התעללות רגשית סמויה
=
גניבת זהותך
מאמרים למחשבה:
PERSPECTICIDE פרספקטיסייד
- אובדן תפיסת העצמי -
(זהות עצמית נוכחת/נפקדת)
או:
לא לדעת את שכן ידוע לך...
המאמר מבוסס על כתביו של ד"ר אוון סטרק Dr. Evan Stark, שהטביע את המונח שבכותרת
פרספקטיסייד מתקיים כשאדם אחד משמעותי בחיינו (אמא/אבא, בן/בת זוג או בן/בת בגירים) מכפיפים אותנו לרצונם (משעבדים אותנו), מבלי שנהיה מודעים לכך. הם הופכים אותנו "לשפוטים שלהם"...מרוב אהבתנו אל המכפיף/המכפיפה ושלא במודע, אנו מתחילים "לישר-קו" עם תפיסותיהם - רק כדי שהם יחזירו לנו אהבה. ובכך נחרץ דיננו... מי שנפגעו (שלא בידיעתם) מהתעללות רגשית ממושכת של חודשים ושנים, בין אם בילדותם ובין אם בבגרותם, ללא טיפול, יחושו עמוק בלב כ"נשמות אבודות". פרספקטיסייד הינו המונח שמגדיר את הפגיעה המשותפת בילדים, נשים וגברים שמצויים (או היו מצויים) במערכת יחסים קרובה וממושכת עם דמות משמעותית ויקרה לליבם, בעלת הפרעה נפשית "מוסווית" (אחת מארבעת הפרעות האישיות, המתוארות ב-DSM 5, ספר ההגדרות והאבחנות הפסיכיאטריות העולמי, באשכול B של הפרעות האישיות). פרספקטיסייד הוא תוצאה ישירה של גסלייטינג/עמעום הדעת והתעללות רגשית ממושכת (גם במצבים של התעללות גופנית, שלעולם מגיעה בשילוב או כהסלמה להתעללות רגשית). מאותו רגע בו המתעלל/ת השלימו את תהליך הכפפתם לרצונו/ה (שיעבודך הרגשי)- נשלל מהקרבן חופש הבחירה האותנתי שלו/ה והומר בחופש הבחירה של המתעלל/ת. כי האדם, אותו אנו אוהבים, נצלן שקרן וקנאי חולני, שרק טובת עצמו/ה לנגד עיניו. זה גם הערך העליון שלו/ה - רווחתו/ה האישית. האדם לו אנו זקוקים בחיינו ואותו אנו אוהבים, הוא/היא מתעלל רגשית.
בעגה מכנים זאת להיות שפוט/ה.
לב ליבו של הנזק החמור מכול של התעללות רגשית סמויה, הינו שיבוש יכולת התפיסה הרגשית העצמית של ילדים ומבוגרים שחוו, או שממשיכים לחוות, התעללות רגשית, בקשר עם אדם קרוב ואהוב, בקשר שוטף עם דמות משמעותית להם. הווה אומר פגיעה בדימוי העצמי והגופני, פגיעה בערך העצמי, פקפוק ביכולות האישיות, שיבוש יכולת אמדן רגשי, שיבוש יכולות אבחנתיות רגשיות...
לא, האינטליגנציה לא נפגמת, היכולת לפתור בעיות מורכבות, שלא נוגעות לנפגע/ת אישית נשמרת, היכולת להתנהל, להתמצא ולבצע את המטלות היום-יומיות נשארת על כנה: הכול תקין – התפקוד בשוטף לגמרי ב"נורמה" וכולל אף שיפור יכולות וביצועים בלימודים אקדמיים ועוד. כול המביט מהצד, כולל מי שנפגעו מכך, "יכולים להישבע" שהכול כרגיל!
מי שנפגעו מפרספקטיסייד/אבדן תפיסת העצמי, "משוכנעים" שככה מרגישים כולם, לנוכח החוויות שהחיים מזמנים, או לפחות שחלק ניכר מבני האדם מרגיש כך. שזהו מצב שמוכר כמעט לכול אדם עלי אדמות, שהחיים לא בדיוק מפנקים איש. שזהו גורם המהווה חלק בלתי נפרד מהלבטים, הבחירות וההחלטות אתם על כול אדם להתמודד ולקבל בחייו. טעות!
ברם, בו ברגע שהתפיסה הרגשית האישית (של אדם כלפי עצמו) "מאבדת את הדרך", "הלך" על כל מי ששרדו התעללות רגשית סמויה, בין אם בידיעתם ובין אם לאו, בין אם בילדות ובין אם בבגרות. התפיסה העצמית נקברת עמוק בתת-מודע של השורד/ת (כלומר היא לא נעלמת או נמחית וכן ממשיכה להתקיים). תפיסת העצמי הולכת לאיבוד בנפגע/ת - בתוך הנפגע/ת (כי היא הרי חלק ממנו/ה, חלק ממי שהוא/היא. חלק בלתי נפרד מנשמתו של כל אדם). מעובדה זו בדיוק, נובעות תחושות הדכדוך והמלנכוליה המלוות את מי שנפגעו, תחושות הפספוס והתסכול, הכאב שאינו מרפה, האכזבה העצמית... ההסתפקות במועט, הוותרנות, הכפיפות וה"נרצעות" לכל מי שנתפסים כ"דמויות סמכות"... ולבסוף, כשכבר לא יכולים יותר (כי הנשמה/התת-מודע כן יודעים ו"זוכרים" מי הם, מה הם וממה הם קורצו) – מוותרים. מפסיקים להילחם, נכנעים.
ההגדרה לאבדן תפיסתי-עצמי PERSPECTICIDE
המילון שבאתר מתייחס למונח, שבמהותו מורכב מ-2 מושגים – הראשון מתאר את מטרת הפגיעה והשני מתאר את הצורה/הדרך בה בוצעה. CIDE (החלק השני של המונח) הינה סיומת באנגלית (השאולה מיוונית עתיקה) והמצביעה על פעולה של השמדה/מחיקה/איבוד. החלק הראשון של כול מושג/מונח הקודם לסיומת CIDE מצביע על המטרה להשמדה.... SUICIDE = התאבדות, אבדנות: HOMICIDE = רצח של אדם, GENOCIDE = רדיפה לצורך השמדה של עם וכו' . המונח באנגלית PERSPECTICIDE, אם כך, מורכב מהמילה PERSPECTIVE = תפיסה ו-CIDE = אבדן (במצב של שליטה מכפיפה במערכות יחסים בינאישיות, אבדן תפיסת העצמי).
