התעללות רגשית סמויה

=

גניבת זהותך

אהבה נכזבת סמויה במערכות יחסים של שיא הקרבה 

covert unrequited love

מפתיע ככול שזה יישמע, קיים מכנה משותף לאהבה להורה

ולאהבה לבן/בת זוג: זהו גורם הדחייה. כשאהבתנו למי מהם איננה מקבלת מענה הולם/מתבקש - רובנו ככולנו נחוש אבדן כבד ורווחתנו תיפגע, החל מירידה משמעותית בשמחת החיים, המשך בתופעות של דיכאון והשפעותיו לרעה על בריאותנו הגופנית ועד למחשבות ונטיות אבדניות... תחושות הדחייה והשפעות האבדן בתגובה לדחייה, זהות בכל גיל, בכל מגדר, בכל תרבות. (תוכן המאמר נשען על ממצאי 15מחקרים, שאוששו בהדמיות MRI תפקודי ו/או שתוצאותיהם איששו ונתנו משנה תוקף למחקרים מבוססי תצפיות ועדויות ברחבי העולם).

"נשיקת המוות" שמוענקת לאהבת האוהבים באמצעות הפרידה מהם, היננה בגדר "המתת חסד" ו"מתנה משמיים", לעומת חייהם של מי שמצויים במערכת יחסים עם אנשים (גבר או אישה) בלתי זמינים רגשית. חיים בגיהינום רגשי של אהבה נכזבת בלתי מודעת, הם חיים של שעבוד רגשי 24/7 וריצוי אדם (בן/בת זוג קבועים או את מי מההורים) נצלן, חסר מצפון ובעל/ת נכות/פתולוגיה רגשית/נפשית! לפי המחקרים, אלה חיים דומים מאוד לחיי המכורים לקוקאין.

(שימו לב - כדי לא לשבור את רצף הקריאה של גוף המאמר, מובא המידע התומך מהמחקרים רק בסופו. אין ספק שתכניו "קשים לעיכול", מזעזעים ומקוממים - גם לנפגעים עצמם וגם לאוכלוסיית הקוראים. מכאן נבעה החשיבות של העלאת המחקרים, שמות החוקרים, ממציאהם ושנות פרסומם)

אהבה נכזבת סמויה - כשלא מודעים לנטישה של מושא אהבתנו Covert Unrequited Love

בין אם המדובר באבא או אמא, בבעל או אישה, בבן או בת-זוג קבועים, המוח האנושי (בדומה לעין האנושית שמתקשה לזהות ציורים של טעויות אופטיות, כגון ציוריו של *אשר ESCHER*) - ובפועל הרציונל האנושי, מתקשה או כלל לא מסוגל לזהות את העובדה המרה שהאדם האהוב עליהם, אתו הם בקשר שוטף - מעולם לא היה קיים בשבילם! איך בכלל ניתן לקלוט את העובדה שאדם שאתם חיים אתו/ה, שאתם רואים מול עיניכם, שממשיך לחיות אתכם, שאתם קשורים אליו בקשרי דם ו/או אהבה - הוא/היא בפועל מנצלים את אהבתכם לצרכיהם - כמו שמנצלים חפץ? שאותות החיבה והמחוות בהם הם טורחים, מעת לעת, לזכות אתכם - אינם אהבה, אלא עניין של תחזוקת ה"חפץ" שמשרת אותם נאמנה???! שהסיבה שהם "לא נוטשים אתכם פיזית", מושתת על מניעים אגואיסטים ואגוצנטרים, חולניים שלהם. הרגשות וה"רגישויות" שהם מגלים כלפיכם, לכאורה, עונים רק על צרכיהם-הם! כל מה שאי פעם קיבלתם מהם, היה רק עניין של "תחזוקה" מבחינתם (בתוספת מס ערך מוסף של תחושה של נקיפות מצפון בכם ואסירות תודה שלכם, כמובן). 

מודעת או בלתי מודעת - לאהב נכזבת השפעות חמורות על הנפגעים, רק שלאהבה נכזבת סמויה מצטרף גורם הניצול המחפיר, הזדוני והציני של מושאי האהבה את אוהביהם והחמרת מצבם של הקרבנות האוהבים, בהעדר אפשרות להתאבל ולהחלים. 

טעות אופטית

הביטו בתמונה.

מה אתם רואים?

במבט ראשון רואים קוביה.

