ובביצועים פיזיולוגיים-גופניים כגון קצב הלב, נשימה, כאבים וחוסר נוחות גופניים, עיקצוצים ותחושות גרד... זאת היות שכפי שהפגיעות והלחצים הרגשיים משפיעים לרעה על המצב הגופני, כן משפיעה לטובה ההתמקדות בתחושות הגוף ובתשומת הלב שניתנת לגוף ול"איתותיו" על המצב הרגשי/נפשי. ככל שמרבים לתרגלן ולהפכן לדרך חיים (כמו למשל, צחצוח שיניים מדי יום), כן יישתפרו הביצועים הקוגניטיבים של המתרגל/ת. בהנחייה הולמת ותרגול נכון ויום-יומי, שנשען על מחוייבות אישית להחלמה, ניתן להרגיש הקלה בתוך חודש-חודשיים. זמן ההחלמה המלאה תלוי באיכות התרגול ורמת המחוייבות האישית של כל אדם. להצלחה אין "קיצורי דרך".

* טיפול תרופתי
יעילותו של כל טיפול תרופתי בתחום הנפשי לרוב מגיעה לשיאה ולאחוזי הצלחה פנטסטיים, בעיקר כאשר הוא משולב עם שיחות ייעוץ. ישנם כ-3-4 סוגי טיפולים תרופתיים, שהוכחו  כיעילים בטיפול ב-PTSD. אחד מהם מביא לתוצאות משמעותיות בטיפול ב-PTSD,  גם בהעדר שיחות ייעוץ. טיפולים אלה משפרים את מצבם של הנפגעים, רק שב-2 מהן טרם התקבלו ממצאים מחקריים השוואתיים מדוייקים.