במידה מסויימת, המונח גם מתאר את מטרתם הבלעדית של המתעללים/ות רגשית – השמדת תפיסת העצמי של הזולת והכפפתו לרצונם הם, לתועלתם הם, לצרכיהם הם.
המונח, שמתאר אבדן תפיסת העצמי, הוטבע ע"י EVAN STARK, ד"ר לעבודה סוציאלית משפטית ופרופ' של כבוד באוניברסיטת רטגרז, בשנת 2007. ברב המכר שפרסם תחת הכותרת "שליטה מַכְפִּיפָה" COERCIVE CONTROL, הוא מגדיר את המונח בפשטות: "לא לדעת את מה שאת/ה כן יודע/ת". לא לדעת את שכן ידוע לך...
*בזעיר אנפין, הדבר דומה למצב בו "ברחה לך" מילה או כשאת/ה חשים שהמונח או המילה "עומדים לכם על קצה הלשון" - אתם יודעים בוודאות שאתם מכירים את המילה/המונח ואתם סורקים את מוחכם... ו... כלום. בלית ברירה (בעיקר כשחשוב לכם להבהיר משהו לאחר/ים), אתם משתמשים בעוד משפט שלם או יותר כדי להסביר למה אתם מתכוונים... שערו בנפשכם כעת איך עשוי אדם, שבאופן קבוע ובשוטף "בורחות לו המילים", לחוש. שערו בנפשכם את רמות התסכול, הזעם, תחושת אזלת היד שהולכת וגואה... והוסיפו לכך כעת את האפשרות שככול שהבנאדם ש"ברחה לו מילה" מתאמץ להסביר למה כוונתו (ומשתמש ביותר ויותר מילים כדי להסבירה), כן גדל הסיכוי שלו להסתבך בלשונו או להעביר מסר שכלל לא התכוון או רצה להעביר... תיאור זה מסביר מה זאת אומרת "לא לדעת את שכן ידוע לך"...
תיאור זה גם מסביר את העובדה שרמות שמחת החיים, חוויות ותחושות ההצלחה, רמות וכמות תחושות הסיפוק, הביטחון ביכולות האישיות, השאיפות להשגים ולמצויינות, החלומות ברי המימוש שהיו, כל שאיפה אנושית טבעית שהיו אי פעם בנפגע/ת - הכול מדלדל ושואף לאפס.
ההגדרה לשליטה מַכְפִּיפָה - COERCIVE CONTROL
שליטה מַכְפִּיפָה היא צורה של אלימות במשפחה, שבד"כ לא מסבה את תשומת ליבו של איש (גם אם מתבצעת ממש מול עיניו), אך השודדת מקורבנותיה את הכבוד העצמי שלהם, את חופש הבחירה והעצמאות שלהם ואת האוטונומיה שלהם (את החופש לנהל את חייהם בעצמם).
בשליטה מַכְפִּיפָה אין המדובר רק באלימות אלא, בגזילה ובמניעה מהקרבן את הזכות הבסיסית של כול אדם (וזכות היסוד במדינות בהן קיימת חוקה), להיות ולנהוג חופשי בחייו. אין המדובר בהכרח באנשים שתלטנים, הדגש של המתעללים אינו "סתם" על שליטה. מטרתם הראשית היא לעורר בקרבן חששות כדי להכניע אותו/ה, להפכו/ה לכנוע/ה יותר. זאת, תוך כדי שימוש בטכניקות "מאיימות על שלמות". טכניקות אלה מעוררות בקרבנות את תחושת האיום והאי-נוחות שמלווה אותם ומתגברת בכל פעם שברצונם לפנות למתעלל/ת.
להמשך קריאה, לחצו על משקולת השרשרת המצמיתה
איך זה ש"תמיד" מצליח להם להכפיף את הזולת?
לא צריך להיות "גאון הדור"כדי לזהות את נקודות התרפה באחרים, למרות שכן דרושה רמה מסויימת של "סטייה רגשית/נפשית", כדי לטווח באופן קבוע, עקבי ובשיטתיות את 5 הפחדים האנושיים אתם כולנו נולדים, כדי לשפעל אחרים למטרותיך האנוכיות (פירוט בעמוד הבית, למטה) . כולנו מונעים על ידי הפחדים הללו, בד"כ לטובה (מהם, למשל, נובעת היוזמה האנושית, השאיפה למצויינות, או היכולת למצוא פתרונות יצירתיים, התפתחות תחומי האומנות והטכנולוגיה ועוד).