אבל מאחר שיודעים שהמדובר בטעות אופטית,

מביטים שוב ושוב, או למשך זמן, כדי לגלות את הטעות.

קוביה זו הינה ציור פשוט בעל מספר קווים ישרים

ואם במבט ראשון, במלוא היושר והכנות, לא ראיתם את

הטעות - אז מה גורם לכם לחשוב ו/או להאמין שהייתם

מסוגלים לזהות מערכת יחסים של "אהבה אשלייתית"? מערכת יחסים של רגשות אהבה עזים למושא בלתי זמין רגשית? מה גורם לכם לחשוב ו/או להאמין שהמוח שלכם היה מסוגל לזהות את מושאי אהבתכם לאשורם כ"נוכחים-נפקדים" בחייכם? כ"שותי דמכם"? מה גורם לכם לחשוב שיש לכם או למישהו בחירה חופשית כעבד או שפחה?

לא כאן המקום להציג בפניכם שורות, שורות של ציורים מורכבים מאלפי פריטים וקווים קטנים, שרק קומץ קטן מהם, הם אשלייה אופטית. אבל אתם מוזמנים לנסות את כוחכם ביחד עם חבר/ה (תוך מדידה מדוייקת של הזמן שלוקח לכם לזהות מתוך מקבץ שלם של ציורים, את ה"חריגים" שבהם). גם אז, אתם יודעים שזה ניסוי, אתם יודעים מה מתבקש מכם (אינכם יודעים כמה מציורי המקבץ הם חריגים) - ייקח לכם ים של זמן כדי להחליט אלו מהציורים, וכמה מהם (אם בכלל) הם בוודאות אשלייה אופטית, מבלי לפספס ו/או לפסוח על ציור כלשהו. מה הסיכויים שהייתם "עולים" על טעות בציור בודד, ללא הידיעה למפרע שהשתרבב למקבץ שלם ציור של אשלייה אופטית?

באשלייה אופטית - העין מצלמת במדוייק את כל הציור -  רק המוח האנושי, הרציונל האנושי "מקנה" למביט התמים בו את האשלייה שהמדובר בציור ככול ציור אחר.

כלומר, שהן כמביטים תמימים, והן כמביטים שיודעים רציונלית מה עליהם לחפש - אין זה "ברור מאליו" שאתם או כל אדם אחר, תזהו.

מערכות יחסים של קרבה יכולות להיות טעות אופטית

מערכות יחסים אינן שונות מציור מורכב מאלפי פריטים קטנים כגדולים. לכולנו גג שני הורים. לכולנו מספר מוגבל של בני/בנות זוג קבועים (מעל לשנה). אין לנו את יכולת ההשוואה בין ההורים שלנו להורים של אחרים, כי בחיים לא יהיו לנו הורים אחרים. חמור מכך, אין לנו אף לא את הכלים ההשוואתיים בילדותנו בין התנהגות הורית בריאה לבין התנהלות פתולוגית. בין התנהגות תפקודית להתנהגות בלתי תפקודית. גם אין לנו את יכולת ההשוואה בין מערכות הזוגיות שלנו לאינספור מערכות זוגיות קבועות (מעל לשנה). על אחת כמה וכמה לא בנישואין.

ואם לרגע קל תעצרו ותעשו השוואה אנלוגית בין טעות אופטית לבין יכולת זיהוי של התעללות רגשית סמויה, תגלו שבין אם כקרבנותיה ובין אם כמטפלים בתחום הרגשי/נפשי (בשני המקרים "צופים תמימים"), זיהויה והטיפול בה אינם עניין של מה-בכך. וכפי שציירים מדופלמים "יירקו דם"בנסותם לתקן רק את "הטעויות" שבציור האופטי השגוי, מבלי לגעת ולשנות פרטים וקווים אחרים בו - כן בלתי אפשרי לזהות ולטפל בשורש הפגיעות של התעללות רגשית סמויה באמצעות הרציונל האנושי. כי התעללות רגשית סמויה נוגדת את הרציונל האנושי ומתפרשת בו בדיוק כפי שטעות אופטית מתפרשת בו.

ומה שקורה במערכות יחסים עם אנשים אהובים וקרובים אלינו, המשוללים כל יכולת להחזיר לנו באותה מטבע של אהבה אותנטית, בשל נכות/פתולוגיה רגשית/נפשית שלהם (ולא בגללנו או בגלל משהו שבכלל קשור אלינו) - זו בפועל "טעות אופטית". פרשנות טועה ומטעית של הרציונל האנושי של האוהבים מכול הלב (ברמה של כול אדם בריא בנפשו).