הגורם "הבלעדי" שנפגע, בכול מי שהיו חשופים להתעללות רגשית במשך חודשים רבים ושנים, זה היכולת לקבל החלטות טובות למען עצמם... מה זאת אומרת? - זאת אומרת שאם למשל, מתמיד אהבת לרכב על אופניים ויום אחד פשוט זנחת את עיסוקך המהנה - בלי כול סיבה שהי, שאם היו לך פרינציפים שלפתע "נעלמו", אידיאולוגיה שהפסקת להאמין בה, כול דבר ונטייה שהגדירו אותך, עיסוק שגרם לך מתמיד הנאה, חג בו התענגת ושהיה קרוב לליבך, חבר/ה טובים שבין לילה "סר-חנם" סתם כך, ללא כול הסבר הגיוני או קביל לעצמך - ו"בדוחק" הגעת למסקנה שזה כנראה תהליך של התבגרות, או בשלות ובקיצור עניין של גיל... או תירצת לעצמך בראש, שאין לך פנאי והמשכת לדחות את מה ומי שהעניקו לך כוחות ותחושות נעימות - *ההסבר הראשון לכך אמור להיות, ש"מישהם" מאוד קרובים אליכם "שיכנע אתכם"באיוולת שבדבר. בחוסר התועלת שצומחת מהתנהגותכם, או בכול דבר שלילי אחר, שבד"כ נשמע "הגיוני" לכאורה, גם באזני אחרים. כי כשנחשפים לרגע קל או באקראי להיגיון של הזולת, אדם שנחשב לרציונלי ו"נורמטיבי" (ומתנהג/ת בחברת אחרים/זרים בגבולות ה"נורמטיבי") - ניתן לקבל את דבריו ברמה של "יש משהו בדבריו/ה" (אם כי אולי לא לטעמכם או לא מה שהייתם בוחרים לעצמכם) - אך כשחשופים בשוטף וביום-יום לדעותיו/ה ולעמדותיו/ה של אדם קרוב ואהוב עליכם (שמבחינתכם כול שחשוב לכם זה אהבתו אתכם והערכתו אתכם בחזרה ובמטבע דומה לאהבתך אותו/ה), ובה בעת ומדי יום שומעים מסרים דומים, שמצביעים על דפק באמונות ובבחירות שלכם, חוסר הבנה שלכם, צורך ילדותי שלכם, חוסר בשלות שלכם - רק משנים קלות את הנוסח של אותם מסרים בדיוק - מערערים בכם כל גרם במהותכם.... יש שמכנים זאת שטיפת מוח. החלשה של האמונות, הערכים והתפיסות של הזולת, הידיעות הפנימיות שלו. וכשתהליך הכתישה האיטי הזה, הסמוי הזה שלך, של ערכיך, אמונותיך, ידיעותיך, הנאותיך הושלם - את/ה נותר/ת עם ידיעות, ערכים, אמונות וטעם של אדם אחר - של המפעיל/ה שלך. ואת/ה ממשיך את חייך תוך כדי הפעלת "שיקול דעתו/ה" של המפעיל שלך ולא של עצמך!!!! הכתישה הזו מסתיימת ביום האחרון בו עלה בכם פקפוק לגבי אמינות ו/או קבילות מי מהמסרים שהמפעיל/ה העבירו לכם. ביום בו "התקבלת בזרועות פתוחות ולהרף עין" כשווה לו/ה, או כאחד "משלהם". ביום בו סוף-סוף הרגשת שייכות שלהם אליך ושייכות שלך אליהם. "דתכם", המהות שלכם, כל מי שהייתם אי-פעם, כל הערכים והאמונות שלכם עברו המרה. וכבמטה של קסמים - הכתישה המאסיבית "נעלמת" או דועכת - "תגמול"....
ההסבר שלי, להפסקת-פעילות/עיסוק-או-קשר-מהנה-מתמיד-באבחה-אחת-וללא-כל-סיבה-"קבילה/הגיונית"-ומתקבלת-על-הדעת, הוא:
שזה הדגל האדום הראשון לכול למי שהולכים ונשאבים למערכת יחסית של שליטה מכפיפה עם מתעלל/ת רגשית! לדעתי ומנסיוני זה קורה ממש בתחילת הידוק הקשר עם המתעלל/ת. פשפשו בזכרונכם ונסו לדלות ממנו עיסוק או קשר מהנה שזנחתם "מהרגע להרגע", עם או בלי תירוץ/צידוק "חיוור/קלוש". אם גיליתם אחד שכזה בעברכם (שכיום אתם כבר ממש לא יכולים להסביר לעצמכם איך זה "נעלם לכם"או איך "זנחתם את ההנאה הזו" - וודאי, לפחות לי, שמאותו רגע ואילך התחלתם להישאב למערכת יחסים עם מתעלל/ת. מאותו רגע הוגדרתם כקרבן לשליטה מכפיפה.
זו, בעיניי, העדות הראשונה לכך שאת/ה במצוקה נפשית/רגשית ברמות-על ושלא במודעותך. הביטוי הממשי/המוחשי הראשון להתעללות הרגשית בך!
*הארות והערות
עורך
מה הסיכויים שמישהו בעולם הזה יקבל החלטות חיים למען אדם אחר בריא בנפשו למשך כול חייו, ואותו אדם יהיה מאושר עם ההחלטות הללו של הזולת למענו, שלם שמח וטוב לבב? מסופק לאין שעור? מצליחן לאין ארוך? יגשים את עצמו ויממש את יכולותיו? יממש איזה חלום או שניים שהיו לו? יחווה הנאות קטנות או גדולות? יתפרנס בכבוד ממשלח-יד שהולם את כישוריו, מאפייניו ויכולותיו? ימצא בן/ת זוג אוהבים ותומכים? יקים משפחה וזוגיות מופלאות עם איש/ת החלומות שלו? ייראה ברכה בעמלו, בהשקעותיו ובמאמציו ולשביעות רצונו המלאה?
מה הסיכוי שמישהו אחר יחליט למעני או למענך, בקטנה כבגדולה, ונחוש שלמים עם החלטות שהתקבלו למענינו ע"י אדם שאיננו אנחנו?
מה הפלא שכל מי שמופעלים ע"י אדם, שאיננו הם, סובלים "כרונית" מתחושה של אזלת יד, חרף כול מאמציהם, השקעותיהם והתכונות שאי-פעם אפיינו אותם? חרף כל הנסיונות שלהם לשפר ולהשתפר,
אם בה בעת שהם בטוחים שהם אלה שמקבלים החלטות למען עצמם, בפועל אדם אחר מפעיל אותם?!
הפוסל - במומו פוסל!
כיצד מתחיל תהליך אבדן התפיסה העצמית?
תהליך אבדן התפיסה העצמית, מזכיר למדי את התפתחות סינדרום שטוקהולם בשבויי מלחמה, בכך שהוא מתחיל על רקע של מצוקה רגשית גבוהה של הקרבן ושליטה אבסולוטית של המקרבן/ת.
באבדן תפיסת העצמי של הקרבנות, המדובר בשליטה רגשית מַכְפִּיפָה של הדמות השלטת. "קירבון" רגשות של אהבה ("תלות" רגשית) ו/או כלכלית ו/או הישרדותית (במקרים של ילדים, או נכים או קשישים).