 

אשליה אופטית

אהבה נכזבת שלא מדעת

חשבו על רמת ההתעללות הנפשית/רגשית, רמות האומללות והכאב, אותן חווה אדם (ילד/ה, גבר/אישה) מדי יום ובכל רגע נתון, בעודו חי לצד אהבת נפשו, אדם מאוד יקר לו/ה או הכי יקר לו/ה, בעוד מושא אהבתו לא רק שאינם מקרינים לו כל אהבה, הם או משוללי יכולות רגשיות, או מופרעים רגשית/נפשית.

ההיגיון האנושי, הרציונל של בני האדם מתקשה לקבל, ובפועל מסרב לקבל, את האפשרות שאבא או אמא, בן זוג או בת זוג, בעל או אישה - כל מי שחיים אתו/ה אתה תחת אותה קורת גג או, שקיים אתם קשר שוטף ושאוהבים מאוד-מאוד, לא רק שאינם מסוגלים להחזיר לנו אהבה אותנטית, אלא שקיים סיכוי שהם חולי נפש (מה לעשות שהפרעות אישיות הן בהגדרה מחלת נפש). עצם הרעיון, שאבא או אמא, בן או בת זוג של שנים, בעל או אישה הם מופרעים נפשית, נדחה ע"י הרציונל האנושי כבלתי קביל, ברמת ההזוי או, חלילה, ברמה שמצביעה לכאורה, על הוגי האפשרות הזו כ"דפוקים"... (בעיקר ביהדות...)

תתפלאו, גם שכניהם ובני משפחתם של רוצחים סידרתיים, או, להבדיל, פדופילים שנתפסו, מתקשים לקלוט איך זה שהשכן החביב והאדיב, או מי מהקרובים והאהובים עליהם כזו "מפלצת". ה"היגיון" של רובנו ככולנו מתקשה לקלוט: 1) איך זה שאנו אוהבים או התאהבנו באדם כה "חולה" ו-2) איך זה שלא שמנו לב שאנו חיים או חיינו עם "מפלצת"? - שתי האפשרויות הללו נדחות על ידי הרציונל האנושי על הסף, אוטומטית ובבעתה! ( בצרפת, בקנדה, באנגליה ובסקוטלנד קיימים חוקים, בדין הפלילי, נגד התעללות רגשית/נפשית בילדים ובמבוגרים כאחת). 

העניין הוא, שמה שחווים האוהבים בקשר עם נפש אהוב/ה של נוכח/ת-נפקד/ת, בין אם בנישואין, בין אם במשפחה ובין אם בזוגיות שלכאורה קיימת מזה זמן-מה - זו אהבה נכזבת כרונית, סמויה מן העין!

הייתרון הכי בולט שיש לאהבה נכזבת רומנטית, בה האהוב או האהובה מודיעים שאין להם עניין או "גומרים" עם הקשר אתנו הוא, האמת העירומה. מושא אהבתנו לא מעוניין באהבתנו ו/או בנו. יש וודאות (הגם שנוטים להתכחש לה, ולו רק כדי לטשטש/לעמעם, כדי להטיב להתמודד עם הכאב המפלח והעינוי הרגשי).

כל מי שחוו אי פעם אהבה נכזבת רומנטית, בה הם נעזבו לאנחות, יודעים זאת וזוכרים זאת הטב. כי המוח שלהם הגיב "אינסטינקטיבית" בפאניקה. הם היו מוכנים לעשות ה-כ-ו-ל כדי לשכנע את הנוטשים שהם עשו טעות איומה. וה-כ-ו-ל

 זה פשוטו כמשמעו גם "לזחול על גחון", "לתת את כל רכושם כדי להחזירם אליהם" ואפילו "לכרות ברית עם השטן בכבודו ובעצמו". כי הכאב והעינויים הנפשיים, הרגשיים והגופניים שחווים האוהבים, שננטשו, הוא בלתי יתואר.

כאב זה יימשך, עינויים אלה יימשכו, עד לעיכול ולקבלת הרציונל של הננטשים, או עד להשלמתו של הרציונל שלהם עם העובדה שעליהם "לשכוח" מאותם אהובי ליבם, שאמרו להם במפורש, או שעזבו אותם במפורש, שאין בליבם כל רגש אהבה אליהם.