הצורך לאהוב ולחוש אהוב הוא צורך בסיסי של המין האנושי ושליטה מכפיפה איננה דורשת מאמץ או אלימות גופנית – כשהמדובר ברגשות, מספיק לתת לקרבן "להבין" שחוסר הסכמה שלו/ה עם ערכי, אמונות, דברי או להחלטות ומעשי הדמות המשמעותית יובילו או ימשיכו ויחריפו סנקציות רגשיות... דמויות משמעותיות מתעללות רגשית, ישדרו לקרבנותיהם באופן קבוע, אם כי במרומז או במוסווה (באמצעות מימיקת פנים ו/או שפת גוף) שהם (הקרבנות) "ראויים" לאהבתם ולתמיכתם רק אם הם (הקרבנות) מקבלים, מסכימים ונוהגים לפי ה"כללים" שמכתיב המקרבן/ת. הם עושים כן בשיטת הגסלייטינג ומבלי לבחול באפשרויות ובשיטות אחרות, כגון ענישה בשתיקה, הפגנת אדישות בוטה או איומים של ממש.
זה יכול להתחיל "בקטנה" כמו אמירות נבזיות של המקרבן/ת על הטעם של הקרבן (בין אם בבחירת חברים וחברויות, בין אם בביגוד, מראה השיער או האיפור, או כל בחירה/העדפה אישית אחרת של הקרבן), לגלוג על ההעדפות האישיות של הקרבן, או על האמונות שלו/ה, ביקורת "ידידותית" על הביצועים של הקרבנות, או "התלוצצות" על חשבון הקרבן... (גם בחברת אחרים). אמירות והערות שכאלה יהפכו מפזורות ואקראיות ליותר ממוקדות, יותר תכופות, בעוד שבכול פעם שהקרבן יעתר, הוא/היא "יתוגמלו" ע"י המקרבן/ת בתשומת לב או בתמיכה כלשהי... עם חלוף זמן נוסף, יעלה מינון ה"ביקורות" האישיות, שבד"כ מוסוות כ"ביקורת בונה" או "תועלת" לקרבן (כגון: עדיף שתעשה/י כך ולא כפי שאת/ה נוהג/ת...), או אפילו "איכפתיות" (כגון: "לא נראה לך מיותר/בזבוז להשקיע ב..."). ועם חלוף עוד קצת זמן, גם "התגמולים" ידלדלו ויהפכו לאקראיים יותר. הערות וביקורות אלה גם תסלמנה ותיהפכנה לאישיות יותר, למתקפה ישירה על תכונות הקרבן: על "חוסר ההבנה" או טמטום ובעיות קליטה של הקרבן, על "מוזנחות" של הקרבן, על "עצלנות" של הקרבן, על ה"אפסיות" של הקרבן – הכול שקרים, המצאות ו/או השלכות.
המתעללים רגשית תמיד ולעולם יאשימו את קרבנותיהם בחסכים ובחסרונות של עצמם: הקרבנות עשויים לשמוע מהם האשמות הזויות, בוטות וחצופות, שחוזרות ונשנות על עצמן במינוח כזה או אחר: "את/ה כופה עליי ועל כולם...": "את/ה פזרן/ת ובזבזן/ית" ("אין לך כול ערך לכסף"): "מי שמך...?!": "את/ה חושב/ת שאת/ה יודע/ת הכול...": "אופייני לך! אין לך מושג על מה את/ה מדבר/ת...": "ממך לא תצמח כול תועלת": "את/ה אפס": "חכם/ה בלילה...": "מזל שבחושך לא רואים..." : "שוב פעם את/ה והשטויות-ההמצאות שלך..."ועוד - הרוב, אם לא כול ההאשמות, מבוססים על החסרונות והעיוותים הקיימים ומתקיימים במלואם במתעלל/ת...
כן עשויה להתלוות לדבריהם נימה של איום ממשי או מרומז – בד"כ האיום מופנה לביטויים של פחד הנטישה, הקיים בכל אדם (אין זה משנה מה סוג הנטישה, בין אם רגשית או פיזית): "אם ככה תמשיך/י זה ייגמר ברע...": "עם בנאדם מופרע/ת כמוך אני לא אמשיך לדבר/לנהל שיחה...": "לא ניתן לנהל אתך שיחה...": "אני יוצא/ת לסיבוב, את/ה בלתי נסבל/ת..."
ומהערות על ביצועים או טעם אישי, קצרה הדרך להערות אישיות של הקנטות ולגלוגים ישירים על אופי הקרבנות, נטיות הלב שלהם, האמונות והערכים האישיים שלהם. "חלילה" לא כמתקפה ישירה – הכול מתוך זחיחות הדעת "וידידותיות" המתעלל/ת כלפי הקרבן. גם "גישה זו" עשויה להשתנות ולהחמיר עם הזמן ולעבור לפסים של "כבר אמרתי לך אלף פעמים ש..." או "כמה פעמים עליי להבהיר לך ש...". על הדרך,
הם גם מכפישים את שמם וזכרם של כל מי שאתם בקשר אתו,
את דעותיהם, אמונותיהם וערכיהם שסותרים את שלהם. או שתומכים בכם ובשלכם.
ולכל האמור לעיל כן מתווסף גורם ההאשמה האישית – בעיקר לגבי יכולת
ההבנה או הזיכרון של הקרבנות. המציאות היא, שכול אדם
בריא בנפשו היה מגיב על אמירותיהם בצורה דומה, מאחר שמתעללים רגשית
נוהגים להשתמש בסגנון דיבור פתוח ובלתי מחייב (אותם), בהשתמשם
במילים נלוות שמשאירות פתח "לנסיגה" משהבטיחו או אמרו כגון:
אולי, ייתכן, אפשרי, נראה... וגם אם "בטעות" התפלקה להם הבטחה
מפורשת לקיום בעתיד לבוא – נראה לכם שאדם נורמטיבי ובריא בנפשו
ייזכור אם באותו רגע שזה קרה התלוותה להבטחה הספציפית מילה קטנה
שמאפשרת פתח מילוט וחוסר מחוייבות של המתעלל/ת?