 

המדובר בתהליך אבל ממושך, לאורך תקופת זמן שעשויה להימשך לא רק חודשים,  אלא לאורך שנים... אף להסתיים בהתאבדות המאוכזבים. כאמור, הכאב הוא בלתי נסבל, למרות שהעובדות הן חד-משמעיות.

(בני אדם עם תעצומות נפש, מצליחים, בסופו של תהליך האבל על אהוב/ה שיצאו מחייהם להתחיל לאסוף את השברים. זה נכון בתהליך של אבל על אדם אהוב שהלך לעולמו וזה נכון בתהליך של אבל על אדם אהוב שעזב אותנו. עם מוות עלינו להשלים, כחלק מעובדות החיים. נמשיך להתגעגע עד יומנו האחרון, רק שהכאב ייפשוט ויילבש צורות אחרות במהלך הזמן, ואם תיכנס לחיינו אהבה חדשה נתחיל להחלים).

 

ילדים, נשים וגברים כאחת מגיבים כמכורים לקוקאין, לנוכח חוויית אהבה נכזבת, בין אם רומנטית ובין אם להורה.

בילדים להורים בעלי פתולוגיה רגשית/נפשית ולבני/בנות זוג של בני אדם בעלי הפרעות אישיות, לא נעשה ה"חסד" של הניתוק. הניתוק מאפשר התאבלות, עיבוד האבל, האבדן, הכאב וסיומם

 

בחיים במחיצת מתעלל/ת רגשיים סמויים, הנפש והנשמה של הקרבנות (התת-מודע של הקרבנות) מרוסקים מתוקף קיומם התמידי של חוויות והשפעות הרסניות של אהבה נכזבת. אך הרציונל האנושי מניע אותם "להתאמץ עוד קצת", "להשתדל עוד קצת", "לרצות עוד קצת", "לוותר עוד קצת", "להעניק עוד קצת" למושא אהבתם, שהם רואים מול העיניים ושבתיאוריה קיים/ת בעולמם. כי אם יש דבר אחד שהרציונל שלהם מודע לו זה, שהם עצמם מאוד אוהבים - וכשאוהבים זה הגיוני לגמרי, שמוותרים, מעניקים וכו'. כלומר בעוד שלרגשותיהם ולנפשם אין כל מרגוע או מנוח, אין כל  אפשרות להתאבל ולהתחיל בכך את תהליך ההחלמה, הרציונל שלהם דוחף אותם להמשיך להשקיע את כול שיש בהם. בדיוק כפי שהרציונל האנושי מגיב במצבים של אהבה נכזבת, בה האדם ננטש ע"י מושא אהבתו, ובדיוק כמו שהוא מגיב באנשים שמכורים לקוקאין. (הפגיעות של אהבה נכזבת והמשך קיומו של קשר עם ההורה בעל/ת פתולוגיה רגשית/נפשית, בילדים שנפגעו מ*ניכור הורי, מסבירות במדוייק את רמת חורבן זהותם ועתידם של מי שנפגעו וכן את "התרפקותם", אהבתם ומסירותם חסרת הגבולות להורה המתעלל/ת).  

 

מאמרי האתר כגון: *גסלייטינג, *הגדרתה והשפעותיה של התעללות רגשית/נפשית, *השפעות לחץ רגשי/נפשי על בריאות הגוף וכמובן כל שאר המאמרים (שמאירים מצבים והבטים ספציפיים), נועדו להקנות נגישות לידע מבוסס, אמין, מקצועי ועדכני, על שפע ההבטים של התעללות רגשית סמויה, לכול . האתר כולו הוא, בפועל, מאמר אחד (בהמשכים) על התעללות רגשית סמויה וגם מאמרים שכבר מפורסמים בו, מתעדכנים ומתחדדים בו מעת לעת. זכרו, התעללות רגשית סמויה היא אכן סמויה מעין כול - ניתנת לאישוש "רק" באמצעות שלל השלכותיה ונזקיה לקורבנותיה!!! (את הנזקים הללו ניתן לאשש ע"י אנשי מקצוע מוסמכים ובקיאים).

* לפי כל האמור וממצאי המחקרים הרבים בתחום, שהצטברו ושוכללו במהלך 50 השנים האחרונות - הטיפולים היחידים היעילים, והקצרים משמעותית, בשורדי אהבה נכזבת סמויה ובכל שורדי התעללות רגשית סמויה, הם טיפולים

העוקפים את הרציונל האנושי! >>>> לשיטות טיפול מוכחות

הסברים ואישוש מדעיים למובא בכתבה, במחקרים שלהלן.