אם נפלת קרבן להתעללות רגשית שכזו – זה לא בגלל שמשהו
בך פגום, חלילה, או דפוק – זה בגלל שקודם למכבש הרגשי
שהם יצרו למענך – ולמרות שהם השתמשו באותו סגנון
דיבור – הם עמדו בכל המתפרש מדבריהם באזני בני אדם
נורמטיבים ובריאים בנפשם! בהתחלה הם "למדו/אלפו" אתכם
שניתן לסמוך עליהם, שהם נסיך/ת החלומות שלכם או האבא
והאמא המושלמים, שהם תמיד יהיו לצדכם... פלא שאתם אוהבים
אותם או התאהבתם בהם? ואם הם אבא או אמא שלכם – הרי
מראש ולמפרע הם היו "דמות הסמכות שלכם" ומלידה יכלו
"לתכנת" אתכם כאוות נפשם – ילדים באופן טבעי זקוקים
לאהבת ולדאגת הוריהם ואין להם כל כלי להשוואה או אבן-בוחן
בין אהבת אמת למילים ומעשים ריקים מתוכן... או לסגנון דיבור והתנהגות פוגעניים. מנין להם מהי נוכחות הורית אוהבת, תומכת ודואגת אותנתית? מנין שידעו? ונניח, שבמקרה, הם כן ידעו – מי יאמין להם שקיים "פער מדאיג" בין ההורות שהם חוו או חווים ממי מהוריהם (או משניהם) לבין הורות "מקובלת" של הורה בריא/ה בנפשו/ה?
ובקצרה – תהליך אבדן התפיסה העצמית של קרבנות להתעללות רגשית סמויה (ו/או גלויה), מושתת על רגשות האהבה, התלות (המשפחתית, החברתית, הכלכלית...) של הקרבנות – תלות שנוצרה בעקבות או בשל הטעיית המקרבן/ת את הקרבן והולכתו/ה שולל אחר "מסכת הטוב" שהם עטו על עצמם, או בגלל שלמפרע הייתה ההישרדות הפיזית-הקיומית של הקרבן תלויה בהם (כמו ילדים או חוסים, או נכים).
ללא תלות רגשית ו/או הישרדותית – לא יכול להיווצר מצב של שליטה מכפיפה.
חשוב לציין במפורש, בהקשר זה: אין לשייך למונח "תלות" פרשנות ערכית כלשהי – בני אדם בריאים בנפשם זקוקים לאהבה ולמשתמע ממנה ולכול אדם בריא, יצר קיום בריא. בין אם אנו מודים בכך ובין אם לאו – המשך קיומנו ותפקודנו הבריא – תלוי בזולת. וככול שקשרינו הבינאישיים יירבו ויהיו אמיצים ואוטנתים/טובים יותר – כן נטיב לתפקד ולנהל את חיינו לרווחתנו. כן נחוש מאושרים יותר.
חוויית אבדן תפיסת העצמי – ביטויה בקרבנות התעללות רגשית ממושכת
מה חווים מבוגרים וילדים שהתפיסה האישית שלהם, כלפי עצמם ,"נקברה חיה" ע"י הזולת,
הובלה "לאיבוד" ע"י הזולת, בעוד התפיסה הכללית שלהם ושאר תפקודיהם נשמרים ברמה האופיינית להם – מה חווים שורדי התעללות רגשית? - הם חווים את כל התסכול ומפחי הנפש שאדם בריא בנפשו יחווה כשאדם מחוצה לו ינתב ויחליט למענו ה-כ-ו-ל (ראו לעיל)...
תהליך זה מוביל את מי שהוכפפו לרצונם של המתעללים רגשית/פסיכולוגית לפקפק במציאות אחרת שהם אי פעם הכירו, כולל הנוכחית, ומעוות את תפיסתם העצמית (ערך עצמי, דימוי גופני, שלמות עצמית, כל שריד של ביטחון עצמי), חוסר וודאות לגבי העדפותיהם האישיות, לגבי הדברים שגורמים להם הנאה... ההשלכות של פרספקטיסייד – אבדן תפיסת העצמי תכלול מספר בלתי מבוטל מהפירוט המופיע ברשימה:
-
תחושה "כרונית" של חוסר וודאות.
-
ביטחון עצמי מעורער, שהולך ומתכרסם.
-
אבדן אמון בכל העולם ואחותו, למעט במתעלל/ת ובמי שמקורבים ותומכים במתעלל/ת (דבר שמרחיק ומונע קרבה, חברה ותמיכה של בני אדם בריאים בנפשם...)
-
אמון עצמי וביכולות איתם הם נולדו ו/או פתחו – ירוד או שלילי. ביטחון מעורער ביכולות ובמאפיינים אישיים.
-
בידוד וריחוק רגשי ופיזי מכול תמיכה חברתית או משפחתית אותנתית, אוהבת, מכבדת ומעריכה, שאי פעם הייתה להם. נטייה להתבודדות ו/או הסתגרות וסגירות.
-
"טשטוש" זכרונות כלשהם של הוויה מוצלחת יותר, לזמנים בהם היו שמחים באמת, אהובים באמת. אבדן של זכרונות טובים ומשמחים.
-
"שיכחה" של כל חוויה ותחושה של הצלחת אמת, סיפוק אמת, שמחת אמת. יכולת מוגבלת ליהנות למשך זמן סביר מחוייה טובה – "החלפה" של כל תחושה של הנאה אמיתית בתחושה של "סביר", או "נחמד" ותו-לא.
-
גימוד חוויות של הצלחה אישית. שווי כל הצלחה אישית אינו מוערך כראוי, אינו מוביל לסיפוק משמעותי.
-
ואולטימטיבית – הקרבנות "מובלים" להאמין ולסמוך רק על מקור ההתעללות הרגשית – על הגבר או האישה שעוללו להם זאת, על האדם שהם הפכו בו/בה תלויים למוצא פיהם, לחוות דעתם, לתפיסתם, לאמונותיהם לערכיהם החולניים. על החברים, הקרובים ובני המשפחה של המתעללים רגשית וכול מי שתומך, מאמין או חושב כמותם.
-
ללא תמיכתו/ה של המתעלל/ת הרגשי "שלהם" – תחושה של "אבודים". ללא ה"לגיטימציה" שאותם מתעללים נותנים להם לחשוב, לעשות ולפעול, להחלטות שלהם, לבחירות שלהם - משהו "מרגיש" לקרבן לא נכון... "אונס" אותו/ה לחלוק את המידע עם המקרבן/ת (מידע שהמקרבן/ת יעשו בו שימוש במיידי, אם כדי לקטול את ההחלטה שהתקבלה "עצמונית" ואם כדי ללגלג על הבחירה של הקרבן... – זאת במקרה שהקרבן בחר/ה שלא לשתף אותם למפרע או פעל/ה בניגוד לחוות דעתם ולמה שהיה רצוי להם שייבחר...). במידה, שהקרבן בחר/ה בדיוק ברמה "שהם ייעדו לו/לה" (במשהו שהוא לתועלת המקרבן/ת בטווח הקצר או הארוך), אז יבוא "תגמול" חיובי שיביע את שביעות הרצון וקורת הרוח של המקרבן/ת. ניתן לצחוק או ללגלג על הניסוי של פאבלוב עם הכלבים, או על כלבים שמריירים "כמו פסיכים" רק לשמע צלצול של פעמון (למרות שאין ולא תהיה כול צלחת של אוכל/תגמול בשטח). בשאר היונקים – מספיק לצפות בחיות הקרקסים... התעללות רגשית סמויה מוכיחה כאלף עדים, עד כמה קל לאלף ולהכפיף בני אדם.... זה רק עניין של זמן, בכול אדם בריא בנפשו, גם אם הוא/היא גאונים עם תעודות.
-
נטייה לוותר "אוטומטית" או למפרע על רצונות, מאוויים, חלומות וצרכים למען המתעלל/ת ו/או כל דמות סמכות.
-
מותשות רגשית "כרונית", העשויה להתבטא גם בלאות גופנית.
-
נטייה להתמכרות לעיסוקים שדוחים ומשכחים את הכאב הרגשי והקיומי.
-
נטייה לדחיינות, מחשש לטעויות, או לתחושות סותרות ו"וויכוחים עצמיים".
-
תופעות של פגיעה ו/או הדרדרות בבריאות הגופנית, כולל תופעות פסיכוסומטיות, שהסבל מהן אמיתי ומוחשי בדיוק כמו סבל מתופעות זהות ממקור שאינו פסיכוסומטי (גם הטיפול הרפואי זהה).
-
בעיות בהירדמות, בשינה רצופה, וחסך כרוני בשעות שינה בריאות.
-
נטייה או לסדר כפייתי או לבלאגן.
-
נטייה לתחושות דכדוך "כרוני".
-
נטייה להסתפקות במועט ומזעור צורך בהשגים.
-
דימוי גופניי ירוד או מעוות.
-
מחשבות ו/או חלומות מטרידים.
-
מגורים סתורים ו/או ירודים ביחס ליכולת הכלכלית וליכולת הפיזית לתחזוקתם.
-
תזונה ו/או הרגלי אכילה לא בריאים, ירידה או עלייה במשקל.
-
עיסוק "כרוני" בהלקאה עצמית ובטענות כלפי עצמך והאשמות עצמיות משוללות אחיזה במציאות, אך שעולות בקנה אחד עם טפטטופי הרעל של המתעלל/ת (מה שקורה בפועל הוא שבמקום לבוא בטענות למתעלל/ת על הולכת שולל, שקרנות ומניפולטיביות, במקום לראות ולזהות במתעלל/ת את המקור האמיתי לבעיות ואת האחראים הבלעדיים להן, מופנה הקול הפנימי של הנפגעים כלפי עצמם. קשה להאשים את מי שמציגים עצמם כ"מטיבים" שלכם ו/או כ"מתנה למין האנושי"...).
-
אבדן יכולת פרשנות ו"התאמתה" לפרשנות המעוותת של המתעלל/ת רגשית - הגבר או האישה שכתשו בך את הייחודיות שלך, את האינדיבידואל שלך וששתלו בך ביסודיות ובאיטיות את השקרים והמניפולציות שלהם - את המראה המעוותת שלהם.
-
אבדן שמחת חיים וטעם לחיים, שמוביל, לא פעם, פתח למחשבות אבדניות ואף למימוש.
ומאחר שרוב או כול החלטות ה"כפיף/ה" מבוססות או סובבות על חוות דעתם של המתעלל/ת הרגשי שלהם – גם אם אותו מתעלל/ת רגשית אינם בסביבה, אינם נגישים, או אפילו נפטרו מהעולם – ימשיכו כל מי ש"הוכפפו" לרצונו ולצרכיו של הזולת "לשמוע" את קולם של אותם מתעללים בראש של עצמם – ימשיכו להגיב כפי שהמתעללים רגשית "הרגילו אותם" שיש להגיב למצבי חיים, לבחירות חיים ולהחלטות חיים... כפי שהתעלל/ת רגשית לימד ואילף אותם לחשוב, להרגיש, לזכור, להאמין... וישליכו מהתנהגותם ה"נרצעת" הזו גם כלפי דמויות סמכות אחרות שייכנסו ו/או יצאו מחייהם (מה זה כבר משנה, איזו היד שמצלצלת בפעמון של פאבלוב...)
התחושה הפנימית העמוקה של מי שהֻכְפַּף/ה, ללא טיפול (רצוי ומומלץ קצר מועד), תישאר לתמיד מעין חוויה "חוץ גופית" – כאילו שמה שמתרחש בחייהם קורה לאדם אחר, ביו אם טוב ובין אם ממש לא. כאילו הם מתקיימים בתןך "מציאות מקבילה". יחושו כ"קליפה" או "הצל" של עצמם. מאחר שהם "תוכנתו" והוכפפו לאחר/ת.
ולא – ללא טיפול או טלטלה חזקה (של משבר/שבר עמוק בנשמתם ובהווייתם – חווייה אמיתית של "כלו כול הקיצים", חוויה מבהילה שמחייבת לחימה או הימלטות (fight or flight), או מה שמכונה באנגלית "חוויה-של-כמעט-מוות" NEAR DEATH EXPERIENCE) – לנצח הם ירגישו כך, עד יום מותם. מהרגע בו התכנות שלהם הושלם וצלח בידי המתעלל/ת "אבוד" להם. כי מאותו רגע ואילך, הקול היחיד שהם שומעים הוא של המתעלל/ת. קול שגובר על הקול הפנימי של עצמם, על הידיעות והיכולות של עצמם ועל קולו של כול אדם שאוהב אותם באמת, או "סתם אדם בריא בנפשו"... וגם אם בתחושתם הפנימית הם עוד מצליחים לשמוע פה ושם את הקול הפנימי של עצמם, שאומר להם אחרת, או מזכיר להם אחרת, הקול הפנימי של עצמם "יושתק"/יבוטל על ידם, כבלתי קביל, כבלתי אמין או כבלתי רלוונטי... קול זה יושתק על ידי הרציונל שלהם, עליו הם מסתמכים... לנצח הם יפקפקו בעצמם.