!!! יש לזכור שמי שנפלו קרבן למתעלל/ת רגשית הם בני אדם בריאים בנפשם.

חלק ניכר מהם, בעלי EQ גבוה (איכות רגשית גבוהה)!!!

מחקרים מדעיים  השוואתיים בנושא תגובות אנוש לאהבה נכזבת

כבר ב-1969 הוכח ע"י בואלבי, שפרידה מהורה במהלך גילאי התפתחות שונים של  ילדים, מייצרת שני שלבים בילד/ה: "מחאה" ו"ייאוש" באותן עוצמות של תחושות והתנהגויות שקיימות באהבה רומנטית נכזבת.

 

תוצאות מחקר זה נצפו והושוו ע"י ד"ר לואיס ושותפיו למחקר בשנת 2000. הם גילו שבמהלך שלב המחאה, האוהבים (ילד/ה גבר/אישה) לרוב מנסים בכפייתיות להחזיר לעצמם את/לזכות באהבת מושא אהבתם. אך כאשר תחושות הדחייה "שוקעות" בהם, האוהבים גולשים לייאוש.

 

בד-בבד, בין השנים 1979 ל- 1992 נערכו מספר מחקרים מובילים בתחום  הפסיכולוגיה (גריפין-שלי, הלפרן, לייבוביץ', מלודי ושות.,  פיל וברודסקי , שייף, טנוב), שחקרו והוכיחו שאהבה היא סוג של התמכרות, בשל תופעותיה בעלות המאפיינים הדומים לתופעות של התמכרות: מיקוד תשומת הלב של האדם (גבר או אישה) במושאי אהבתם, תנודות במצבי הרוח, נהייה אחר מושא אהבתם המועדף/ת, התנהגות כפייתית, טורדנות (אובססיה), "עיוורון"/עיוות למציאות, תלות רגשית, שינויים באישיות, נטייה ללקיחת סיכונים ואבדן שליטה עצמית.

 

לדברי הפסיכולוגית והחוקרת ד"ר פישר (2004), כאשר האהבה לזולת נענית באהבה, המדובר בהתמכרות בונה, אך כשאהבה זו איננה מקבלת מענה דומה ממושא האהבה,  (לא נענית באותה מטבע של אהבה), היא הופכת להתמכרות הרסנית.

באותה שנה, מעט קודם למחקרה זה של ד"ר פישר , פורסמו תוצאות מחקרם של ד"ר נג'יב ושותפיו, שחקרו את השפעותיה ההרסניות של אהבה נכזבת על בני אדם. מחקר זה, אושש את סברתו הראשונית של נג'יב, שקיימת הלימת תגובות כלל אנושיות ובין תרבותיות לחוויה המטלטלת של אהבה נכזבת.

 

ד"ר פרסלה וד"ר בראון הוכיחו במחקר אחר (2010) שאהבה והתמכרות לקוקאין חולקות את אותם מוקדי-הנעה של  הישרדות במוח, עובדה שמסבירה את עוצמות האובססיה (טורדנות כפייתית).

עד לאותה עת, היה מידע ומחקר מדעי מועט לגבי אהבה חסרת מענה - אהבה רומנטית נכזבת.

במרוצת השנים , המשיכה ד"ר פישר במחקריה, בעודה נשענת על תוצאות מחקריות של אחרים בתחום:

* חוויית הדחייה ממושא האהבה, מפעילה באוהבים המאוכזבים את מערכות התגמול האנושיות, המצויות בתת-קליפת המוח (ב-VTA) והמתווכות בין הנעה (מוטיבציה) ותגמול. המדובר בתערובת של רגשות אהבה, שהוכחו במחקרם של הטפילד ורפסון משנת 1996, שמתעצמים דווקא לנוכח דחייה.

* בנוסף, אזור ה-VTA בתת-קליפת המוח, והמוקדים המגיבים בו ובקליפת המוח, הם אותם מוקדים שמגיבים לצורך בקוקאין אצל המכורים לו.

* וכפי שהמכורים לקוקאין יעשו "ה-כ-ול" כדי לספק לעצמם את מנת הסם הבאה, וגמילתם ממנו תהיה תהליך קשה ורווי כאבים גופניים ונפשיים, כך בדיוק מגיבים כל בני האדם לנוכח דחייתם של מושאי אהבתם - מי מההורים או בני/בנות זוג.