לנפגעי אבדן תפיסת העצמי חיים של אי שקט נפשי, העדר או מיעוט מדאיג של תחושות סיפוק, הצלחות ואהבת אמת, רמה נמוכה של צרכים, שאיפות, רצונות ומאוויים, רף נמוך של ציפיות ולהשגים – הרבה פחות ממה וממי שהם, אך קרוב מאוד למה שהם אמורים להיות לצורך ליטוף האגו והנעמת החיים למקרבניהם. מקרבנים שהופכים להיות ה"שווים יותר" במערכת היחסים.
ואם מישהו מהקוראים דברים אלה מתקשה "להתחבר" לנאמר או להבין את הדברים לאשורם – דמיינו בראשכם מצפן מקולקל בכלי רכב שאמור להוביל אתכם או לסייע לכם בניווט מנקודה אחת לשניה. גם אם יהיו רגעים ואפילו שעות בהם המצפן המקולקל, אכן יראה לכם את הצפון האמיתי – החשד/הידע/הוודאות שהוא מקולקל ימנעו מכם לסמוך עליו. דרך צלחה...
החיים הם מעברים מנקודה אחת למשנהה, עם או בלי מהמורות ומחסומים, שלטי "אין כניסה", "עובדים בכביש" או התראה. הם מזמנים קיצורי דרך כיפיים או מסוכנים ודרכים ארוכות לעייפה אך המובילות בבטחה, או נסיעה במעגלים וטעייה. הם מזמנים עומסים ופקקים או נוף מקסים ודרך פתוחה – ללא מצפן או מכשיר ניווט עליו ניתן לסמוך –למרחקים, או לנקודה בה הייתם רוצים להיות – תתקשו להגיע.
כן תדעו מה השעה, כן תעצרו בדרך לאכול או להתפנות, כן תוכלו לפתור שאלות מתמטיות ואחרות בדיוק נמרץ, כן תוכלו לקרוא מפות משורטטות... – החיים של כל אחד מאיתנו, מהרגע בו נולדנו, אינם מפה משורטטת ואנו מנווטים בהם על סמך המצפן הפנימי שלנו, על סמך הניסיון והלימודים אותם קיבלנו/רכשנו, על סמך תכונותינו ויכולותינו האישיות איתן נולדנו ושהתפתחו בנו. ניסיון שמושתת גם על היכולת שלנו לעבד נתונים רגשיים. ואם הובלנו להאמין שכול שהיה אי פעם "ידוע ו/או מוכר לנו" , שכל מה שאי פעם "הרגיש לנו נכון" – בטעות יסודו, שיש לנו בעיות בהבנה או בזיכרון, או בפרשנות, בערכים ובאמונות שלנו, אם הובלנו להאמין שמישהו אחר ("מצפן אחר") יעיל יותר, קביל יותר, תפקודי יותר מכול אדם – אם הובלנו להאמין באדם אחר כי אנחנו אוהבים אותו, מעריכים אותו ורוצים בקרבתו, באהבתו ובהערכתו אותנו – אותו אדם שלעולם יהיה בלתי מושג לנו (בשל הפרעת האישיות שלו/ה) כפי שהיינו רוצים, כפי שאנחנו זקוקים - לעולם יוביל אותנו ל"איבוד". ובלי יוצא מן הכלל, ושלא מדעת, נתנהל במצב של לב מרוסק, של אהבה נכזבת.
כי הדלק של בני אדם, בשונה משל כלי רכב כלשהו, הם רגשות של אהבה ותמיכות אמת, חום, הגנה, מגע רך ויחסים של קרבה ושייכות.
לאושר האנושי יש כתובת ושם: "תחושה שייכות אמיתית ומבוססת במציאות"
ככול שהמעגלים והתמיכות המשפחתיות והחברתיות שלנו, היחסים הבינאישיים שלנו, טובים יותר ומתגמלים יותר – כן תעלה רמת תחושת האושר הפנימי שלנו. ככול שנמעיט לסמוך או להאמין בסביבה ובסובבים אותנו, כן נחוש יותר מבודדים, חשופים ופגיעים. ככול שנלך ונצמצם או נגביל את עצמינו למקור מידע "בלעדי" – כי חוות דעתו/ה של אותו מקור מידע היא ששולטת בנו ו"מכפיפה" אותנו, כן נתרחק מעצמינו ומכול מה ומי שמקבלים ואוהבים אותנו באמת כפי שאנחנו – על החוסנים והחולשות שלנו. יחסים בינאישיים מושתתים על היכולת לאינטימיות – לבעלי הפרעת אישיות אין כול יכולת ליצירת אינטימיות אותנתית למשך זמן. כל ארבעת הפרעות האישיות, המנויות באתר, יודעים "לפברק" אינטימיות לפרקי זמן שאינם עולים על רצף של 3-4 חודשים כדי לרכוש את אמון הזולת.
הנוסחה היא פשוטה עד כדי גיחוך – ולרוב נסתרת מהעין, בשל פשטותה ה"אבסורדית". רעב למשהו או למישהו – יהפכו את אותו משהו או מישהו לדבר הנכסף מכול בעינינו – לערך ולמטרה העליונים שלנו... לרצוי לנו ביותר.
כולנו "רק" בני אדם... לכול אחד מאיתנו "מחיר" – לאו דווקא כלכלי. אם גדלנו במשפחה שמי המדמויות המשמעותיות לנו לא הייתה נגישה או זמינה לנו רגשית – אדם זה, דמות זו, וכל מי שיזיכיר לנו בהתנהגותו אדם זה (במהלך חיינו), יהפכו לנכספים שלנו ובפוטנציאל למתעללים בנו. כי כדי לחוש "שייכים" ושייכות אליו/ה, בלי משים ושלא מדעת, נתחיל לסגל ו"לשייך" לעצמינו את דרכו/יה ולו רק כדי שיהיו מודעים לקיומנו.... שיקבלו ויאהבו אותנו....ולו רק כדי לזכות באהבתם ו/או בהערכתם "נוותר" או "נדחה", באופן טבעי ו/או בשמחה, על רצוניתינו, צרכינו, משאלות הלב שלנו וחלומותינו. האם אתם מכירים אנשים אחרים שמסלול חייהם "נווט" או עדיין "מנווט" על ידי מי מהוריהם? או מי מקרוביהם? או כאלה שבן/בת הזוג שלהם לעולם לא טועים, או האחראים היחידים במשפחה לניהול הכספים וההוצאות או לחינוך הילדים?