בתחילת 2010 ערכו אלן פישר, לוסי בראון, ארתור ארון, גרג סטרונג ודברה מאשק, מהפקולטה לנוירולוגיה שבמכללת אינשטיין, ניו-יורק, מחקר מוחי ב-114 משתתפים (גברים ונשים). המחקר עסק בהשפעותיה השלכותיה של אהבה נכזבת על מוח האדם ותחושותיו הגופניות והרגשיות. החוקרים הסתייעו ב- MRI תפקודי כדי למפות את האזורים במוח שהגיבו לתמונות האהובים, שיצאו מחייהם של המשתתפים. במקביל לכך ולסירוגין הם נתבקשו להביט בתמונות של אנשים שהם אוהבים ושקרובים אליהם ולתאר מילולית במהלך הצפייה בתמונות, את הרגשות והתחושות שעולים בהם.

מעבר למיפוי אזורי התגובה הספציפים במוח, השוו החוקרים ואף אוששו את תוצאותיהם של כ- 10 מחקרים דומים, שקדמו לשלהם. בין אם לגבי "חוויות ההתמכרות" לאהובים, שאכזבו, ובין אם לחוויות התמכרות לקוקאין.

 

החלקים של מערכת העצבים, שהיו מעורבים בחוויות ובתחושות ההתמכרות היו זהים.

האפשרות שאהבה נכזבת וגמילה מסמים כוללת את אותה מערכת תגמול של רווח/הפסד שבתת-קליפת המוח, החיונית להישרדות ולהמשכיות, מסבירה רגשות והתנהגויות האופייניים בשני המצבים הללו, בהם קשה עד בלתי אפשרי לשלוט, ללא הבדל גיל, מגדר,  גזע או לאום.

בכול בני האדם בעולם, שחוו אהבה נכזבת, ניתן לקבוע (בסטיות תרבותיות זניחות) רמות גבוהות של מחשבות ונטיות לאבדנות (אבדן טעם להמשך החיים ובמקרים קיצוניים, התאבדויות) , דיכאונות קליניים ונטיות רצחניות (בעיקר בגברים), על רקע אהבה נכזבת ודחייה של רגשות האהבה שלהם ע"י מושאי אהבתם.

 

אזורי התגובה המוחיים, היו משותפים לכל משתתפי המחקר שלהם (וכן למשתתפי מחקרים אחרים), לגבי מניעים אנושיים בעלי ערך הישרדותי וערך של המשכיות. אזורי תגובה אלה מגיבים על מצבים טבעיים, בעלי אנדרלמוסיה של רגשות.

 

החוקרים לא יכלו לקבוע בוודאות באם התגובה לרווח/הפסד, שנצפתה בקבוצת הנוירונים שבבמרכז המוח האמצעי (בגרעין- הנשען) ובקליפת המוח הפרה-פרונטלית (תגובה שנצפתה גם במכורים לקוקאין), היא תגובה המעידה על הסתגלות בריאה או הסתגלות שלילית של הפרטים, אך לא היה להם ספק במניעים שנוצרו במשתתפים לנוכח חוויית הדחייה שחוו.

 

כמו כן, העידה תגובת האזורים העשירים בדופמין במוח (האזורים המזו-לימביים) על מניעים המשותפים ליונקים (לא רק לבני אדם) בתחום ההישרדות וההמשכיות. עדויות אלה הוכיחו כי המדובר במצב ממוקד מטרה (הישרדות והמשכיות) ולא ברגש בודד של "אהבה". תוצאות מסקנות אלה עולות בקנה אחד עם מחקריהם של ארון את ארון 1991, ארון ושות' 2005 ומסקנותיה של פישר במחקרה משנת 2004 שהוכיח כי  רגשות אהבה עזים שנדחו, כמוהם כצורת התמכרות מסויימת מאוד, לסם הקוקאין.

לתגובות , הגיגים ואנקדוטות

googleef0c864945215cce.html

   ©האתר למודעות ומידע על התעללות רגשית/מילולית סמויה

<a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/"><img alt="Creative Commons License" style="border-width:0" src="https://i.creativecommons.org/l/by-nc-sa/4.0/88x31.png" /></a><br />This work is licensed under a <a rel="license" href="http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/4.0/">Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License</a>.