האם אתם באמת ובתמים מאמינים שלא ניתן לשפעל אתכם בעד שום הון שבעולם? עם יד על הלב, האם קיימת איזושהי פרסומת שבעקבותיה שוכנעתם לבחור בשירות או מוצר כלשהו? גם כשנדמה לכם או כשאתם משוכנעים שפרסומת כלשהי "מדברת" לרציונל שלכם להיגיון שלכם – אתם טועים. כל הפרסומות המוצלחות פונות לרגש שלכם! כל מי שחיים, עוסקים ונושמים פרסום יודעים טוב יותר מכל פסיכולוג ופסיכיאטר עם דיפלומה, שהרגש הוא המפתח לכול קבוצת מטרה.
ואם אתם מטילים פקפוק בדבריי – אתם מוזמנים להעלות בתגובותיכם כל פרסומת מוצלחת שעולה בדעתכם, ואמקד אתכם במניפולציה הרגשית המובלעת בה. רק אנא תארו את המוצר/השירות והפרסומת לו בדיוק מרבי (רצוי כולל הזמן המשוער בו נחשפתם לה לראשונה).
בני אדם "שבעים" - פחות נתונים לשפעול/למניפולציה.
הסיבה לכול התמכרות שהי, היא חסך.
תעודת עניות למדינת ישראל ולמוסדות החוק והאכיפה שלה
התעללות רגשית ממושכת מכול סוג שהו (גלויה או סמויה, "בנטו") הינה פלילית!
המדובר ב:
1) רצח נשמתם של ילדים, נשים וגברים בעודם בחיים!!!!
2) פגיעה ישירה בבריאות הגופנית של הקרבנות (כולל הוצאות נלוות על טיפולים).
3) פגיעה באיכות החיים ובתפקוד של רבבות אזרחים ותושבים.
4) פגיעה ישירה באיכויות ובישויות החברה בישראל (שמא מגמתית?), מתוך "שמירה" על
מצבור משמעותי של פרטים שחיים בה, במצב של תפקוד ומעורבות ירודים משמעותית!
5) ערעור החוסן של המשפחה והמשפחתיות – ערעור אבן היסוד של כול חברה.
6) "עידוד מתוך חוסר מעורבות, אדישות ו/או בורות" של נזקים כלכליים לפרט ולמדינה – "שותפות לרצח".
7) חוסר כיבוד חתימתה מזה יותר מ-20 שנים על אמנת זכויות הילד של האו"ם 1989 ומניעת התעללות נפשית/רגשית בילדים (סעיף 19).
8) "עידוד" התעללות רגשית כלשהי (כולל ניכור הורי, בו נפגעים שני בני אדם בו זמנית נפשית/רגשית ובריאותית/גופנית). זאת מתוך חוסר עשייה והעדר מעורבות המהווים "תגמול" ועידוד למתעללים רגשיים להמשיך באין מפריע (ובהעדר חוקים מחמירים של ענישה פלילית בנדון)!
9) כמה שנים לוקח למדינה דמוקרטית (לכאורה), סוציאליסטית (לכאורה), נאורה (לכאורה), אור לגויים (לכאורה) להגן על קרבנות של ניצול פושע והתעללות, או לקחת דוגמה וללמוד ממדינות אחרות? כמה שנים לוקח להתעלם מחתימה על מסמך בינלאומי מחייב משפטית ולחוקק חוקים ותקנות נגד התעללות נפשית/פסיכולוגית בילדים? צרפת הייתה הראשונה (2010) לחוקק חוקים ותקנות ולהתאים את מערכת האכיפה שלה נגד התעללות רגשית/נפשית, כולל ענישה בדין הפלילי. אחריה מיהרו קנדה, אנגליה וויילס ואוסטרליה. סקוטלנד מובילה בהתמקדות הדין הפלילי שלה במבצעים (ופחות בקרבנות) עם עונש מקסימלי של עד 14 שנות מאסר למתעלל/ת רגשית/פסיכולוגית. בקפריסין, יוון, פולין, פורטוגל, רומניה, איטליה וספרד התעללות רגשית/פסיכולוגית מוכרת ומוגדרת כפלילית וכסעיף בחוק נגד אלימות במשפחה. בגרמניה ובפינלנד קיימת התייחסות משפטית קצת שונה. בארה"ב שוקדים על הנוסח ובישראל – ההיגיון הפוליטי מוביל במודע ובמכוון לדיכוי החברה והפרטים בה!
[בהערכה "זהירה" יותר מ-50% מכלל האוכלוסייה בישראל, נאבקים על הישרדותם והישרדות ילדיהם ובני משפחתם במערכות הבריאות והחינוך וב"לסגור את החודש", בני אדם שניצבים מול מערכת משפטית מושחתת ו/או בורה ואטומה, מול מערכת אכיפה משטרתית בעלת אינטריסם זרים. עם שלם שמתייחסים אל הרוב הדומם בו כאל "פרה חולבת", כאל כפיף, ובכך רותמים אותו להמשיך לבחור במי שעוללו לו זאת (בעיקר על סמך אידיאולוגיות וסיסמאות שהיו אולי תקפות כשהמדינה הייתה בחיתוליה...) - לעולם, ללא טיפול או מצב של "חיים או מוות" ימשיך לבחור במתעללים בו... נשמע מוכר? וכעת, בזמן העלאת הדברים בכתב – התבהר לי איך זה שמכול מדינות העולם, צרפת הייתה המדינה הראשונה לפעול נגד התעללות רגשית/נפשית – הזיכרון ההיסטורי הלאומי של ההוויה שהובילה להפלת הבסטיליה, כנראה טבוע בגנים של מי שנולדו בה...]